ברכת רצ"ה עט

לקדור השם מותר לקלוף ע"י אומן ע"ש. אולם התשב"ץ ז"ל חולק בזה משום שיוכל לבא לידי מחיקה אם לא יקלפנו כולו ביחד והגאון מו"ה טיעה ווייל ז"ל בנוב"י ז"ל מ"ק סי' ע"ו העלה דבאותיות הנטפלין גם התשב"ץ ז"ל יודה דמחיקת אותיות הנטפלין אינו רק איסור דרבנן ואין לחוש דשמא יבא לידי מחיקה כיון דספיקא היא ספיקא דרבנן להקל עיין בדבריו ז"ל ועיין בתשב"ץ ז"ל שבא לאסור הקליפה עוד מטעם אחר דיהי' מקצתו על הקלף ומקצתו על הגויל אולם חששא זו לא שייך בקלפים שלנו עיין בש"ע סי' רע"א ואף אם אמנם כי זה דמחיקת הנטפלין אינו רק מדרבנן אינו ברור כ"כ די"ל דאף דבמוחק השם לוקה ובמוחק הנטפלין אינו לוקה רק מכת מרדות וכמ"ש הרמב"ם ז"ל מ"מ נהי דמלקות ליכא איסורא מיהו איכא מה"ת ויש להחמיר א"כ גם בספק מ"מ אחרי שכמעט כל האחרונים החליטו דאין במחיקת הנטפלין רק איסורא דרבנן יש לסמוך להתיר הקליפה בהו אחרי שרבים לא חשו כלל להך חששא של התשב"ץ ז"ל ומתירים הקליפה גם בשם עצמו ביחוד בנידון שלפנינו שיכתוב במקום הכ' פשוטה מ"ם שרשית של שם אלקים דנודע דעת גדולי הפוסקים ז"ל דגם המחיקה אין לאסור היכי שהוא ע"מ לתקן השם עצמו כגון משלא לשמה ללשמה שמוסיף קדושה יתירה להשם בעצמו וה"ה בזה שעושה מאות הנטפל אות שרשית של השם דגדול' יהי' קדושתו לכ"ע. ואף א"כ שיש חולקים בזה ואוסרים המחיקה גם בכה"ג מ"מ פשיטא שאין לחוש להקליפה משום חשש שיבא אולי למחיקה בכה"ג. ולכאור' עלה על לבי לומר דאין לחשוב שני הטעמים האלו לשני צדדי היתר דהא בהא תליא וכאשר אבאר ואפרש שיחתי דבאמת צריך להבין דברי התשב"ץ ז"ל דמאי חשש יש בזה דאולי לא יקלוף כל השם ביחד ויהי' מחיקה דהרי גם אם יארע כה יהי' דבר שאינו מתכוין ופ"ר פשיטא דלא הוי באומן וצ"ל לדעתו ז"ל דהא דדבר שאינו מתכוין מותר הוא רק היכי דעיקר תכלית האזהרה הוא על האדם שלא יעשה פעולה זו וכגון איסור המלאכ' בשבת דהוא רק על האדם למען ינוח וכדומה. ולכך כשאינו מכוין ליכא איסורא משא"כ היכי דהמעש' בעצמותה היא מתועבת בעיני הש"י ורצון הש"י היא שלא תעשה הפעול' הזאת אין חילוק ונ"מ בכוונת העושה אם מכוין לעשות הפעול' הלזו אם אין דמ"מ בין כך ובין כך תעשה המעש' המתועבת בעיניו י"ת. ומזה הסוג היא מחיקת השם וכמובן. והנה א"נ דמוחק כדי לתקן מותר וכדעת הפוסקים ז"ל אלו דעיקר הטעם הוא דלא אסרה תורה מחיקת השם רק במוחק דרך השחתה דמחיקת השם מואבדתם כו' לא תעשון כן לה' וגו' נפקא דבדרך השחתה הכתוב מדבר הנה מהאי טעמא גופא פשיטא דאין איסור באין מכוין למחוק כלל. וי"ל א"כ דזהו הוא טעם החולקים על התשב"ץ ז"ל ומתירין לקלוף דלא פליגי במציאות דיוכל להיות שיבא לידי מחיקה ורק דס"ל דכיון שיהי' המחיקה בלי כוונה ליכא איסורא כיון שאינו מכוין למחוק ולהשחית וכדעת הפוסקים הנ"ל דמתירין מה"ט מוחק כדי לתקן וכיון שכן אין לחשוב שני עניינים אלו לשני צדדי היתר דהא בהא תליא וכנ"ל אולם באמת גוף החילוק בדשא"מ בין היכא שתכלית האיסור הוא על האדם ובין היכי שהמעש' מתועבת בעצמותה אינו ברור עוד ואדרבה מכמה מקומות נרא' מבואר דבכל גוונא דבר שאינו מתכוין מותר עיין ש"ס דזבחים דף צ"א בהך דמזלף ע"ג האישים ועוד בשאר מקומות וא"כ ניחא טעם החולקים על התשב"ץ ז"ל דאף א"נ דאסור למחוק אף כדי לתקן דהתם מכוין הוא למחיקה ורק שאין תכלית כוונתו ע"ד השחתה ועכ"פ הוי לי' לענין השחתה פ"ר דדמי למתכוין משא"כ בקליפ' שאינו מכוין למחוק כלל וגם פ"ר לא הוי באומן וא"כ אינו תלוי זה בזה דוקא והבן ואם נאמר כנ"ל דטעם האוסרים אף כדי לתקן הוא משום דהוי לענין ההשחת' פ"ר הנה לפי החלטת האחרונים דמחיקת הנטפלין אינו רק מדרבנן גם מחיקה כדי לתקן מותר אף לדעת האוסרים בכה"ג בשם עצמו דפ"ר מותר בדרבנן וכמ"ש התה"ד ז"ל

והנה הנוב"י ז"ל בתשובתו להגאון מו"ה טיאה ז"ל כתב דלדעתו באותיות הנטפלין גרע טפי לענין קליפה ואף להמתיר לקלוף השם עצמו אסור בזה דהשם בכ"מ שהוא קדושתו עליו אבל אותיות הנטפלין כשיקלפו לעצמן שוב פסק המעלה שלהם אחרי שאינם נטפלין עוד להשם מדבריו ז"ל אלו נראה דעתו בעליל דהנטפלין אין להם קדושה רק כ"ז שנטפלין להשם ולא אחר שנפרדו. אמנם אני לעצמי אם שכן נראה ג"כ שהוא דעת עבוה"ג ז"ל הנ"ל שהתיר למחוק המ"ם האחרונה אחר שיעשה מהכ' כפופה מ"ם סתומה שרשית וכמובן. לא ידעתי מנ"ל לומר כן ולפע"ד פשוט וברור דאחר שכבר קידש השם את הנטפלין נשארים המה ולא פקע קדושתייהו לעולם אף לאחר שנפרדו ולא גרע זה מהקלף לאסור לכתוב תיבה אחרת במקום שהי' כתוב מקודם השם. דהשם קידש כל עובי הקלף וכמ"ש התוס' ז"ל בערכין דף ו' והטעם משום ששמש להשם וה"ה וכ"ש אותיות הנטפלין וכיון שכן אין ירידה בהקליפ' להנטפלין דבכ"מ קדושתן עליהן וכנ"ל וז"ב לדעתי. וע"פ דברי התוס' ז"ל הנ"ל יש לעורר בדבר הקליפה לאסור מצד אחר דכיון דנתקדש כל עובי הקלף יש לדון ולומר שאסור לחתוך הקלף בעוביו ולהפריד העליון מהתחתון דדמי לנותץ אבן מאבני המזבח וכ"כ מבהכ"נ וכמבואר בש"ס ופוסקים ז"ל אולם מלבד שיש לדבר עוד בזה אין נ"מ בנ"ד לדעתי די"ל וכן דעתי נוטה דגם התוס' ז"ל לא כתבו דנתקדש כל העובי רק בשם עצמו אבל לא באותיות הנטפלין דעיקר קדושתן דמשום דנקראים עם השם קדשם השם והקלף א"כ הוי רק כתשמיש לתשמישי קדוש' דמותר דלא חל עלי' שום קדושה עיין ש"ס דמגיל' דף כ"ו ע"ב ובפוסקים ז"ל ומלבד זה י"ל דכיון דמעליהו בקדושתו מותר לכ"ע וגם האוסרין במוחק ע"מ לתקן לא אסרו רק משלא לשמה היינו סתמא ללשמה דס"ל דבזה אינו מעליהו להשם דגם סתמא קדושת השם עליו ורק דלס"ת בעינן שיכתוב בפי' לשמו אבל מ"מ לא נתעל' בקדושתו ואם שאין זה ברור כל כך סניף להתיר הוי עכ"פ ועמש"ל לדון להתיר בנטפלין לכ"ע מוחק כדי לתקן מצד אחר. ועיין באחרונים ז"ל שכתבו להתיר כדי שלא לבא היריע' לידי גניזה לסמוך ע"ד רוב הפוסקים ז"ל המתירים קדירת השם ועצהיו"ט העלו לקדור עוד איזה תיבות עם השם עיין עליהם. ועל פי בירור כל הדברים האלה נלפע"ד להתיר בנ"ד אם יש סופר אומן לקלוף הך' פשוטה מאלקיך ולכתוב במקומ' מ"ם סתומה שרשית של אלקים. ואף אם לא נוכל למצוא סופר אומן כזה יש לסמוך ולעשות כדברי האחרונים ז"ל לקדור השם עם איזה תיבות דהיינו בנ"ד אשר אמר אלקיך ולדבק מטלית לכתוב עליו ככתוב בתור' אולם אין מקום לדון בנ"ד לעשות עצהיו"ט לקדור אך הך' פשוטה דקיל קדושתה שאינה רק אות הנטפל דכיון שיצטרך לכתוב על המטלית הדבוק המ"ם שרשית של השם יהי' מקצת השם על הקלף וקצתו על הטלאי דפסול ועכ"פ לא אריך למיעבד הכי לדעת כמה פוסקים ז"ל וכמבואר למעיין והנלפע"ד כתבתי: סי' ל ב"ה לבוב יום ג' כ"ג כסליו תרל"ט לפ"ק. אשוב שלום לכבוד הרב המאה"ג וכו' מוה"ר אליעזר דוב בעריש נ"י אבד"ק מעזביז

תוכן השאלה ביבמה אחת רכה בשנים והאחים הגדולים המה רחוקים ממקומה בערך שמונים פרסאות