ברכת רצ"ה פז

בכדי השיעור שקבעו חכמים לחזרה וממילא נעשה הדבר ד"ת ומועיל חזרתו בכ"מ תכ"ד לבד בהני מילי דחמירי שהאדם עושה אותם בהסכמה גמורה וחליטה וכסברת הר"ן ז"ל שהבאתי. והנה לפי דעת ר"ת ז"ל צ"ל דס"ל דהיכא שחזר בו תיכף בלי שום שהות אינו ענין לתכ"ד כד"ד דאל"כ לא משכחת לה הך תקנה כדי שיוכל ליתן שלום לרבו דקודם שגמר המקח וכדומה ונתן ליד הזוכה פשיטא שיוכל לחזור בו אף אחר זמן רב מהאמירה ויוכל איפוא ליתן שלום לרבו מאחר שנתן לידו כבר נתקיים המקח מדינא תיכף בנתינתו ליד הזוכה ומה הפסד יגיע לו ע"י נתינת השלום דבין כך ובין כך ל"ה יכול לחזור בו מדינא א"ו דס"ל דבלי שום הפסק מדינא יכול לחזור בו ומשום שיוכל ליתן שלום תקנו חז"ל דכל היכא דההפסק לא הי' יותר מתכ"ד יוכל עדיין לחזור בו וז"פ וברור לדעתו ומעתה ז"ל נוכל לומר דגם במקדש ומגרש לא אמרי' רק דתכ"ד לאו כדיבור דמי אבל כשחזר בו תיכף ומיד בלי שום שהיי' אחר הנתינה גם בזה חזרתו חזרה ולפ"ז יש לדחות ראייתי מדברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל דכל שלא ביטל בחזרתו כל המעשה גם בגט וקידושין תכ"ד כד"ד די"ל דמיירי היכי שאמר התנאי תיכף אחר הנתינה בלי שום שהות דל"ש לומר תכ"ד לאו כד"ד ורק מטעם חסרת משפט אחד ממשפטי התנאים תנאו בטל. אולם אין זה במשמעות לשונו ז"ל שכתב אע"פ שהכל בתכ"ד דמשמע דכל שהוא תכ"ד אין התנאי בטל רק משום דל"ד לתנאי ב"ג וב"ר וכשאר משפטי התנאים ואי לאו האי טעמא הי' מועיל תנאו ועכצ"ל א"כ כמ"ש דכיון דאינו מבטל בחזירתו כל המעשה גם בגיטין וקידושין מהני תכ"ד ודוק בזה. ומעתה לפי הנ"ל אין לנו צירוף להקל שיחזור ויתננו לה רק שיטת רש"י והראב"ד ודעמם ז"ל דזה הוי שיור הפוסל ונתבטל א"כ הנתינה הראשונה והרי היא אשתו כמקדם בצירוף דשמא הי' אחר כ"ד. דלשיטת הסוברים דלא הוי שיור הפוסל בכה"ג ל"מ שיחזור ויתננו לה היכי שאמר תכ"ד שתהי' מגורשת לאח"ז ומשום דכבר מגורשת היא ממנו מעכשיו ואין מקום לצרף נתינה הראשונה דגם לדעת החולקים על הרשב"ם ז"ל וס"ל דאין בחזרתו כלום אף תכ"ד שפיר יכול לחזור ולומר שתהי' מותרת לאח"ז ומשום דזה ל"ח כחזרה שמבטל כל הגירושין וכנ"ל. והפרצה דחוקה ביותר להתיר אותה כעת ע"י גט זה בנתינה הראשונה דאין כאן לדון להתירה בזה אם הי' תכ"ד. רק אי נימא כשיטת הפוסקים דזה חשוב שיור הפוסל ונאמר ג"כ שלא כדעת הרשב"ם ז"ל ורק דל"מ חזרה כלל בגירושין תכ"ד אף להחמיר דכיון דהוי שיור הפוסל ומבטל הגט הוא מבטל א"כ בזה שאמר שלא תהי' מותרת רק לאח"ז כל הגירושין. ונצרף לזה מה שא"י אולי הי' לאחר כ"ד. ויש לי עוד בכ"ז הרהורי דברים הרבה ביחוד אי שייך בזה שאנו מסופקים אם תכ"ד או לאחר כ"ד להעמיד על חזקה דהרי גרושה לפניך ועיין בש"ס דיבמות דף פ"ח גבי קונמות דאמר ע"א דאיתשל מריה עליה דמקרי איתחזק איסורא אף שנתבטל וניתר הנדר למפרע ואשר ע"כ אם יהי' מקום עיגון ודחק גדול עדן לא אחליט ולאסור עד שאשנה פרק זה בל"נ עוד הפעם ועוד חזון למועד

ובעברי בין בתרי ענינים אלו נתקשיתי לדעת החולקים על הרמב"ם ז"ל וס"ל דגם במעכשיו בעינן כל משפטי התנאים דאיך יפרשו הא דאמרי' בהך דמקדש מעכשיו ולאחר למ"ד דתנאה הוי והיינו ע"מ שלא אחזיר בי וכמו שפירש"י ז"ל דהרי לא הי' בתנאי זה משפטי התנאים ותנאי בטל ומעשה קיים ובש"ס שם מוכח דאי תנאה הוי בנתקדשה לאחר תוך ל' מקודשת ואינה מקודשת וא"נ דנתבטל התנאי אין בקידושי השני כלום דכבר היא מקודשת לראשון מעכשיו בלי שום תנאי דתנאי בטל ומעשה קיים. ועלה על לבי לומר מלתא חדתא דכיון דעיקר הטעם דבעינן משפטי התנאים הוא משום דאל"ה אין כח בתנאי שלא התנה כהלכתו לבטל המעשה דהיינו לדעת הפוסקים אלו ז"ל שע"י התנאי מתבטלת המעשה כשלא נתקיים התנאי א"כ י"ל דז"א רק היכא שאומר ומתנה שאם יתבטל התנאי תתבטל המעשה לגמרי אבל היכי שמתנה שאם לא יתקיים התנאי תחול המעשה לאח"ז ל"ח ביטול ע"י התנאי ומהני גם תנאי שלא נעשה בכל משפטיו. ומעתה י"ל דהך דתנאה הוי דהכא היינו שאם ירצה יהי' בידו לאחר הקידושין שלא יחולו רק לאחר ל' וכיון שבין כך ובין כך הן בקיום התנאי והן בביטולו המעשה חלה ורק שבביטול התנאי חלה לאח"ז ל"ב משפטי התנאים. ולכאורה אמרתי דזה ליתא. דהנה כבר נודע מ"ש הה"מ ז"ל בטעם דעת רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל ודעימי' דבמעכשיו ל"ב משפטי התנאים דס"ל דכיון דעיקר הטעם דבעינן משפטי תנאים הוא משום דאין כח בתנאי שלא התנה כהלכתו לבטל המעשה הנה ל"ח ביטול המעשה ע"י התנאי רק בתנאי דאם דבלאו התנאי הי' המעשה חלה מעכשיו ועתה כשהתנה מתבטלת המעשה במקצת אף בקיומו של תנאי שאינה חלה רק לאחר שנתקיים התנאי ככל תנאי דאם אבל במעכשיו שבקיום התנאי אין כאן ביטול המעשה כלל שחלה מעכשיו אף שבביטול התנאי נתבטל המעשה לא איכפת לן וא"צ תנאי חזק בכל משפטיו ולפ"ז מוכח א"כ דגם מה שמתבטלת המעשה במקצת שלא תחול רק לאח"ז חשוב ביטול המעשה ע"י התנאי דכיון דלדעת הרמב"ם ז"ל ודעימי' ביטול המעשה שבאה בביטולו של תנאי לא איכפת לן ורק הביטול שבא בקיומו של תנאי והביטול הזה אינו רק שאין המעשה חלה רק באיחור ואפ"ה חשוב ביטול המעשה ע"י התנאי דבעינן בשביל זה דוקא תנאי גמור שנתחזק בכל משפטיו וה"ה א"כ לדעת החולקים דס"ל דגם מה שמתבטלת לגמרי בביטולו של התנאי חשוב ביטול המעשה לאו דוקא היכא שמתבטלת לגמרי בביטולו של תנאי אלא אף היכא שאינה חלה רק לאח"ז חשוב בטול המעשה במקצת ובעינן א"כ כל משפטי התנאים והדרא א"כ ק"ל: אמנם באמת כבר בארתי בחי' והוכחתי דאף לדעת הרמב"ם ז"ל ודעמי' אין הטעם דמשפטי התנאים משום חלק ביטול המעשה שיש בתנאי דאם בקיום התנאי דהיינו משום זה לבד דנתבטל המעשה בקיומו של תנאי שלא תחול מעכשיו ורק משום שניהם יחד היינו ביטול המעשה לגמרי בביטולו של תנאי וביטולה במקצת אף כשיתקיים משא"כ במעכשיו דליכא ביטול המעשה רק בביטול התנאי דאל"כ ורק דנימא דלדעתם ז"ל לאו משום זה שנתבטל המעשה ג"כ בביטול התנאי ורק משום חלק הביטול הזה שתתבטל בתנאי דאם בקיומו קאתינן עלה שיצטרך משפטי תנאים אבל זה שיבוטל המעשה בביטול התנאי לא איכפת לן כלל יקשה דהרי אחד ממשפטי התנאים הוא תנאי כפול וגם בזה ס"ל להרמב"ם וסייעתו ז"ל לחלק בין מעכשיו לאם דרק בתנאי דאם בעינן שיכפול תנאו ואם נאמר דעיקר הא דבעינן שיתחזק התנאי במשפטי התנאים היא רק משום שע"י בא הביטול המעשה בקיומו של תנאי שאינה חלה רק לאח"כ יקשה דמה התחזקות יש לענין זה במה שכפלו ואמר גם הלאו דבשלמא לענין ביטול המעשה בביטול התנאי שפיר יש חילוק בין כפלו לתנאו ללא כפלו דצריך שיאמר בפי' שרצונו שתתבטל המעשה בביטול התנאי אבל לענין ביטול המעשה שהיא בקיומו של תנאי מה נ"מ ומה התחזקות יש יותר במה שאמר הלאו. א"ו דגם לדעת הרמב"ם ודעימי' ז"ל משום שניהם יחד קאתינן עלה שיש ביטול המעשה בקיומו וגם בביטולו של התנאי וכל דליכא ביטול בשניהם ורק באחד יש כח בהתנאי לחול ולכך במעכשיו ל"ב משפטי תנאים כלל כיון דליכא ביטול המעשה בקיומו של התנאי וכ"כ צריך בתנאי