ברכת רצ"ה פו

מהר"י אדרבי סי' י"א ומהריב"ל ח"א כלל ד' שהעלו להחמיר בשביל סברת הרשב"ם הלזו עיין עליהם והנה לכאור' לפ"ז בנ"ד שכבר נתן הגט לידה טרם שאמר לאחר שלשים שנה אף שקשה להקל נגד דעת הרשב"ם ז"ל ביחוד אחרי שגדולי האחרונים מהר"י אדרבי ומהריב"ל ז"ל לא רצו להקל נגדו להתירה בגט זה מ"מ אם נטלו ממנה וחזר ונתן לה שתהי' מותרת מעכשיו יש לדון להקל דכבר בררתי והבאתי שיטת רש"י והראב"ד ודעמם ז"ל דגם במעכשיו ולאחר למ"ד לר' יוחנן דאמר שיורא הוי הגט בטל לגמרי דל"ה כריתות וכל גט דמשיירבו לאו כלום היא ולפי דעתם ז"ל פשיטא שיכול בכה"ג ליטלו הימנה ולחזור וליתן לה אחרי שהנתינה הראשונ' נתבטלה לגמרי והרי הוי בעלה כמקדם וה"ה א"כ בנ"ד שבררנו דלכ"ע שיורא הוא דיכול לגרשה מחדש ואף אי נימא דלא כמש"ל ורק דכיון דהוי שיור הפוסל ומבטל הגט תלינן גם בכה"ג דנ"ד בתנאה וחזרה. וכנרא' לכאורה מדברי הר"ן והריטב"א ז"ל מ"מ נרא' דיכול לחזור וליתן לה ולגרשה שנית דאי חזרה הוי אינה מגורשת כלל עד אחר עבור הזמן וכעת עדיין לא נתגרשה ופשיטא שיכול לגרשה מחדש מעכשיו ואף אי תנאה הוי והיינו כמו שפירש רש"י והקדמונים ז"ל דהיינו ע"מ שלא אחזור בי תוך הזמן הרי יכול לחזור בו מהגירושין הראשונים ולגרשה מחדש ואף אי נימא כמו שפירשו קצת הקדמונים ז"ל דהך דתנאה הוי היינו אם לא ימות הנה כבר נודע דעת רוב הפוסקים דגם בתנאי יכול לחזור ולגרש בלי תנאי ורק שהרא"ש ז"ל החמיר לקדשה מחדש ויש לנו א"כ תרי רובי מהפוסקים להקל בשגם כבר בררתי דהעיקר דבנ"ד שיורא הוי ואין מקום לדעתי להחמיר שלא יועיל גם כשיחזיר ויתננו לה להתירה מעכשיו רק אי נימא כדעת החולקים וסוברים דכל כה"ג לא הוי שיור הפוסל ומגורשת היא א"כ ממנו מעכשיו ומותרת לאח"ז דכיון דמגורשת כבר מאתו א"י לגרשה עוד שאינו אישה ואף שכתבתי למעלה בהך דמעכשיו ולאחר זמן דאי נימא דשיורא הוי ומתחילין הגירושין מעכשיו ונגמרים לאח"ז דיכול לחזור בו מקודם שהגיע הזמן כיון שעדיין לא נגמרו הגירושין מ"מ הכא בנ"ד הדבר ברור אצלי דא"נ דל"ה שיור הפוסל שא"י לחזור בו ולבטל הנתינה ומשום דל"ד להתם דלא נגמרו הגירושין גם מאתו משא"כ הכא בנ"ד הגירושין שהיא מתגרשת מאתו כבר חלו מעכשיו ורק שאסורה לעלמא עד זמן הקצוב וז"ב אצלי. ויש לצרף א"כ לזה דעת רוב הפוסקים החולקים על הרשב"ם ז"ל דאחר שהגיע הגט לידה אינו יכול לחזור מהגירושין אף תכ"ד ביחוד בנ"ד גם זה ספיקא הוי אי הוי תכ"ד או אחר כ"ד כן עלה לכאורה על לבי אולם אחרי העיון ראיתי דעדיין יש לעורר בזה ולומר דאין כאן כ"כ צירוף להקל לפמ"ש הר"ן ז"ל בנדרים שם בטעם הדבר דבהנך תכ"ד לאו כדיבור דמי משום דבשאר מילי דלא חמירי כולי האי כשהאדם עושה אותם לא בגמר דעתו הוא עושה אותם אלא דעתו שיוכל לחזור תכ"ד משא"כ בהני דחמירי עושה האדם אותם בהסכמה גמורה ומש"ה לא מהני חזרה אף בתכ"ד עיי"ש ובחי' הארכתי דכן הוא העיקר בטעם הדבר וישבתי בזה קושית הט"ז בהא דאמרי' בש"ס דגיטין ס"פ השולח אם משהגיע הגט לידה א"י לבטלו פשיטא ואמאי לא נימא דאשמעינן דאף תכ"ד ל"מ הביטול דשאני גט מכל מילי ולפ"ז י"ל דכיון דהתם מיירי בשלח ע"י שליח א"כ ע"כ דגמר אז בדעתו לגרשה ול"ש לומר שיהי' יוכל לחזור בו תכ"ד מהגעת הגט לידה דכבר עבר זמן רב משעה שגמר לגרשה דהיינו משעה שנתן ליד השליח דא"י לחשוב הזמן שיתמהמה השליח בדרך ורק דמקודם שהגיע לידה אף שכבר עבר זמן מה משעה שגמר בדעתו מ"מ יוכל לבטלו אחר שלא נגמר המעשה אבל משהגיע לידה ונגמר המעשה פשיטא דא"י לבטלו אף תכ"ד מהגעתו לידה והארכתי הרבה בזה ואכמ"ל יותר] לפ"ז יש לומר דאף לדעת החולקים על הרשב"ם ז"ל וס"ל דבגירושין וקידושין ל"מ חזרתו כלום תכ"ד אף להחמיר מ"מ ז"א רק כשחזר בו לגמרי אבל בכה"ג דנ"ד אי נימא דל"ה שיור הפוסל דאינו מבטל הגירושין היינו לענין זה שתהא מגורשת ממנו מעכשיו ורק שחוזר ואומר שלא תהי' מותרת אלא לאח"ז ל"ש זה דזה דמי לשאר מילי דלאו בגמר דעתו עושה דהסכמה גמורה ל"ש רק על גוף הגירושין ולא על הפרטים המסתעפים דהיינו ההתרה לכל אדם וגם דגם זה אינו חוזר ומבטל לגמרי רק שרצונו שיחול לאח"ז. ואמינא להביא ראי' לזה דהנה כבר נודע דעת רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דהא דבעינן במשפטי התנאים תנאי קודם למעשה אבל היכי שמעשה קודם לתנאי תנאי בטל ומעשה קיים דהיינו שעשה המעשה בפועל ואח"כ אמר התנאי ועיין פ"ו מה' אישות שכתב ז"ל אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי בדינר זה ונתן הדינר בידה והשלים התנאי כו' הרי התנאי בטל מפני שהקדים המעשה כו' ואע"פ שהכל בתוך כדי דיבור כו' ע"ש ואח"כ כתב דבמעכשיו אע"פ שהקדים המעשה התנאי קיים ומוכח מזה דגם בעשה מעשה הנתינה ואח"כ התנה תנאי אין התנאי בטל רק משום דל"ה כתנאי בני גד וב"ר וכשאר משפטי התנאים אבל אי לאו ה"ט באמת הי' מועיל התנאי אף דבקידושין תכ"ד לאו כדיבור דמי ונא מהני חזרה כלל דאי מטעם דלאו כדיבור דמי קאתינן עלה אין חילוק בין תנאי דאם לתנאי דמעכשיו דאין לחלק ביניהם רק לענין משפטי התנאים דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר וכמ"ש הה"מ ז"ל בטעם הדבר אבל לא לענין תכ"ד לאו כדיבור דמי וכמבואר וע"כ דכיון שאינו מבטל הקידושין או הגירושין לגמרי בחזרתו ורק שמטיל תנאי במעשהו ל"ש בי' הך דתכ"ד לכד"ד דעיקר הטעם משום שבזה אינו עושה רק בהסכמה גמורה וזה ל"ש רק על גוף הגירושין היינו כל חלותו ועיין בש"ס דגיטין דף ע"ה דאמרי' שם מכדי כל תנאי מתנאי ב"ג וב"ר ילפינן לה מה התם תנאי קודם למעשה כו' דמוכח דעיקר הטעם בזה משום דאינו כתנאי ב"ג וב"ר ואי לאו הכי שפיר הוי חל גם בנעשה המעשה מקודם בפועל ממש ומבואר דאף בתנאי דאם דלדעת רבינו ודעימי' ז"ל כ"ז לא נאמר רק בתנאי דאם ולא במעכשיו] ל"ש לומר תכ"ד לאו כד"ד אף בזה מבטל המעשה לגמרי לזמן שלא תחול אף בקיומו של תנאי מעכשיו ורק לאחר שיתקיים התנאי וה"ה וכ"ש א"כ בנ"ד א"נ דל"ה שיור הפוסל שלענין הגירושין ממנו ליכא בחזרתו שום ענין ביטול וגם לענין התורה לכל אדם ליכא ביטול רק לזמן דמהני תכ"ד וכמ"ש. זו"ז אין להביא ראי' לזה מהא דאמרי' בהך דמעכשיו ולאחר ל' דחזרה הוי דמוכח דיכול לחזו' תכ"ד שלא יחול מעכשיו ורק לאח"ז די"ל דמיירי שאמ' הכל קודם שנתן הגט בידה וז"פ. והנה כבר נודע שיטת ר"ת ז"ל דעיקר הטעם דתכ"ד כד"ד היא משום תקנת חכמים שאם יראה רבו או גדול בחכמה יוכל ליתן לו שלום ויוכל עכ"ז לחזור בו ולא יגיע לו הפסד בעבור זה ולפי"ז י"ל בפשיטות דבגיטין וקידושין ושאר דברים הנזכרים לא תקנו ואין אנו צריכין א"כ לסברת הר"ן ז"ל שהבאתי ונדחה איפוא כל מש"ל וכמובן אולם באמת אנכי בררתי דאין כוונת ר"ת ז"ל דכל מקום דאמרינן תכ"ד כדיבור דמי הוא רק מתקנת חכמים דא"כ יקשה עליו קושית הר"ן ז"ל בנדרים שם דכי ב"ד מתנין לעקור ד"ת בקום ועשה כנדרים ורק דכוונתו ז"ל הוא לבאר למה הוקצב דוקא לחזרה שיעור זה כדי שאילת תלמיד לרב וע"ז כתב דעיקר הך דתכ"ד בתחילתו תקנת חכמים הוא כדי שיוכל ליתן שלום לרבו ולא יפסיד החזרה במקח וכדומה דבר שבממון. ואחרי שתקנו חכז"ל אמרי' בכ"מ שאין אדם עושה בהסכמה גמורה שיחול תיכף בשעת מעשה שאינו גומר בדעתו ורצונו שיוכל לחזור בו