ברכת רצ"ה פב

אלף החמישי אין לצרף אף לסניף וכאשר החליט הרמ"א ז"ל והמעיין בגוף התקנות בתשו' מהר מ מרוטנבורג ז"ל יראה דבשנת תתק"ף נתחדשו תקנות רגמ"ה ז"ל בחרם מה לי חרם רגמ"ה לחרס גאוני הדור ז"ל בשנת תתק"ף. ובענין אם יהי' הגט בע"כ בדיעבד הנה ידוע דמהר"מ מינץ ז"ל כתב דהגט אינו כלום ואף מדברי הרמ"א ז"ל בסי' קי"ט דאם נשאת אינו נקרא עבריין יראה דס"ל דמותרת להנשא דהגט יועיל בדיעבד ולדינא נרא' דברי מהר"מ ז"ל עיקר דאין הגט מועיל דכן מבואר להדיא בגוף תקנת רגמ"ה ז"ל המובא בתשו' מהר"ם מרוטנבורג ואין הטעם כאשר חשב מכ"ת משום דאעל"מ דבגירושין לא שייך זה דאיתקש למיתה וכמ"ש התוס' והקדמונים ז"ל וכאשר הרגיש כ"ת בעצמו ורק דכן הי' התקנה מרגמ"ה ז"ל שהגט לא יועיל והי' כח ביד רגמ"ה ז"ל לבטל הגט ע"י הפקר ב"ד שלא יהי' שלו וכדומה. וראיתי לאחד מחכמי זמנינו שכתב דבר חכמה דכיון שהוא בע"כ צריך לכ"ע ב"ד כמו מיאונים דצריך ג' וכיון דבאמת אנן הדיוטות הוינן ורק מטעם דשליחותייהו דקמאי עבדינן קאתינן עלה ובמקום חדרגמ"ה ז"ל דלא שייך זה לא מהני **(מלחמות אריה דבר זה נמצא בסוף ספר בית הלוי מידידי הרב הגאון ר' יוסף דוב נ"י אבד"ק בריסק ומטי לה מש"ס גיטין פ"ח דאביי אשכחי' לר"י דיתיב וקא מעשה אגיטא א"ל והא אנן הדיוטות אנן ע"ש ומזה למד הגאון הנ"ל דה"ה בגט בע"כ נמי צריך ב"ד אפי' מדינא דגמרא ע"ש ולדעתי אע"פ שזהו דבר חכמה אינה מתקיימת דלא דמי כלל כמ"ש שם בעצמו דהתם הב"ד כופין אותו ושפיר אמר אביי אנן הדיוטות אנן דאין לנו תורת ב"ד וגם נ"ל די"ל דמיאון שאני דהיא יתומה וב"ד אביהן של יתומים הם לכן צריך להיות בפניהם. והא דפי' רש"י ז"ל בריש סנהדרין דכל דתיקן רבנן כעין דאורייתא תיקן לדעתי י"ל דלא כמו שסבר הנוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' קמ"ד דכוונתו דכל גט צריך ג' אלא הכי פרושו דכמו בקטנה שקידשה אביה הוא מקבל את גיטה כמ"ש בקדושין מ"ג כך מיאון צריך ב"ד שהמה אביהן של יתומים וגם הראיה שכתב וכי ס"ד להחמיר במיאון דרבנן יותר מגט של תורה נדחה לפי הנ"ל ואדרבה מש"ס דגיטין ראיה להיפוך דאי נימא דגט בע"כ צריך ב"ד א"כ לאביי שסבר דאנן ל"ח ב"ד מחמת דחשובים כהדיוטות א"כ איך היו מגרשין נשותיהם בע"כ. ועוד העירני חכם אחד מקדושין ס"ב דפריך התם הגמרא בשלמא כולהו לאו בידו אלא גר הוי בידו ומשני גר נמי לאו בידו כו' גר צריך שלשה מי יימר דמזדקקו לי' הני מלתא ואח"כ פריך התם מהא דאמר ר' אושעי' הנותן פרוטה לאשתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך אינה מקודשת ה"נ לר"י דהוי קדושין נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה ע"ש ואם נימא דגט בע"כ בעי ב"ד של שלשה מאי פריך הא גט נמי לאו בידו דמי יימר דמזדקקי לי' הני תלתא כדאמרינן לעיל ודו"ק:)** וראה זה מצאתי להח"מ ז"ל בסי' קי"ז ס"ק כ' שכתב בהך דנכפית שפסק בש"ע דכופין אותה לקבל גט וזה"ל דהמעיין בגוף תשובות הרא"ש ז"ל כו' ומשמע דלא ברירא לי' להרא"ש ז"ל דיגרש אותה בע"כ ושתהי' מותרת לשוק בגט זה מדבריו אלה ז"ל נרא' להדיא דגם הוא ז"ל החליט כדעת המהרמ"מ ז"ל דגט בע"כ לא יתיר ולא יועיל. אולם גם לדעת הרמ"א ז"ל דהיא מותרת להנשא בגט זה שניתן לה בע"כ אמינא דמ"מ גם הוא ז"ל מודה דהבעל אסור לו לישא אחרת דאל"ה דבריו ז"ל שכתב דאם גירשה בע"כ ונשאת אין האיש נקרא עבריין אין לו הבנה דהכי בשביל זה לא עבר החרם דגט בע"כ ועכצ"ל דכוונתו ז"ל הוא דאם נשאת אינו נקרא עבריין כשישא אחרת דכ"ז שלא נשאת אסור לו לישא אחרת מחדרגמ"ה ז"ל [ואפשר לומר דהרמ"א ז"ל מפרש הך דאין הגט כלום דהיינו לגבי הבעל דל"מ לו הגט שיהא מותר לו לישא אחרת] אבל בנ"ד שהבליעל המגרש הוא כהן לדעת הרמ"א הי' מותר לו לישא אחרת דלכאור' צריך להבין דאחרי דלדעתו ז"ל הגט מועיל והאשה מותרת להנשא ואינה א"כ עוד אשתו מדוע יהי' עליו איסור לישא אחרת וצ"ל דס"ל דחייב להחזירה וכיון שכן יש איסור חדרגמ"ה ז"ל לישא אחרת כיון שהראשונ' זקוקה לו וכמו דאסור לו לישא אשה על זקוקתו כמבואר בסימן קנ"ט ובנ"ד שא"א להחזיר' לא שייך זה וכמובן. אמנם כ"ז לדעת הרמ"א ז"ל אולם כבר כתבתי דלדעתי העיקר כדעת מהר"מ מינץ ז"ל ודעמי' דגם האשה אסורה להנשא בגט זה וכמשמעות לשון התקנה דאין הגט כלום [אולם גם לדעתם פשיטא לי דכהן אסור להחזיר' דלא גרע מריח הגט ומה גם די"ל דאין הגט בטל אלא פסול] ופשיטא א"כ לפ"ז דאסור לישא אחרת דעדיין היא אשתו ואף א"נ דלגבי דידה הוי ספיקא אי מותרת להנשא והוי ספק פלוגתא דרבוותא מ"מ אסור לישא אחרת ואין לדון בזה אי ספק חרם להקל או להחמיר דמ"מ כיון דהיא אסורה להנשא מספיקא והיא ג"כ אגידה ביה אסור לישא אחרת מחדרגמ"ה ז"ל דכ"ש הוא מהך דזקוקה וכנ"ל וז"ב. אחר בירורן של הדברים האלה אמינא בנ"ד שיש לפרוש אותו מאשתו השניה עד שיגרש הראשונ' מרצונה ויתן לה כתובתה ואך אם תתעקש שלא תקבל גט הנה אם לא הי' עדיין נושא אחרת אף שאשתו הראשונ' נאסרה עניו מ"מ כבר החליטו האחרונים ז"ל דגם בזנתה אין להתיר לישא אחרת רק ע"י היתר מאה רבנים וטעמייהו דאף דלענין החרם דגט בע"כ פסקינן להלכה דלא ייפה רגמ"ה ז"ל כח האשה מכח האיש דאם אינו יכול לדור עמה כופין אותו להוציא מ"מ לענין חדרגמ"ה ז"ל דב' נשים אחרי שנתן כח למ"ר להתיר חרמו בטעם מבורר השוה מדותיו לגמרי וא"י בשום פעם לישא אחרת רק ע"י היתר מ"ר. אולם בנ"ד שכבר נשא אין בידינו לכופו לגרש השני' אחר שירצה לגרש הראשונ' שנאסרה עליו וליתן לה כתובתה אחרי שרבים חולקים בזה. ואם אמנם בנ"ד גם לדעת הסוברים דגם לענין חרם דב' נשים לא העדיף רגמ"ה כח האשה מכח האיש אין להתיר רק במ"ר דבאיש כה"ג שנאסר' עליו בפשיעתה כגון שזנתה אין כופין אותו להוציא וכמ"ש התוס' ז"ל בריש זבחים עייש"ה מ"מ אין בידנו לכופו לגרש השני' כשרוצה לגרש הראשונ' וליתן לה המגיע לה בכתובתה אחרי דיש להקת פוסקים הסוברים דבמקום מצוה לא גזר רגמ"ה ז"ל כלל וכ"ש במקום איסור הרהורי עבירה ומי ירום ראש להקל נגדם לכוף על הגט של השני' והנלפע"ד לדינא כתבתי זו"ז לבי עלי דוה על הנבלה הזאת להרים ראש ולמעול מעל בתקנת וחדרגמ"ה ז"ל ועיין בהתקנה הנ"ל שפשטו חרמו דגט בע"כ על המגרש וגם על העדים והסופר עונם ישאו על הבגידה והפריצה הזאת ושלום על ישראל והנני ידידו: סימן לה ב"ה תשובה לחכם אחד. מכתב עם שאלתו שאלת חכם לנכון קבלתי

תוכן השאלה בענין הנתהוה בעירו באחד אשר גירש את אשתו ואמר לה בזה הלשון הרי זה גיטך והתקבלתי גיטך ובו תהי' מגורשת ממני מעכשיו והרי את מותרת לכל אדם והניח הגט בנחת מידו לידה וכרגע אחר אשר פסע פסיעה אחת או שתים לאחוריו במעט שהיי' קלה ספק אם תכ"ד או לאחר כדי דיבור סיים אין דרייסיג יאהר ארום. וכת"ה גזר עליו מבלי לישא אחרת בחדרגמ"ה ז"ל עד שיפטור את אשתו זו בג"פ כד"ת ורצונו לידע