ברכת רצ"ה עח

לראות והרי"ף ז"ל פירש דהתם מהני סהדותי' לענין הפירות שאכל אם לא נמצא עדים יותר והקשו ע"ז מהך דהתקבל לי גיטי דצריכה שני כתי עדים על האמירה וכ"כ על הקבלה ולא אמרינן דהוי חצי דבר והקדמונים ומכללן הרמב"ן ז"ל קיימו פי' הרי"ף ז"ל ותירצו דעדות דבפנינו אמרה חשוב דבר דשויתי' שליח ועדי הקבלה כיון שהוא עדות האחרונה לא בעינן דבר דוקא וכדאמרינן בהך דעידי גניבה ועידי טביחה עיין ש"מ ז"ל ב"ב דף נ"ו ועיין פירש רש"י ז"ל שכתב וזה"ל אבל לגבי חזקה כולם מעידין שהוא מוחזק בה ודבריו ז"ל סתומים וצריכין ביאור דלענין החזקה הרי מ"מ בעינן שיהי' מוחזק ג' שנים. ואשר אחזה בזה לפמ"ש הריטב"א ז"ל בתשובה הובא ביתה יוסף ז"ל סי' קמ"ו דהמחזיק בקרקע ואחריו החזיק אחר ובא הראשון וערער כו' דאם הביא הראשון ראי' שדר בה אפי' יום אחד קודם לזה השני צריך השני להביא עידי חזקה וא"י לומר לראשון הבא אתה ראי' כו' וזה הוא א"כ לדעתי כוונת רש"י ז"ל דגם המעידין על שנה אחת מעידין שהוא מוחזק בה דאף דלגבי הבעלים בעינן ג' שנים מ"מ חשוב מוחזק לענין השני וכיון דמהני ויש נ"מ בעידותן דבר קרינן בי' ונאיד מפירושו של הרי"ף ז"ל אי משום דס"ל דבזה ל"ח נ"מ שיחשב עדות דבר שעדותן בא לטובת המוחזק והנ"מ הוא לטובת המערער דאם לא ימצא עדים יותר נצטרך לשלם לו עבור הפירות וכאשר באמת גמגמו בזה המפורשים ז"ל על פי' הרי"ף עיין ש"מ ב"ק אי משום דלפי' הרי"ף ז"ל היכי דליכא נ"מ לענין הפירות כגון בהך דעדות השוכרים דנקיטי אגר ביתא בידיהו ל"מ רק כשיעידו על הג' שנים וכמובן משא"כ לפי מה שבארתי לשיטת רש"י ז"ל ודו"ק

ומעתה בכה"ג דיש עדים על האמירה שעשתה זה ש"ק ואחרים המעידים דבזמן ההוא חלים הי' בעלה רק לדעת ושיטת התוס' ז"ל מהני העדות כיון דמ"מ לא היו יכולים לראות יותר אבל לשיטת הרי"ף ורש"י ז"ל הו"ל חצי דבר דלענין מינוי השליחות עצמו בעינן צירוף שני הכתות וכמובן ויש מקום אתי לדון בזה להקל ולומר עפמ"ש הרי"ף ז"ל בהך דאשתמודעינהו דאחוה דמיתנא הוא דהרי אפי' ע"י קרוב ותוכן דבריו דכיון דעתה עדיין לאו אדשב"ע קא מסהדי גילוי מילתא בעלמא היא. ועפ"ז אמינא דהא דבעינן שני עדים על האמירה היינו דוקא כשבאה לפנינו לומר שנתגרשה דהיינו אחר קבלת הגט אבל קודם קבלת הגט א"צ עדות גמורה על האמירה דכיון דעדיין לא הוי דבשב"ע גילוי מלתא בעלמא הוי וכנ"ל בהך דאשתמודעינהו כו'. ולפ"ז ברור אצלי דבכה"ג מהני גם היכי דהוי חצי דבר דלאו עדות היא רק גילוי בעלמא. והנה נודע מחלוקת הקדמונים ז"ל אי מינוי ש"ה צריך להיות בעדים דדעת הרמב"ם ודעמי' ז"ל דא"צ עדים והרא"ש ודעמי' ז"ל ס"ל דבעינן שיהי' בעדים ואנכי בארתי טעם מחלוקתן ז"ל דדשב"ע כגון גט וקידושין מלבד שצריך עדים לענין הנאמנות גוף המעשה צ"ל לפני עדים ומה"ט בקידושין אף ששניהם מודים ל"ה קידושין בעצם ומותר בקרובות אף דלענין הנאמנות היינו אומרים דשאחד"א דגוף מעשה הקידושין לא מהני בלי עדים ואך להרמב"ם ודעמי' ז"ל מינוי השליחות ל"ח דשב"ע דעתה עדיין ל"ה דשב"ע ודמי להך דאשמודעינהו כו'. אמנם להחולקים ז"ל ס"ל דז"א רק לענין הנאמנות דבזה אמרינן דעתה כיון דל"ה דבשב"ע די בגילוי מילתא בעלמא ואף דאח"כ נצטרך לדון לענין דשב"ע שפיר מהני דכבר נתחזק הדבר אצלינו שהוא כך ודמי להך דהעיד ע"א על חתיכה שהיא חלב דהאוכלו אח"כ לוקה כיון שכבר נתחזק אצלינו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל משא"כ לענין גוף המעשה שצריכ' להיות בפני עדים ל"מ מה שבשעת המעש' ל"ה עדיין דשב"ע דמ"מ אח"כ תהי' מעשה זו דבשב"ע דבלי השליחות אין כאן גירושין וזה נכון בביאור הענין ודו"ק. אמנם נראה דאף לדעת החולקים אלו ז"ל אין חשש משום חצי דבר דז"א רק לענין הנאמנות דלא הימנוהו תורה לשני עדים רק כשמעידים על דבר שלם משא"כ לענין עצם המעשה דבעי שיהי' בפני עדים ברור אצלי דלא גרע כשהמעשה הוא חצי דבר ואולי הוא דבר שלם כן עלה על לבי. אולם מדברי הר"ף ז"ל שהבאתי נראה שלא כדברינו ורק דגם בכה"ג בעינן עדות גמורה דהרי הוא ז"ל החמיר ג"כ בקיום עידי האמירה במקום כתיבת וקבלת הגט אף שאנו דנין אז קודם קבלת הגט דלדברינו בגילוי מילתא בעלמא סגי והדבר איפוא צריך עוד תלמוד אצלי ויש לי הרבה הרהורי דברים עוד היכי שעושה שליח שלא בפניו אי בעינן מצי עביד בשעה שעושה השליח או בשעה שהגיע ההודעה להשליח או בשניהם ויען לא הובאו עוד אצלי בכור הבחינה קצרתי ולא באתי רק לעורר המעיין המשכיל על דבר להבינו לאשורו וממילא כל דברינו אלה יראה מע"כ כמה קשה להתיר ע"י שליח לקבלה בנ"ד וכאשר בררתי כל פרטי הענינים בעזהש"י והנלפע"ד כתבתי: סי' כט ב"ה לבוב יום ה' ב' מנ"א תרל"ז לפ"ק. אשיב ואומר שלום לכבוד המופלג החריף משנתו לו סדורה דובר בשפה ברורה כ"מ יהושיע העשיל וואלירשטיין ני'

תוכן השאלה ע"ד סופר שכתב ס"ת חדשה וטעה וכתב בפ' ויצא במקום אשר אמר אלקים וגו' אמר אלקיך. ורצונו לדעת חוו"ד דעת תורה איך ומה לעשות וזה החלי בעזה"י אשר מאתו אשאלה כ"כ עזר למען כבוד שמו לבל אכשל בדבר הלכה זו. הגה מה שרצה הסופר לשות עצה לעשות מהך' פשוטה מ"ם סתומה ומע"כ דעתו שהדין עמו דאף לדעת הגאון בעל מע"צ ז"ל דשדא נרגא בדברי עבוה"ג ז"ל שפסק היכי שטעה וכתב במקום אלקים אלקיכם שיעשה מהכ' כפופה מ"ם סתומה ואח"כ למחוק המ"ם סתומה שבתחילה אין חשש בנ"ד דעיקר טעמו של המע"צ ז"ל דע"י עשיית מהכ"ף כפופה מ"ם גורם מחיקה להמ"ם האחרונה מה דלא שייך הכא ורק שפקפק בזה מטעם שהמ"ם תהי' גדולה וארוכה ביותר. ובאמת דאי משום הא לא איריא דכל מיעוט או הרחבת האותיות אין חשש רק לכתחילה ולא בדיעבד וכמבואר בטוש"ע יו"ד ה' ס"ת ובפוסקים ז"ל. ואף היכי שכתב קטנים במקום שנמסרו גדולים או להיפוך עיין כ"ז בדברי הפוסקים ז"ל. אמנם לדעתי יש לגמגם בתיקון זה בנ"ד וגם בעובדא דעה"ג ז"ל מצד אחר דשמות הקדושים צריכין בייחוד כתיבה לשמן ולא סגי בהלשמה של שאר הס"ת ואות הכ' פשוטה או כפופה לא נכתב לשם קדושת השם. ומלבד דלדעתי א"צ לכתוב כלל ביחוד לשמן האותיות הנטפלין הנה גם אם כתבם לשמן ל"מ זה לענין שיחשב לשמה לגבי אותיות השם עצמו דאותיות הנטפלין קילי קדושתייהו מאותיות השרשיות של השם וכמובן. וכאשר יבואר הדברים להלן וכמו דלא מהני הלשמה של שאר הס"ת לענין שמות הקדושים כ"כ לא מהני הלשמה הנטפלין ולא יועיל א"כ מה שיעשה מהך' מ"ם סתומה שרשית של השם דלא יהי' כולו לשמה וגם העברת קולמוס לשמה אח"כ ל"מ לדידן דקיי"ל כרבנן דר"י. ואני תמה על עבוה"ג ז"ל וגם על החולקים עליו בתקנתו אשר תיקן הנ"ל שלא הרגישו בזה

והנה בענין קדירת שם הקדוש כבר הלכו בו נמושות גדולי האחרונים ז"ל ובמג"א ז"ל סימן ל"ב ס"ק כ"ו הביא בשם הר"י הלוי ז"ל דאף להרא"ש ז"ל שאוסר