ברכת רצ"ה עו

סימן כח ב"ה לבוב יום א' ז' כסליו תרל"ו לפ"ק. לכבוד הרב המופלג וכו' מו"ה אברהם גאטליב נ"י בק' איוועשט

תוכן השאלה באשה שעזבה בעלה זה זמן רב ועתה באו מכתבים מעיר צפת תובב"א כי הוא נמצא שמה ונשתטה ורק שהוא עתים חלים ובידו לגרש ויען כי אי אפשר ע"י שליח להולכה דילמא יהיה שוטה בעת הנתינה האם יש להתיר ע"י שהאשה תעשה שליח לקבלה. ואיך. ומה. תשובה. הנה אף שנהגו עפ"י תשובת הרי"ץ ז"ל שלא לעשות שליח קבלה שקשה לצאת נקי דבעינן שיהי' ניכר במקום כתיבת הגט חתימת כל השלשה דיינים שעל ההרשאה המקיימים עידי האמירה וכמו כן שיהא ניכר חת"י הג' דיינים שבפניהם קיבל כבר העלו האחרונים ז"ל דבמקום עיגון ודחק עושין שליח קבלה דהרי"ף ז"ל לא גזר גזירה מוחלטת כעין תקנת רגמ"ה ז"ל ורק דשת עצה שיזהרו בזה לכתחלה וכן נוהגין כל ב"ד מובהקין דגם בגט ע"י הפאסט צריך כל הקיומים האלו ועוד נוסף דעת החולקים ז"ל אי משום הטעם דהו"ל טלי גיטך מעל גבי קרקע אחר דיד עכו"ם באמצע או מטעם דל"מ עשיית השליח שלא בפניו ואפ"ה במקום עיגון ודחק סומכין על דעת המקילין אמנם בשליח קבלה שלא בפניו ע"י שליחות הרשאה ע"י הפאסט ל"ש כ"ז דשליח קבלה לכ"ע יכולה לעשות שלא בפניו ואינו נוטל הגט ורק שהוא שליח לקבלו וכמובן. אמנם פשיטא דצריך שיהיו הקיומים כדת וכדין דהיינו שיהי' ניכר ג' חתימת דייני ההרשאה וכ"כ ג' החתימות מהב"ד שמקיימים הקבלה. ובחידושי בארתי הטעם דאם אינו ניכר רק שנים לא מהני לדעת הרי"ף ז"ל דהו"ל מפי כתבם. האמנם בתשובה אחת כתבתי לדון דמהני גם הכרת שנים מהשלשה דאחר שנכתב במותב תלתא הוינא הו"ל רק כאילו שנים מעידים מפי כתבם שעידי האמירה או הקבלה העידו ע"ז בפני ב"ד וזה לא חשוב עדות שבערוה או עדות ממון דבעינן שיעידו בפיהם שרק על העדות העדים מעידים ולא על גוף הענין ועיין ברמב"ן ז"ל בתשובותיו המיוחסות שכתב דע"א נאמן לקיים המחקים והיינו ג"כ מה"ט שכיון שאינו מעיד על גוף הממון אף שעי"ז נבוא להוציא ממון לא בעינן שנים וע"א מהימן ואף לדעת החולקים עליו בזה ועיין חו"מ סימן ס"ד דז"א רק בע"א דס"ל דע"א חיישינן שמשקר משא"כ בב' עדים מפ"כ דאינו רק מצד גזה"כ גם המה יודו דמהני בכה"ג והארכתי הרבה לעשות עוד סמוכין לזה ואכמ"ל. אולם מי ירום ראש להקל נגד דעת הרי"ף ז"ל בחומר איסור א"א. וזה ענין קשה מאוד בריחוק מקום כזה שיהי' ניכר חת"י כל הג' במקום הכתיבה והקבלה ושבמקום האמירה ביחוד שגם בקיום ע"י דימוי החתימות אני חוכך קצת אחרי שלדעת המרדכי בשם ר"ת ז"ל קיום זה היא מקולי קיום ואף דבש"ס ריש גיטין מבואר דגם בגט הקיום היא רק מדרבנן י"ל דז"א רק כשהגט יוצא מת"י השליח דאם הוא מזויף השליח זייפו ול"ח אינש לזייף משא"כ בכה"ג כשאין שליח בא לפנינו ורק שהכל נעשה ע"י הפאסט שלא יודע מי הוא אשר זייף י"ל דגם מה"ת חיישינן לזיופא. שוב מצאתי להש"ך ז"ל סי' מ"ו סק"ט שכתב כן דבכה"ג צריך קיום מה"ת ונהניתי שכוונתי לדעתו ה' ז"ל וגוף דברי הרי"ף ז"ל צריך תלמוד אצלי דלענין מפי כתבם מה נ"מ בין שניכר חת"י שנים לניכר חת"י כל השלשה דא"ת כנ"ל דעדות זה שהעידו שגם לפני ב"ד מהני מפ"כ דאין זה חשוב עדות דבשב"ע או עדות ממון גם הכרת שני הדיינים יועיל וכמ"ש וא"נ דגם זה חשוב דבשב"ע ודלא כמ"ש גם הכרת כל הג' למה מהני הרי מ"מ הוי מפ"כ ומה לי ב' ומה לי ג'. ולא מצינו חילוק בין ב' לג' רק לענין עד מפי עד דג' דהוי ב"ד ל"ח עד מפ"ע משא"כ לענין נאמנות מפ"כ [ולפ"ז צ"ל דהא דמהני מה שמכירים חת"י דייני הקיום בשטרות הוא או משום דאף דהוי מפ"כ מ"מ כיון שהקיום הוא רק על העדים שהעידו בב"ד ולא על גוף הממון מהני מפ"כ לפמש"ל או משום דבקיום דאינו רק מדרבנן הקילו וגם מהתם מוכח דאין חילוק בין הכרת כל חת"י הג' להכרת שנים דבאשרתא מהני גם הכרת שני הדיינים עיין בפוסקים ז"ל] ולפ"ז יפלא בעיני מה זה שנתחבטו האחרונים ז"ל במה דפסק הרמ"א ז"ל בסי' מ"ו סעיף ז' דעדות שנים אחרים המעידים על חתימת עדי השטר מהני גם מפ"כ דמה לי שני העדים מה לי ב"ד דכיון דעדים החתומים על השטר הוו כמו שנחקרו עדותן בב"ד הו"ל המעידים על כת"י כאילו מעידין שהעידו בב"ד וגם לפי טעם הא' א"כ דמי לגוף האשרתא דמהני הכרת דייני הקיום ומה חידוש דין השמיענו הרמ"א ז"ל איפוא בזה וצ"ע. ולולא דמסתפינא להגיה איזה תיבות בדברי הר"ף ז"ל הייתי אומר דכוונתו ז"ל הוא דבעינן שיהי' ניכר חתימת ידם של הב"ד כל הג' או אף ב' מהם לב"ד בעצמם ול"מ כששני עדים מעידים לפניהם על חת"י של הב"ד שבמקום האחר ומשום דזה חשוב עד מפי עד שהעדים אלו מעידים שזה חת"י הב"ד ולא עדיף מאילו אמרו שהב"ד אמרו להם כך דלא חשוב עדות המועיל דהו"ל עמפ"ע ורק כששלשה מעידין על כת"י מהני דשלשה הו"ל ב"ד והו"ל כאילו קבלו עדותן מפ"כ דמהני בזה וכנ"ל וכך צ"ל לפ"ז כי ברוב פעמים אינו מצוי שיהיו ג' בני אדם ידועין וחתימתן ניכרת במקום כתיבת הגט והיינו שיהי' ניכר לב"ד [ולא מהני] עדים שיכירו חתימת כל הג' דיינים דאף אם עדים מעידין על חת"י הג' ל"מ דהוי לי' עמ"ע וכנ"ל. ואח"כ כתב דלא סגי בחתימות שיקיימוהו מעיר לעיר דשמא לא יכירו החתימות מכולם וכוונתו שלא יכירו ב"ד המקיימים אף מקצת מהחתימות דאם היו מכירין בעצמן אף שנים מהן הי' די דג' הוי ב"ד והוי כקבלו עדותן מפ"כ דמהני ג"כ וכנ"ל: ויומתק יותר א"נ דהר"ף ז"ל בשיטת הרמב"ן ז"ל קאי דבכה"ג שאין העדות על גוף הדבר שבערוה או שבממון גם ע"א מהני וא"כ אם ג' שהם ב"ד מכירין חת"י אחד מהני ורק דאם הב"ד אין מכירין אף ששני עדים יעידו לפניהם ל"מ דהו"ל עמפ"ע וזה שכתב אח"כ וצריך לקיים כל שלשה בגט והיינו דבעינן שיהי' ניכר ומתקיים ע"י שלשה שהם ב"ד ודלא נימא דכמו דמהני בזה דאין מעידין על גוף הדבר מפ"כ כ"כ מהני עמפ"ע הביא ראי' דלא מהני דבעינן בקיום שטרות שצריך להיות בפני ג' שהם ב"ד ול"מ שנים משום דהוי עמפ"ע אף דאין זה רק על העדת עידי השטר דהוי כאילו נחקרו עדותן בב"ד וזה שסיים וכתב דקיום שטרות בג' ובזה עלו כל דבריו כהוגן באין נפתל ודו"ק בזה. אמנם כשיתקיימו כל הענינים, האלה נוכל לעשות ע"י שליח לקבלה בשעת הדחק וכנ"ל בשם האחרונים ז"ל ואך דא"נ כנ"ל דעל עדותן של העדים מהני מפ"כ מהני אף ע"י הפאסט שאין השליח מביא הכתב בידו ואך א"נ דזה הוי מקולי קיום יש לגמגם דל"מ בכה"ג דכיון דלא נדע מי שזייף הקיום הוא מה"ת ול"ח עפ"כ. אולם מ"מ נלע"ד דבמקום עיגון ודחק יש לסמוך על טעם הראשון בצירוף דעת הראב"ד ז"ל דכל שאין עיכוב למסור הכתב להאשה דמי לשטר דל"ה מפ"כ והרבה יש לדבר עוד בכ"ז וליראת האריכות קצרתי: ובנוסח הרשאה משליח קבלה יש לכתוב העיר והנהר וביחוד ע"י הפאסט דבעינן שיהי' מצוין היטב ממי נעשה ש"ק דבעולם יש הרבה ששמן כשמה וכפי הנראה ממכתבו יש לכתוב שם העיר כזה