ברכת רצ"ה י

כה נאמר הי' מקום לדון להתיר בנ"ד בלי קיום אחרי שיש בהאגרת הרבה דברים שאינם שייכים לעדות המיתה והו"ל קישור דברים דגם הני נשים מהמני ואף שבתחלה נאמר שמת חתנו ואח"כ באו שאר הדברים מ"מ חשוב קישור דברים וכמו שהוכחתי בחי' מהך דיבמות דף ע"ז שהבאתי דהמעשה אחרינא אמר אח"כ עיי"ש אמנם לדינא קשה להתיר כאן בלי קיום מטעם זה דמלבד שסתרתי הראי' דאינן נאמנות במסל"ת וכנ"ל דמ"מ י"ל דנאמנות במסל"ת עם קישור דברים ובל"ז פשיטא דאין להאמינם מ"מ כ"כ אין לנו ראי' להיפך הנה יש לדון אי יש לחשבו מסל"ת כיון שנזכר שם אשתו ועיין כ"ז בפוסקים ז"ל

בהא סלקינן דצריך שיתקיים חת"י הרב דסימפארפאל וכאשר יתקיים הנני מסכים בהתירא דאיתתא וישבו איזה ב"ד של שלשה ויתירוה כדין נשאת עפ"י עד אחד והנלפע"ד כתבתי

ומ"ש כ"ת באגרתו האחרון לצרף מה שבא מהמא- גיסטראט ואמר להאשה שבעלה מת אין דעתי נוחה בזה דכיון שנאמר להגיד להאשה אינו עוד מסל"ת ואף דהוי ערכאות אין לסמוך ע"ז בלי מסל"ת וראי' מש"ס דגיטין דף כ"ח דקאמר אהך דשמעי מקומנטריסין של עכו"ם הא קיי"ל דכל מסל"ת הימנוני מהימני עיי"ש ואם כי יש לדבר עוד בזה הנה אחרי שבנקל להשיג קיום על חת"י הרב מסימפארפאל מב"ד דעיירות הגדולות הסמוכות כגון מק' אדעסא וכדומה ויותר מזה אין אנו צריכין וכאשר בררתי בעזה"י ואין לנו לחפש ולילך דרך צר במשעול הכרמים ושלום על ישראל ועל רבנן וה' הטוב יצילנו משגיאות ויראנו בתורתו נפלאות. כ"ד כו"ח למען תקנת עגונות:. סימן ג' תשובה לחכם אחד והשאלה יובן מתוך התשובה

ע"ד שרצה כ"ת לדון דכיון דנמצא פאס אצל הנפטר יש להתיר אשתו דאין לחוש לשאלה דכיון שבהפאס נרשם תוארו הו"ל שאלה דיחיד דהעלה הח"צ ז"ל דל"ח ומדמי לה לנפילה דל"ח לנפילה דיחיד. הנה זה כמה דנתי לפני ידידי נד"ז הגאון המפורסם מו"ה יוסף שאול זצ"ל אבד"ק לבוב שרצה ג"כ לדון ולומר דפאס חשיב שאלה דיחיד וכמ"ש כ"ת דלדעתי ז"א דל"ח שאלה דיחיד רק היכי שהדבר אשר אנו דנין עליו הוא דבר שראוי הוא להשאיל לכל אדם ולכך יש לדון שזה חששא רחוקה מאד שיקרה כה שהשאיל לאיש פרטי כזה שמו יוסף בן שמעון או לאיש שיש לו סימן כמוהו משא"כ בפאס שאינו ראוי רק לאיש שדומה לבעל הפאס בדמותו ותוארו והמשאיל לא ישאיל הפאס שלו רק לדומה לו וגם השואל לא ישאל פאס רק ממי שדומה לו בתואר שיוכל לומר כי זה הוא בעל הפאס שנראים בו תוארים הללו וכיון שזה נעשה בכיוון אין לומר שחשיב שאלה דיחיד אחרי שאין הענין בא במקרה והזדמנות ורק בכוונת שואל ומשאיל עכת"ד ואך אז דנתי כן מצד הסברא בעצמותה אשר נכונה וברורה היא לכל משכיל על דבר להבינו לאשורו אולם עתה עלה על לבי לחזק סברתי זאת. דהנה באמת נתקשו האחרונים ז"ל בדברי הח"צ ז"ל דהרי עיקר החילוק בין נפילה דרבים לנפילה דיחיד הוא רק סברת אביי ורבה פליג עלי' וס"ל דאין לחלק וכמבואר למעיין בש"ס דב"ב דף קע"ב עיי"ש אולם אנכי אמרתי בישוב דברי הח"צ ז"ל דדעתו ז"ל דגם רבה מודה לאביי דיש לחלק בין נפילה דרבים לנפילה דיחיד שהדעת באמת נוטה דיש חילוק גדול ביניהם ורק דרבה ס"ל דהך דשני יוסף בן שמעון שהוציא אחד שט"ח על אחר אי היינו חוששין לנפילה הו"ל לחוש גם בזה דל"ח בכה"ג נפילה דיחיד דעיקר הא דחשיב חששא רחוקה היא משום שיזדמן שיוסף בן שמעון אבד השט"ח ובין כל המון האנשים נזדמן שיוסף בן שמעון השני הי' המוצא וזה לא שייך בשט"ח שאינו ראוי לשום אדם לגבות בו ורק לזה ששמו יוסף בן שמעון וא"כ גם כשאחר מצאו חקר ודרש למצוא איש ששמו כשם המלוה שנכתב בהשטר למכרו לו דלעצמו אינו שוה מאומה ול"ח לנפילה דיחיד רק כשבא במקרה גמור בלי שום תערובת כוונה וא"ש דברי הח"צ ז"ל והך דנ"ד בפאס להך דשט"ח דמי' וכנ"ל שנעשה בכוונת שואל ומשאיל שאינו ראוי לאחר שאין לו תוארים כאלו הנרשמים בהפאס וכאשר כתבתי

עתה נבוא לדון ע"ד שהעד המעיד על המיתה לא הזכיר שהביא בידו פאטאגראפיע של הנפטר והאשה העגונה יש לה ג"כ פאטאגראפיע מבעלה ושני הפאטאגראפין המה שוים למראה עינינו ודומין ממש. ויען היא מלתא חדתא ולא נמצא מזה דבר בהקדמונים ואף לא בהאחרונים ז"ל אמרתי להתבונן מעצמי ולדמות מלתא למלתא. ואשר אחזה בזה דזה דמי לענין דימוי החתימות שהוא אחד **(מלחמות אריה ולפענ"ד נראה דיש להביא כדמות ראיה מהא דאמרינן בב"ק דף צ"ו מטבע של אברהם אבינו זקן וזקנה מצר אחד ובחור ובתולה מצד אחר ופירש רש"י ז"ל דזקן וזקנה היינו אברהם ושרה ובחור ובתולה היינו יצחק ורבקה וכתבו בתוס' ונראה לא שהי' בו צורת זקן וזקנה מכאן ובחור ובתולה מכאן דאסור לעשות צורת אדם. אלא כך הי' כתוב מצד אחד זקן וזקנה ומצר אחר בחור ובתולה. וכן גבי דוד ושלמה וירושלים עיר הקדש שכך הי' כתוב במטבע עכ"ל ועיין בתוס' ע"ז דף נ"ב ובתוס' בכורות דף נ' ע"א. ולכאורה יש להקשות הא הרמב"ם והרבה מהפוסקים ס"ל דצורת אדם לא אסור רק בבולט אבל בשוקע מותר. וכן פסקינן להלכה בש"ע יו"ד סי' קמ"א [ועיין בישוע"י שם בתשובה של מו"ח ז"ל שמסתפק בדעת התוס' אם סוברים כשיטת הרמב"ם או כרמב"ן דבעשייה אין חילוק בין בולט לשוקע דבכל גווני אסור] א"כ מה קשיא ליה לר"ת דלמא היה שוקע. ואפילו אי נימא דר"ת ס"ל דגם שוקע אסור מ"מ הא מבואר התם בש"ע דחצי צורה כדרך שעושין בזה"ז הרבה צורות מותר כיון דלא הוי צורה שלימה וא"כ דלמא לא היה צורה שלימה ונראה די"ל דאי נימא דהי' צורות ממש מסתמא הי' צורה שלימה וגם בולט כמו שהי' פרצופים ממש כדי שיכירו על המטבע שקלסתר פנים של יצחק דומה לקלסתר פנים של אברהם כמו דאמרינן בב"מ דף פ"ז שעשה הקב"ה קלסתר פניו של יצחק דומה לשל אברהם וידעו כולם כי אברהם הוליד את יצחק ולהכי מסתמא לא שינה מאומה כדי שיכירו היטב דהטעם שאסור רק בולט ולא שוקע וגם לא חצי פנים הוא)** מדרכי קיום השטר שכתב ידי העדים יוצא משטרות אחרות שידוע לנו בבירור שזה חת"י והב"ד עורכין זה הכתב להכתב שבשטרות האחרות ונ"ד להא דמי' וכמובן. אולם לפ"ז יש לדון בנ"ד עפמ"ש הטור בח"מ סימן ס"ט בשם ר' שרירא גאון ז"ל שאין מקיימין חת"י הלוה ע"י דימוי כיון דקיום שטרות דרבנן היכי דאיתמר איתמר כו' ועיין בב"ח ז"ל שביאר דברי הגאון ז"ל דדוקא בכת"י עדים הקילו דקיום שטרות הוא מדרבנן משא"כ בקיום כת"י הלוה דברי קיום מה"ה ותמה על בעה"ת והטור ז"ל שהשיגו על הגאון ז"ל בלי ראיה ולא