ברכת רצ"ה ט

הבאה לאחר מיכן הוא ג"כ בכלל ה' נשים שאינן נאמנות לומר שמת בעלה דגם ה' נשים אלו אינו רק חששא דרבנן וספיקו להקל. וכל העובר משתומם דהרי בהדיא תנן בהנך נשים שהעידו שמת בעלה דאם בעלה כהן אוכלת בתרומ' הרי דמחזיקינן להו לודאי משקרות ולא רק חששא בעלמא מדרבנן. ולפי הנ"ל ניחא דהנה עכצ"ל דדברי הכ"מ ז"ל אמורים רק אי נימא דפ"א במיתה נאמן מה"ת דלהסוברים שהוא רק מדרבנן א"כ בהנך נשים הוי' א"א מה"ת דאחרי שלא האמינו אותן חכז"ל חזר לד"ת שאין ע"א נאמן כלל דהם אמרו וכו' והנה הא דמהימן בזה ע"א הוא משום דהוי מדעל"ג וגם יש צירוף סברת דייקא וכ"כ הריטב"א ז"ל גם להסוברים שהוא נאמן מה"ת והיינו לפי הנ"ל כל אחד הוא בפ"ע ולא דהך דדייקא בא רק לחזק שיהי' על"ג יותר וכנ"ל. ומעתה נכונים דברי הכ"מ ז"ל דכיון דחמותה הבאה לאחר מכן הוי ספיקא אי היא בכלל הנך נשים דהחמירו חז"ל שלא להאמינם הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ומותרת להנשא על פיה ומ"מ בהנך נשים שפיר אוכלת בתרומה דאחר שהחמירו חז"ל ואסרוה להנשא לא שייך עוד דייקא ושוב אין כאן עדות מה"ת וכמובן ודו"ק כי קצרתי

ובגוף מחלוקת הפוסקים אי בעינן שיהי' חת"י מקוים דוקא הנה מצד זה שכתבו דמה"ת לא בעי קיום דלא חציף אינש לזיופי ורבנן הוא דאצריך ובעדות אשה הקילו באמת נראה בזה כדעת המחמירים דמהא דמה"ת לא בעי' לקיים שטרות אין ראי' רק דלא חציף המלוה לזייף שהוא המוציא השטר אבל היכא שלא יודע מי הוא אשר זייף וכהך שבא אגרת שמת פלוני דאם הוא מזויף לא תדע מי הוא אשר עשה זאת ל"ש זה שאין אנו דנין על איש פרטי וז"ב אצלי בסברא

אולם מצד אחר יש לדון להורות להקל בלי קיום וכבר העיר בזה הגאון הח"מ ז"ל בסי' י"ז בתשובת שאלה דהרי בש"ס שילהי יבמות אמרינן דמשיאין על פי ב"ק ופריך דניחוש שמא צרה היא ומייתי הא דתנא דבי ר"י בשעת הסכנה כו' אע"פ שאין מכירים ול"ח א"כ גם באינו מקוים למאי ניחוש ואנכי בארתי יותר דבש"ס שם מייתי תרי עובדא באחד שעמד בראש ההר ואמר פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת הלכו ולא מצאו שם אדם ובאמת אני פלוני כו' נשכני נחש והרי אני מת והלכו ולא הכירוהו והנה הך דנשכני נחש כו' דמי לגמרי להך דר"י בגט במקום סכנה דאם לא עכשיו אימתי דמסתמא ל"ה שם אדם בשעה שמת אולם מעשה הראשונה באחד שעמד על ראש ההר ל"ד לגמרי להך דתדר"י דיוכל להיות שיבורר יותר ואפ"ה ל"ח לצרה עפי"ז דאולי לא יהי' עדות אחר ותשאר עגונה הרי דאין ממתינן כלל וה"ה א"כ לענין קיום ולדעת המחמירים צ"ל דקיום הוא דבר נקל למצוא יותר מעדים אחרים שמת וצריך לברר ולפ"ז כשהמכתב בא ממקום רחוק הרבה שאין עדים מצויים כלל לקיימו גם המחמירין יודו דאין הקיום מעכב וכנ"ל מהך דיבמות שם ולדעת המקילין י"ל דכיון דהך דעמד בראש ההר כו' ל"ד לגמרי להך דתדר"י יותר י"ל דכוונת הש"ס דכיון דבגט כותבין בשעת הסכנה אע"פ שאין מכירין ול"ח במושלך בבור ואמר כתבו גט לאשתי לצרה בעד מיתה הקילו בכל גוונא משום סברת דייקא מה דלא שייך בגירושין ואין צריך לברר כלל ועכ"פ בכה"ג שאפשר לקיימו אף ע"י טורח אין לנו ראי' ברורה מהך דיבמות לא לכאן ולא לכאן וקשה להכריע בין המורים הגדולים רבותינו הקדמונים ז"ל. ומעתה בנ"ד שאין הקיום קשה כ"כ אף שהוא בריחוק מקום אחרי שהוא חת"י הרב דפקיע שמי' ויוכל להתקיים מב"ד לב"ד צריך לקיימו עכ"פ לדעת המחמירים ומי ירום ראש להקל במקום דאפשר נגד הני רבוותא ז"ל

ולכאורה עלה על לבי לומר דבזה"ז דאיכא חדרגמ"ה ז"ל שלא לישא ב' נשים ליכא חשש דצרה כלל וכמובן אולם אחר היישוב ראיתי דז"א דבאמת לאו דוקא צרה דה"ה דיש חשש דשמא משאר הנשים שאינן נאמנות היא באה. והש"ס לא נקט צרה רק משום דלא נוכל לאוקמי בידענו שאין לאשה זו נשים כאלו ולכך פריך דילמא צרה הואי דזה א"א לידע דיוכל להיות שנשא אשה עוד במק"א וזה כוונת רש"י ז"ל בפירושו שם שכתב דלמא צרה הואי שנשא אשה במקום אחר עיי"ש ודו"ק

והנה הגאון בעל שער אפרים ז"ל נסתפק בהני נשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה אי נאמנות במסל"ת והביא ראי' דאינן נאמנות ממ"ש הריב"ש ז"ל להוכיח דמסל"ת לא בעינן קישור דברים מהא דקאמר הש"ס ביבמות שם דניחוש שמא צרה הואי ולא פריך דשמא עכו"ם הוא ש"מ דנכרי במסל"ת מהני אף בלי קישור דברים וא"נ דגם בהנך נשים מהני מסל"ת א"כ מה פריך דדילמא צרה הואי. אמנם אנכי אמרתי דאין מכאן ראי'. והתבונן. דהנה כבר הקשו על הריב"ש ז"ל דמה יענה להך דהי' מושלך בבור ואמר כתבו ותנו גט לאשתי בש"ס דגיטין דף ס"ו דפריך התם בש"ס ג"כ דילמא צרה הואי ולא פריך דלמא עכו"ם הוא דהתם לא מהני מסל"ת. אמנם באמת דברי הריב"ש ז"ל נכונים דעיקר טעם החילוק אי בעינן קישור דברים או לא הוא דאי לא בעי קישור דברים לא חיישינן כלל בעכו"ם שאמר כן לקלקלה ורק כשבא להעיד חיישינן דמהכ"ת בא להעיד לטובת ישראלית אבל כל שלא בא להעיד ואומר רק דרך העברה מסל"ת ל"ח כלל שאומר לקלקלה. אולם אי נימא דבעינן דוקא קישור דברים הוא להיפך דבסתמא חיישינן שבא לקלקלה ורק כשאומר דרך סיפור עם קישור דברים דיש הוכחה ואומדנא שאינו מכוין כלל דהרי סיפר ג"כ דברים אחרים שא"צ לעדות האשה מהני בעדות מיתה ועיין בש"ס דיבמות דף צ"ח בהך דגר שנשא אשת אחיו מאמו ואמר על ספסל זה ישב ר"ע ואמר שני דברים בגר נושא אשת אחיו מאמו ואמר על פסוק ויהי דבר ה' וגו' ופריך דהא מורה ובא בשעת מעשה ואין שומעין לו וקאמר שאני הכא דקאמר מעשה אחרינא בהדי' הרי דכל שאומר עוד דברים יש הוכחה שהכל אומר אמת בלי שום פני' וזהו א"כ הוכחת הריב"ש ז"ל דבעכו"ם ליכא למיחש דבעי לקלקלה וא"כ גם היכי דל"מ מסל"ת דוקא שיש לפנינו עכו"ם שאומר מסל"ת דל"מ היכי דבעינן עדות גמורה אבל מ"מ ל"ח היכא שלפנינו נשמע כאלו הבעל אומר כן דשמא אין זה הבעל ורק שעכו"ם בא לקלקלה ואמר כתבו ותנו גט לאשתי פלונית דליכא למיחש לקלקולי בעכו"ם וכיון שכן בעדות מיתה דהקילו להאמין מסל"ת ל"ב קישור דברים וכנ"ל. ומעתה בהנך נשים דחיישינן שבאין לקלקלה אף אי נימא דנאמנות במסל"ת מ"מ פשיטא דז"א רק עם קישור דברים דיש הוכחה ואומדנא שאמת יהגה חכם וכנ"ל וא"כ שפיר פריך דדלמא צרה הואי

שוב מצאתי להאחרונים ז"ל שהרגישו קצת בזה אמנם לא בארו הדברים כמ"ש ורק שכתבו סתם דמ"מ אין ראי' דל"מ בנשים אלו מסל"ת עם קישור דברים ולפמ"ש בלי קישור דברים בלא זה אין להסתפק כלל דכיון דחיישינן שבאים לקלקלה ע"ד שאמרי' תמות נפשי היא דקאמרה פשיטא דאינן נאמנות בלי קישור דברים וכנ"ל ועיין בש"ס דיבמות דף קי"ז שתי יבמות זו אומרת מת בעלי וזו אומרת מת בעלי זו אסורה משום בעלה של זו כו' והתם לגבי חברתה פשיטא דהוי מסל"ת שלא באתה להעיד רק על מיתת בעלה לגבי היתר עצמה ורק עיקר מה שיש לדון היכי שיש הוכחה ואומדנא וכגון במסל"ת עם קישור דברים ולזה אין ראי' לסתור וכנ"ל. והנה אם