ברכת רצ"ה פג

חוות דעתי בזה לעיין בזה ואשר ישים אלקים בפי אותו אשמור לדבר וזה החלי בעזרתו ית'

הנה גוף הלשון הזה הדבר ברור אצלי שאין במשמעותו לא תנאה ולא חזרה רק קביעת זמן דהיינו שמאתו תהי' מגורשת מעכשיו ואך שלא תהי' מותרת לכל אדם רק אחר שלשים שנה. ואין זה ענין למקדש מעכשיו ולאחר למ"ד דהתם שפיר אמרינן לרב דמספקא לי' אי חזרה היא דחזר בו מהא דאמר מעכשיו או דתנאה הוי שאם לא יחזור בו תוך ל' תהי' מקודשת מעכשיו כיון שא"א לומר שניהם כאחד משא"כ בזה דשפיר י"ל ולחבר שניהם כאחד שממנו תהי' מגורשת מעכשו ולכל אדם לא תהי' מותרת עד אחר זמן הקצוב. אמנם אם זה מקרי שיור בגט שלא יהי' גט בכה"ג משום דכריתות בעינן. הדבר במחלוקת שנוי' דהנה בש"ס דקידושין דף ס' בהך דמעכשיו ולאחר ל' קאמרינן לרב בא אחד וקדשה מעכשיו לאחר ל' ובא אחר וקדשה מעכשיו לאחר כ' יום ובא אחר וקדשה מעכשיו ולאחר עשרה ימים מראשון ואחרון צריכה גט מאמצעי אינה צריכה גט ממ"נ עולא אמר ר' יוחנן אפי' מאה תופסין בה א"ל ר' משרשיא כו' שוני אנפשי' כי שרגא דליבני דכל חד וחד רווחא לחברי' שביק מתיב ר' חנינא מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתייבמת כו' אלא לר' יוחנן דאמר שיורא הוי כל גיטא דמשייר בה ולא כלום היא יבומי מייבם כו' ופירש"י ז"ל דלא הוי גט כריתות כיון דשייר בה וכנראה שדעתו ז"ל דגם היכא שאמר הרי את מגורשת מעכשיו ולאחר ל' ג"כ אינו גט דהוי שיור ולא חשוב כריתות וכן הבינו מפירושו ז"ל רבותינו בעלי התוס' והקשו עליו דהרי גם בקידושין קיי"ל דכל דמשייר לא הוי קידושין דאתקיש הוי' ליציאה ואשר ע"כ פירשו הם ז"ל דדוקא במהיום ולאחר מיתה חשוב שיורא ול"מ בגט וכ"כ בקידושין דא"א שיהיו נגמרים הגירושין או הקידושין לאחר מיתה אבל במעכשיו ולאחר ל' יום אינו זה שיור הפוסל כיון שאחר זמן ההיא יחולו הקידושין או הגירושין. והמה מתחילים עכשיו ונגמרים לאחר זמן ולפ"ז בנ"ד לדעת התוס' ודעמם שפיר חשוב כריתות כיון שאחר זמן הקצוב נגמרין הגירושין אמנם לפי הנראה מדעת רש"י ז"ל הגט בטל דאין זה כריתות כיון שגירשה מעכשיו ושייר בההתרה לכל אדם ל' שנים דגם זה חשוב לדעתו ז"ל שיור הפוסל בגט. והדבר מבואר יותר בראב"ד ז"ל שכתב להדיא דר' יוחנן דס"ל דאפי' הם מאה תופסין בה ל"ל דר' אבא בריש המגרש דמקיש הוי' ליציאה לענין זה. וס"ל דשיורא אינו פוסל בקידושין אבל לדידן דקיי"ל כר' אבא אינה מקודשת כלל בכה"ג כיון ששייר בקידושין שלא יהיו נגמרין רק לאחר זמן דזה חשוב שיור הפוסל עיין בדבריו ז"ל ועיין בר"ן ז"ל שהביא שני הדיעות ולא הכריע אולם נראה שדעתו ה' נוטה לדעת רש"י והראב"ד ז"ל דכל כה"ג הוי שיור הפוסל שכתב לעיל מזה שם דאליבא דר' יוחנן לא שנא אמר שני מעכשיו ולאחר כ' יום שהוא קודם לזמן הראשון ול"ש אמר מעכשיו ועד מ' יום שהוא לאחר זמנו של הראשון תפסי נמי קידושי שני ואי נימא כדעת התוס' ודעמם ז"ל באמת ר' יוחנן ס"ל כר"א דמקיש הויה ליציאה ורק דזה לא חשוב שיורא א"כ בקדשה השני מעכשיו ולאחר ארבעים יום הוי לן למימר דאין קידושין חלין כלל ומשום דכיון דלאחר שלשים כבר נגמרו קידושי הראשון אין קידושי השני יכולין להיות נגמרים עוד דכבר חלו אז קדושי הראשון לגמרי וא"כ אינם יכולים להיות נתפסים כלל דכיון שא"א עוד שיהיו נגמרים דמי שפיר למהיום ולאחר מיתה דחשוב שיור הפוסל וכנ"ל א"ו דדעתו ז"ל דבמעכשיו ולאחר שלשים חשוב שיור הפוסל וכדעת רש"י והראב"ד ז"ל ועכצ"ל דר' יוחנן לית לי' דר"א ואין לחלק א"כ בין קדשה לאחר כ' או לאחר מ' וכמובן: [ויש מקום אתי בראש לומר דכיון דקידשה שני קודם הגעת זמנו של הראשון אין קידושי הראשון יכולים להיות נגמרים שוב ומ"מ פשיטא דקידושי הראשון לא נתבטלו מטעם שיור כיון שבשעה שקדשה ל"ה שיור הפוסל דאז לא הי' שום דבר המעכב את הקידושין וגם קידושי השני אף דלפ"ז בכל גווני אף כשאמר מעכשיו ולאחר כ' יום קודם להגעת זמנו של הראשון אינם יכולין להיות נגמרים מ"מ לא חשוב שיור הפוסל דדוקא היכא ששייר במה שהי' בידו הוי שיור משא"כ בזה שלא הי' לו כח לקדש יותר ולח שייר בה שום דבר אישות שהי' יכול לקנות אולם יען כי יש לגמגם עוד בזה אשים מחסום לעטי ולא באתי רק לעורר לב המעיין המשכיל]: **(מלחמות אריה נ"ל דכוונת מו"ח ז"ל בהערה זו דלכאור' גם בקדשה השני מעכשיו ולאחר כ' יום נמי קשה איך חלין הקדושין כלל כיון שא"א להיות תופסין לעולם רק משך עשרה ימים שבכלות השלשים יום הא נגמרין קדושין של הראשון וא"כ הו"ל כאומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי שכתב הר"ן ז"ל בנדרים כ"ט דא"א להיות אשתו לזמן ידוע ע"ש והכא הרי ע"כ היא אשתו של השני רק לזמן ידוע. לכן העיר מו"ח ז"ל לחלק בין היכא שהיא פנויה ויש בה תפיסת קדושין לעולם דלא מהני כשמקדש' רק לזמן ידוע. ובין הכא דליכא בה תפיסת קדושין רק על הזמן ששייר הראשון. ובאמת כעין סברא זו איתא בתו' גיטין מ"ג ע"ב ד"ה גמרו שמחלקין בין חציה שפחה וחציה ב"ח לבהמ' של שני שותפין ע"ש. והנה מה שכתב מו"ח ז"ל להוכיח שהר"נ ס"ל כשיטת רש"י וראב"ד ז"ל דאל"כ איך חלין הקדושין של השני כשאומר מעכשיו ולאחר ארבעים יום לדעתי ראיה זו יש לדחות ולומר דכיון דמצד עצם הקדושין יכולים לחול ולגמור אילו לא הי' עלי' קדושין מהראשון ואם אתה באת לומר שאין הקדושין השני יכולים לחול מחמת שאין באפשרות להיות נגמרין לסוף ארבעים יום אחרי שאז כבר נגמר קדושין של הראשון ע"כ אינם חלין כלל אפילו בתוך השלשים יום נמצא שקדושי ראשון יהי' סיבה לבטל קדושי שני גם בתוך השלשים יום. וזאת א"א אחרי שהראשון שייר שבתוך הל' יום יהיו נתפסין קדושי שני אמרינן ששייר כל כך שלא יהא בכח קדושין שלו לעכב על ידם קדושי שני אלא אנו דנין אותם כאלו אינם וכאלו לא קידש הראשון מעולם לגבי התפסת קדושי שני בתוך משך הל' יום וכמו דאמרינן הכי במקדש חוץ מפלוני דלגבי פלוני חשבינן כאלו ליתנייהו כלל לקדושי ראשון ה'"נ הכא לגבי התפסת קדושי שני בתוך משך הל' יום והבן. ובזה נתיישב לי מה שעמדתי בעת לימודי בדברי התו' ד"ה אפי' שהקשו לר"י מהא דאמר רבא לעיל ז' חציך מקודשת לי דאינה מקודשת וקשה לי הא לעיל גבי הך דבעי רבא חציך בפרוטה וחציך בפרוטה הקשו אמאי לא יועיל הא לא אמר לעיל דלא פשטה קדושין בכולה אלא משום דאיכא דעת אחרת כו' והכא גליא דעתה דמתרצת בכולה וי"ל דאי הוי מיירי באומר לה הרי את מקודשת אין הכי נמי דהוי פשטה קדושין בכולה אבל הכא מיירי שאמר לה הרי את מאורסת ע"ש. א"כ הכא ע"כ מיירי שנתרצית האשה להתקדש ג"כ תיכף כמו שירצה הוא דאי נימא שהתנה היא שיקדשה רק מעכשיו ולאחר ל' יום איך אמר רב ספק תנאי ספק חזרה דאיזה חזרה שייך בזה כיון שהתנה מקודם שיקדשה כך וא"כ כיון דבמתניתין קתני שאמר הרי את מקודשת לשון קדושין אי

)** והנה הר"ן והריטב"א ז"ל כתבו לענין פסק הלכה דאם נאמר כשיטת רש"י והראב"ד ודעמם ז"ל דר"י