ברכת רצ"ה פח

דאם כפילא כדי שיתחזק התנאי לענין זה שיוכל לבטל המעשה עם ביטולו ואף דמ"מ לא נתחזק בזה מאומה לענין חלק הביטול שהוא בקיומו וכנ"ל לא איכפת לן דלענין ביטול אחד לבד ל"ב תנאי גמור וחזק ומעתה שפיר י"ל דלדעת החולקים וסוברים דגם לענין חלק הביטול שהוא בביטול התנאי לבד בעינן משפטי התנאים מ"מ ז"א רק כשהביטול הוא לגמרי אבל היכי שגם בביטול התנאי אין המעשה מתבטלת רק לזמן ל"ב משפטי התנאים דהרי לדעת הרמב"ם ז"ל מצד שני הביטולים יחד קאתינן עלה ביטול המעשה לגמרי בביטול התנאי וגם לזמן אף בקיומו. ואף דמ"מ אין מזה ראי' להיפוך דיש לבע"ד לחלוק ולומר דכיון דס"ל להחולקים דגם היכי דליכא ביטול רק בצד אחד היינו בביטול התנאי בעינן תנאי אמיץ וחזק י"ל דלדעתם כל שיש ביטול במקצת המעשה בעינן משפטי תנאים ואף היכי שגם חלק הביטול הזה הוא רק לזמן ורק דלהרמב"ם וסייעתו ל"ב תנאי חזק רק היכי שיש ביטול המעש' בשני הצדדים ודו"ק. ולפ"ז הא דקאמר הש"ס בקידושין שם דהך דקתני דמהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתיבמת ע"כ משום דמספקא לן בתנאה או חזרה לאו מסיפא לבד דקתני חולצת כו' דייקינן ורק גם מהא דקתני גט ואינו גט דא"נ דתנאה הוי היא מגורשת גמורה מעכשיו ומשום דכיון דל"ה משפטי התנאים תנאי בטל ומעשה קיים דכיון דבזה התנאי הוי שלא יחזור בו ואם יחזור בו יהיה חלות הגט לאחר מיתה א"כ המעשה מתבטלת לגמרי בביטול התנאי דאין גט לאחר מיתה ובעי א"כ כל משפטי התנאים לדעת החולקים וסוברים דגם במעכשיו בעינן משפטי תנאים והבן. עוד עלה על לבי לומר וזה הנרא' לי יותר דהא דאמרינן בהך דמעכשיו ולאחר למ"ד דתנאה הוי לאו היינו תנאי כשאר התנאים שהוא מעשה ותנאי ורק דנקט לשון תנאי ע"ד השאלה אבל באמת הכל הוא מעשה דהיינו דאמרינן שאומר שיחולו הקידושין מעכשיו וגם לאחר ל' כמו שירצה ואין זה שום ענין לתנאי דנבעי ביה משפטי התנאים דשם אמדינן דאין כח בתנאי שאינו נעשה כהלכתו לבטל המעשה משא"כ בזה שהכל מעשה דמאין הרגלים לומר שמעכשיו הוא המעשה ולאחר ל' הוא התנאי הרי כמו כן יכול להיות בהיפוך וכיון שאינו מבורר מה הוא המעשה ומה הוא התנאי אמרי' דהכל הוא מעשה ודוק בזה: וע"פ הדברים האלה ע"כ צריך לפרש לדעת החולקים על הרמב"ם ז"ל וס"ל דגם במעכשיו בעינן בתנאי משפטי התנאים כפירש"י ז"ל דהך דתנאה הוי היינו תנאי החזרה דא"נ כדעת הרמב"ן ז"ל דהיינו אם לא ימות יהי' מעכשיו הדק"ל דתנאי זה הוא כשאר תנאי דעלמא וכמובן וגם המעשה מתבטלת לגמרי בביטול התנאי דהיינו אם לא יחי' דאין הקידושין יכולין לחול לאחר מיתה וכיון דל"ה כל משפטי התנאים התנאי בטל והמעשה קיים ומקודשת היא א"כ מעכשיו. ויש לי בכ"ז הרהורי דברים הרבה אולם לא הובאו עוד אצלי בכור הבחינה ואשר ע"כ אשים רסן לעטי

ולענין הבעל אם יוכל לישא אשה אחרת הדבר ברור דכל זמן שלא התירוה להנשא דאסור לישא אחרת בחדרג"ם אולם עדיין יש לעורר דכיון דבנ"ד רק מטעם ספק אסרינן לה וכאשר מלתי אמורה למעלה אף דלגבה מחמירין מספיקא מ"מ לגבי הבעל לענין החרם דרגמ"ה ספיקא להקל דאף דחרם חמור יותר מאיסור דרבנן דהוי דברי קבלה מ"מ לא חמיר מהלמ"מ דמקלינן בספק וכאשר בארו כ"ז האחרונים ז"ל ע"ע ובזה יש לישב דברי הרמ"א ז"ל דבסי' א' גבי מומרת כתב בפשיטות דמזכה לה גט ובסי' ק"מ לענין אשה הנאסרת כתב שני הדיעות לענין זיכוי הגט ולא הכריע ועיין ב"ש ז"ל שנדחק לחלק בין מומרת לנאסרת ולפי' הנ"ל א"ש דבסי' א' דמיירי לענין שנתיר לו להבעל ע"י הזיכוי לישא אשה אחרת נטה קו להקל לסמוך על המתירים משא"כ לענין שיועיל הגט שתוכל היא להנשא דהוי איסור תורה ומיתת ב"ד לא מלאו לבו ה' ז"ל לסמוך להקל

אמנם באמת כל זה ליתא דכבר נודע מ"ש הפוסקים ז"ל דעיקר תקנת וחדרגמ"ה ז"ל הי' משום לתא דאיסורא פן ירבה לו נשים שלא יהי' יכול למיקם בסיפוקייהו וא"כ כיון דאנן קיי"ל דמגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותי' כיון דעדיין אגידה בי' כל שאסורה להנשא יש עליו חרם דרגמ"ה לישא אחרת דעדיין הסיבה שבשבילה גזר במקומה עומדת דשמא לא יוכל למיקם בסיפוקיהו אולם גם בזה יש לעורר עדיין לפי מ"ש בחי' לבאר דברי התוס' כתובות דף פ"ט שהקשו אהא דאמרינן בש"ס מגו דיכול למימר לא גרשתיה יכול למימר גרשתיה ונתתי לה כתובתה דמה מגו היא זו דאם יאמר לא גרשתיך יתחייב בשאר וכסות ותירצו דאף אם יאמר לא גרשתיך פטור דדמי לטענו חיטים והודה לו בשעורים דפטור אף מדמי שעורים דלמה יפטור נהי דהודית שגרשה מ"מ אף לפי דבריה חייב לזונה דכיון דע"י מה שאומר לא גרשתיך מעוכבת היא להנשא ודמי אם כן למגורשת ואינה מגורשת דבשביל דאגידה ביה ומעוכבת להנשא בשבילו חייב במזונותי' ואמרתי דלא דמי דהתם במגורשת ואינה מגורשת היא מעוכבת להנשא בשביל גוף הגירושין משא"כ בהך דהיא אומרת גרשתני והוא אומר לא גרשתיך דלפי דבריה היא מגורשת גמורה מכבר ואין העכבה רק מצד שהוא מכחישה עתה ודמי א"כ להיכי שאיש אחר מעכב לאשה להנשא דהכי נימא דחייב בשביל זה לזונה ומעתה אמינא גם בנ"ד כיון שיש לנו ספק אם מה שאמר לאחר שלשים שנה הי' תכ"ד או לאחר כד"ד וכל ספק ממון הוא קולא לנתבע ורק דאתה בא לחייבו במזונותי' משום דמעוכבת להנשא בשבילו אין אתה יכול לחייבו כיון דלנ"ד הספק שהי' לאחר כד"ד כבר גירשה מקודם גירושין גמורים וא"כ אף שעכבוה להנשא בדיבורו אח"כ מ"מ לא נתחייב בשביל זה לזונה וכנ"ל בהך דאמר לא גרשתיך כו'. אמנם מלבד שיש מקום בראש לחלק עוד בין הנושאין וכמובן למבין וגם דיש עוד מקום לומר דבספק מגורשת בלא"ה דמעוכבת להנשא ואגידה בי' וחייב במזונותי' ומשום דדמי לאיני יודע אם פרעתיך נראה לי ברור דעיקר חרם דרגמ"ה הי' כך דכל זמן שהיא אסורה להנשא יהי' מאיזה טעם שיהי' גם הוא יהי' אסור לישא אחרת וכן נראה מדברי הפוסקים ז"ל כמבואר למעיין. עוד אני אומר דבנ"ד כיון דנגמר ביניהם לגרשה סתם כשעדיין אסורה להנשא זמן רב כזה אנן סהדי ואומדנא דמוכח טובא הוא דלא היתה מתרצית ליקח גט כזה והו"ל א"כ גט בע"כ ועיין בגוף התקנה של רגמ"ה מועתק בתשו' מהר"ם ב"ב ז"ל נתן לה גט מתחילה ברצונה ונמצא הגט פסול יתן לה גט שני בע"כ אם ידענו שלא היתה יודעת הפסול מהראשון [הסיום הזה היה בהעלם עין מכל הפוסקים האחרונים ז"ל וגם מור"ם ז"ל באה"ע סי' קי"ט לא העתיקו וכפי הנראה לא הי' לפניהם גוף לשון התקנה הנ"ל והעתיקו זאת רק מס' כלבו שגם שם נשמט זה] הרי ברור לפניך דכל שיש לומר דלא נתרצית רק לזה ולא לאחר לא חשוב רצון וכיון שכן בנ"ד מלבד דעונש חרם עליו ואלה בו אסור לו לישא אחרת עד שיגרשה גירושין גמורים כרצונה וכאשר נהגו כל ב"ד שבישראל בגט בע"כ ובתקנת רגמ"ה הנ"ל שלא ליתן גט לאשה בע"כ ואין הגט כלום [גם סיום זה הי' בהעלם עין מכל האחרונים ז"ל וכנראה לסבה הנזכרת] ופשיטא א"כ דאסור לישא אשה אחרת והחיוב מוטל על רבנים וגדולי זמנינו הקרובים והרחוקים לאסור איסור על הבעל להעמיד הד"ת על תילו והנלפע"ד כתבתי: