ברכת רצ"ה פד

דאמר דקידושי כולם תפסו בה לא ס"ל כר' אבא דמקיש הויה ליציאה דכל שיור פוסל בקידושין ע"כ דלית הלכתא כר' יוחנן ורק כתב דתנאה או חזרה הוי דאנן קי"ל באמת כר' אבא דקידושין דמיא לגיטין ולכאורה צ"ל לדעתם ז"ל דס"ל דאי נימא דזה הוי שיור הפוסל לכ"ע תלינן לומר דתנאה או חזרה הוי דאל"כ דבריהם אלו אינם מובנים כלל דאמאי לא נוכל לומר גם לדעת רש"י הראב"ד ודעמם ז"ל דהלכה כר' יוחנן ובאמת אין ממש בקידושין אלו לדידן דקיי"ל דשיור פוסל בקידושין אלא ע"כ דס"ל דגם לר' יוחנן לא אמרינן דשיורא הוי רק משום דס"ל דשיור אינו פוסל ויש ממש בקידושין כאלו אבל אי הוי ס"ל דשיור פוסל גם לדידי' יש לתלות יותר דתנאה או חזרה הוי ולא שיורא דאין אדם מוצא דבריו לבטלה וכיון דאי לשיורא קאמר אין בדבריו כלום תלינן דלתנאה או לחזרה נתכוין. ולכאורה עלה על לבי לומר דעיקר הא דחיישי לדר"י היא רק לחומרא אבל לא להקל ומשום דסוגיא דעלמא אזלי אליבא דרב וכמ"ש הרמב"ן ז"ל לדעת הרי"ף ורק משום דר' יוחנן הוא להחמיר דלרב בקידש הא' לאחר ל' והשני לאחר כ' והשלישי לאחר עשרה מאמצעי אינה צריכה גט ולר"י צריכה גט מכולם וכמבואר שם הי' לנו לחוש לדבריו משא"כ לדעת רש"י והראב"ד ז"ל דזה חשוב שיור הפוסל לדידן גם בקידושין דאין חומרא א"כ אין לומר דשיורא הוי ואדרבה לפ"ז אינה צריכה גט בכה"ג כלל אולם זה אינו דהנה זה ברור דהיכא דהוי שיור בקידושין או בגיטין גם אחר שיתבטל השיור אינם חלים דאל"כ במגרשה חוץ לפלוני למה לא יהא גט אחרי שמת פלוני דליכא שוב שיורא. וכמו באמר לה הרי את מגורשת אחרי שימות פלוני דהגירושין חלין לאחר שימות וא"כ עדיין יש נ"מ אי נחוש לדר' יוחנן דשיורא הוי גם לדידן לחומרא היכי שקדשה אחר סתם אחר ששלמו הלמ"ד יום דלרב אינה צריכה הימנו גט דכבר חלו לגמרי קידושי הראשון וא"נ דשיורי הוי קידושין השני חלים דקידושי הראשון בטלים לגמרי כיון ששייר בהם שיור הפוסל. ועכצ"ל ולפרש דבריהם כדכתיבנא. ולפ"ז בנ"ד י"ל ג"כ דאף דלשונו מורה דלשיורא נתכוין מ"מ אמרינן דכל כה"ג הוי שיור הפוסל והגט בטל אמרי' דכוונתו לתנאה או לחזרה וכנ"ל בהך דקדשה מעכשיו ולאחר ל' יום דקיי"ל כר"י לשיורא ומ"מ כיון דלדידן שיור פוסל בקידושין תלינן דלתנאה או לחזרה קא מכוין

אמנם מלבד דיש לומר ולחלק דדוקא בהך דמעכשיו ולאחר ל' יום אמרינן הכי דאי הוי שיור הפוסל גם א"נ כר"י דלשונו מורה לשיורא מ"מ כיון שהשיור פוסל ומבטל הקידושין תלינן שכוונתו לתנאה או לחזרה ומשום דיש במשמעות הלשון הזה גם תנאה וחזרה דמה"ט ס"ל דלרב באמת דתנאה או חזרה הוי ורק דלר' יוחנן ס"ל דיותר י"ל דלשיורא נתכוין וכיון דלדידן השיור פוסל תלינן דלתנאה וחזרה נתכוין משא"כ בנ"ד שאמר שתהי' מגורשת מאתו מעכשיו ומותרת לכל אדם לאח"ז דהלשון מורה רק לשיורא גם אי נימא דהוי שיור הפוסל אמרי' דלשיורא נתכוין ובאמת אינה מגורשת הנה גם אי נימא להעלות המדומה נ"ד למעכשיו ולאחר ל' יום אליבא דר' יוחנן מ"מ יש לחלק בין קידושין לגט דנ"ד דבקידושין אי נימא דהוי שיורא והשטר פסול דבריו המה ממש לבטלה משא"כ בנ"ד בגט דנ"מ לענין פסול כהונה דאף אי הוי שיורא בהרי את מותרת לכל אדם מ"מ נפסלה לכהונה דגם באמר לה בפירוש אי אתה מותרת הוי ריח הגט דפוסל מכהונה דאפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה וכמבואר בש"ס ובפוסקים ומועילים א"כ דבריו לענין זה שתפסול לכהונה ושפיר י"ל אם כן דלשיורא קמכוין ודו"ק ועיין בתשובתי הנדפסת משמי בסוף ספרו של מ"ז הגאון רשכ"י זצ"ל על אה"ע שרציתי לומר לדעת ולפי' הרי"ף ז"ל ביבמות בהך דהרי את מגורשת ממני ואי את מותרת כו' דפסולה לכהונה דאי כהן הוא איפסלא מיניה ואסורה לחזור לו ולא פירש לענין היכא שמת הבעל דאסורה לכהן דדוקא גבי בעלה כהן דינא הכי אבל היכא שאינו כהן לא נפסלה לכהונה ומשום דכיון דבכל גט בטל מותרת לכהונה ורק בהך פסולא דאי אתה מותרת כו' אמרה וגזרה תורה שפסולה לכהן אין לנו לומר כן רק כשבעלה כהן דאז אסורה לחזור לו אבל כשאינו כהן הו"ל משלחה וחוזרת דאין לך משלחה וחוזרת יותר מזו שהיא אשתו כמקדם דבטל גיטא ומצד משלחה וחוזרת א"כ אינו גט אף לענין פסול כהונה וא"כ בנ"ד ראינו שאין המגרש כהן אין נ"מ אי נימא דהוי שיור הפוסל גם לענין כהונה וי"ל א"כ דדמי לקידושין דאמרי' מטעם זה דכיון דאי שיורא הוי בטלים לגמרי ע"כ לתנאה או לחזרה נתכוין. אולם אחרי שלא נראה כן מדברי הפוסקים הראשונים ואף גם האחרונים ז"ל דסתמא נקטו דפסולה לכהונה בכה"ג ועכצ"ל לדעתם ז"ל או כמ"ש בתשובתי שם דלא דמי למשלחה וחוזרת דשוטה דהיא מצד עצם המגורשת משא"כ בזה דרק מצד ביטול הגט חוזרת אליו עיי"ש שבארתי בזה שיטת רש"י ז"ל דגם בנתגרשה ע"י אביה דאביה משמרה אינה מגורשת כשאינה יכולה לשמור את גיטה ומשום דכיון דמטעם פסול בגופה קאתינן עלה כל שהיא בגדר משלחה וחוזרת לא הוי גיטא עיי"ש ותמצא עונג לנפשך או דס"ל דכיון דמקרא ילפינן דאשה גרושה מאישה לא יקחו דאף שלא נתגרשה אלא מאישה לא יקחו וכיון דקרא סתמא כתיב גלתה תורה דאף דבטל גיטא מטעם שיור וגם מטעם דהוי משלחה וחוזרת אפ"ה פסולה לכהונה אשר ע"כ אשים קנצי למילי בזה

שוב ראיתי דע"כ אנו צ"ל כן לחלק בין קידושין לגט דדוקא בקידושין אמרינן כנ"ל דאי הוי שיור הפוסל ע"כ לתנאה וחזרה נתכוין דאל"ה אין ממש בדבריו כלל משא"כ בגיטין דנ"מ לענין פסול כהונה וכנ"ל דאל"כ יקשה לדעת הר"ן והריטב"א ז"ל דמה פריך לר' יוחנן מהך דהר"ז גיטך מהיום ולאחר מיתה דכיון דשיורא הוי לדידיה אין כאן כריתות כלל ויבומי תתיבם דכיון דהוי התם שיור הפוסל אדרבה יש לנו לומר דלתנאה או חזרה נתכוין גם לר"י אלא ודאי כמ"ש לדעתם ז"ל דדוקא בקידושין אמרינן הכי ולא בגט דאף אי שיורא הוי ואינו גט מ"מ יש נ"מ בדבריו לענין שתפסל לכהונה ואין בזה הוכחה לומר לר"י דלתנאה וחזרה כיוון וכנ"ל ודו"ק

והנה בחידושי הקשיתי לדעת התוס' ז"ל ודעמם דהיכא דאמר מעכשיו ולאחר למ"ד יום לא חשוב שיור **(מלחמות אריה נימא דאי אפשר להקדושין לחול מחמת דחשוב שיור ודמי לחציך מקודשת לי צריך להיות דפשטה קדושין בכולה ומקושית התוס' משמע דאין צריכין הקדושין לחול כלל וזו הערה גדולה. אבל לפי מה שבארתי למעל' שפיר ניחא דהכא לא שייך כלל לומר פשטה קדושין בכולה דכיון דשייר כל כך בהקדושין שלו דיחשב כאילו אינם כלל לגבי התפסת קדושי שני בתוך משך זמן של ל' יום א"כ אין כאן שום קדושין להתפשט אחרי שהתפשטות הקדושין יסבב לעכב קדושי שני והוא שייר כל כך שלא יהי' באפשרות שיעכבו קדושי שני רק יחשבו כאילו לא היו כלל וכן במקדש חוץ מפלוני ג"כ ל"ש לומר פשטה קדושין בכולה מחמת האי טעמא דלגבי פלוני אין כאן קדושין כלל ודו"ק כי הדברים נכונים מאוד לפע"ד:)**