ברכת רצ"ה עג

אמנם כי בררתי למעלה דבדיקה זו היא בדיקה יפה לדעתי ודחיתי דברי הגאון חוו"ד ז"ל הנה אחרי רואי שגם הש"ך ז"ל בסי' קצ"א כתב שאין זו בדיקה מעלייתא יראתי לסמוך ע"ז לבד ואשר ע"כ לא תטבול רק אחר עבור שמונה ימים דבזה יש לצרף ג"כ מה שהעליתי למעלה דבדיקה כזו היינו שתשהא על בשרה עד הבדיקה ושימת לב שלא הרגישה יש לומר דעולה ג"כ לבדיקת הפסק עמש"ל. ויראה מעכת"ה להזהיר האשה שכל הבדיקות תעשה עומדת אבל לא שוכבת ואולי אף לא יושבת שלא יחזור חשש העמדת כבהר"ח למקומו את זאת ראיתי להבין ולהורות בענין חמור הלזה ומיני ומינייהו תסתיים שמעתתא להתיר גלמודה דא ולטהרה ממקור דמי' וצור ישראל יצילנו משגיאות וכימי צאתנו ממצרים יראנו נפלאות. סימן כז שנית על ענין הנ"ל

אחרי תתי שלום למעכ"ת כמשפט לאוהבי ה' וח"ש. בשבוע העברה הגיעני יקרת מדברותיו שנית בדבר האשה הגלמודה ויען כי כבר הארכתי בענין ההוא בתשובתי הקודמת הגם שהנני עוסק כעת בענינים אחרים לא ארבה מילין ואך על סדר קונטרסו אבוא ואשר עם לבבי אשיחה בעזר החונן לאדם דעת וזה החלי בעזרתו ית' ראשון תחלה העיר כת"ה דעיקר בדיקת חו"ס הוא משום דעי"ז שרואית בחו"ס נקי מכל דם יש ראיה ברורה שלא ראתה זמן מקודם דאל"כ היה נשאר קצת רושם בכותלי ביהר"ח דאי אפשר ברואית דם שלא ישאר רושם אח"כ בחו"ס שאינו עובר רק בזמן ע"י הזיעה עכת"ד בקיצור אולם לדעתי כל זה אינו שוה לי דאף דנוכל לומר כן לענין בדיקת השבעה לדעת הרשב"א ז"ל ודעמי' דג"כ צריכין חו"ס דהיינו מה"ט שזה מורה שלא ראתה גם זמן מקודם ויעיין בטובו בתשובתי הראשונה שגם אנכי העירותי דיש לומר כן דהבדיקות של הז' הוא שלא ראתה מקודם ורק שכת"ה הוסיף קצת תבלין בזה. הנה בבדיקת ההפסק א"א לומר כן דהרי עיקר בדיקה זו היא שתדע שהפסיקה לראות ומה נ"מ לנו בזה אם ראתה מקודם אם אין הרי העיקר הוא לדעת שפסקה עתה ומה שחשב כת"ה לתקן זאת דצריך לידע שהפסיקה זמן מה דמה שפוסקת רק בשעת הבדיקה אינו מועיל דאינה שופעת כנהרא לא תעלה ארוכה לזה דכמה הוא הזמן שחשב כ"ת שצריכה לידע שהפסיקה בו מלראות אם זמן מיעוט יותר משיעור בדיקה למה צריך חו"ס ולא יהי' די שתשהא העד על בשרה זמן קצת ואי זמן מרובה וצריך א"כ חו"ס שאם ראתה מקודם אף זמן מרובה א"א שלא ישאר רושם כחצי היום או יום תמים א"כ באשה שהפסיקה לראות סמוך לביה"ש לא תוכל להפסיק עוד בטהרה ביום ההוא ולא אשתמיט לשום אחד מהפוסקים הראשונים והאחרונים ז"ל שישמיענו חידוש דין זה ואדרבה מבואר בסי' קצ"ז דאם ראתה סמוך לערב תוכל להפסיק בטהרה אף אחר ברכו דכדעבד דמי ועיין בב"ח וש"ך שם ואם כה נאמר הרי בלא זה אין כאן הפסק טהרה כלל א"ו דזה ליתא וכל שהפסיקה לראות קרי הפסק טהרה

ולכאורה יש מקום בראש לומר דהיכי דלא הפסיקה זמן מה לראות דמי לרואית יום אחד לבד דחשוב מעיינה פתוח ול"מ לדעת רוב הפוסקים רק כשידיה' בין עיניה כל ביה"ש ולזה בעי חו"ס שיתברר שזה זמן אשר פסקה שלא יצטרך לכך ויהי' די בבדיקה כזו לבד ואין קושיא מהך דפסקה סמוך לערב דנוכל לומר דמיירי במוך דחוק דחשוב כידיה בין עיניה ולפ"ז היכא שתשהא העד כל ביה"ש ועוד מעט בהלילה לא בעי חו"ס אולם באמת גם זה דבר שלא שערום רבותינו ולא נמצא לשום א' מהפוסקים שיאמר כן ועכצ"ל דהעיקר כמ"ש האחרונים ז"ל דעיקר הא דבעינן חו"ס הוא משום דאל"ה חיישינן שלא פסקה כלל והדם עדיין יורד בצדדים לכותלי ביה"ר ואין תקנה לזה במה שתבדוק א"כ בכיס ארוך כל שאין פה המקור נסתם לגמרי וכאשר בררתי בתשובתי הראשונה. ומ"ש כ"ת עוד דכיון שלא תמצא דם על הכיס הארוך רק במקום אחד מקום המכה ולא בשום מקום אחר נהי דלא חשוב בדיקה במקום ההוא דאף שתולית במכה מ"מ אין כאן בדיקה מ"מ חשוב בדיקה מעליותא בדיקת חו"ס דגם בשבודקת בחו"ס יוכל היות שנשתייר מקום אחד בלי בדיקה שאין עיניה בין ידיה באו"מ. לדעתי אין להביא ראיה מחששא בעלמא להיכי שיודעת בודאי שבמקום אחד לא בדקה וכנ"ד. דשם אנו צריכין לחוש שלא בדקה באחת המקומות ואיתרמי שבמקום הזה נתעכב הדם ולא בשום מקום אחר משא"כ בנ"ד דאין כאן רק מה שלא מצאה במקום אחר זולתו דזה אינו ראיה ברורה כ"כ דאולי לאיזה סבה מתעכב הדם באותו מקום יותר משאר המקומות ועיין בפוסקין בהך דמהרא"י שבודקת בכל המקומות ואינה מוצאת דם רק במקום אחד דתולה שהיא מהמכה שבאותו מקום דמ"מ בעינן שתדע שיש שם מכה ורק שא"י אם מוציאה דם ולדעת הט"ז לא מקלינן רק באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה חזינן דזה אינו דבר ברור לגמרי וע"כ כנ"ל משום דיוכל להיות שדם המקור מתעכב במקום זה לאיזה סבה וא"כ פשיטא דל"מ לענין בדיקת ההפסק וביחוד במקום מכה הדעת נוטה שהדם יוכל להתעכב שם יותר מבמקומות הבריאים שועים וחלקים אינה יודעת א"כ בבירור שהפסיקה בטהרה והרבה יש לי לדבר בכ"ז אולם כבר יעדתי לבל ארבה מילין. סוף דבר אין בידי להקל בבדיקת ההפסק רק ע"י בדיקת הנוב"י ז"ל ובצירוף שתמתין בטבילתה עד יום ח' וכאשר בררתי בתשובתי טעמי ונימוקי ודי לנו להקל בבדיקת הז' דיש לנו עכ"פ לסעד ועזר דעת הרמב"ן והראב"ד ז"ל משא"כ בבדיקת ההפסק דהראב"ד ז"ל יחיד בדבר וכמ"ש באריכות זולת זה מ"ש כת"ה בסתירת דברי הגאון בעל חוו"ד ז"ל דדוקא בראתה שלא בהרגשה תולין בהרגשת עד ומי רגלים וכדומה משום שחזקת דם שבא בהרגשה לא זולת לא ידעתי איך יפרנס דברי הש"ס ר"פ הרואה כתם דקאמר לעולם דארגשה ואומר דהרגשת עד ושמש הוא הרי דהך דלמא הרגשת עד ושמש משוה ליה ספיקא וגם בריש נדה דלב"ה טמאה למפרע אף כשהרגישה עתה עיין תוס' שם ועכצ"ל דחיישינן דשמא עתה לא הרגישה ורק דהרגשת מי רגלים הוא ומעיקרא ראתה וסברה שלא הרגישה דלשמא ראתה ראיות שתים פשיטא דלא חיישינן וכמ"ש כ"ת בעצמו ובאשה טהורה צדקו באמת דבריו דל"ח לכל זה אבל לא מה"ט שכתב כ"ת ורק דכיון דליכא ריעותא לפנינו מוקמינן לה אחזקת טהרה לכ"ע וכמבואר בריש נדה שם וא"כ שפיר יש מקום לדברי החוו"ד דבשעת הוסת חיישינן להרגשת עד ומי רגלי' אם שגם דעתי אינו נוחה בזה כנראה מסתימת כל הפוסקים ז"ל ומה"ט כתבתי לענין בדיקת הז' שלא יהי' כלל בעומק ורק בראשית הפרוזדור דאל"כ אינה יכולה להבחין אם הרגישה וכנ"ל והבן

ולמען הראות כי מלאתי שאלת כת"ה לעיין עוד הפעם בעין חודרת בקונטרסו הראשון אשר שדר לן אמרתי להעיר בדבר אחד אשר העלה בדבר אשר כתבו האחרונים ז"ל דרואה דם מחמת תשמיש כיון דלא הוי רק מטעם וסת יש להקל ביותר דלא הוי רק איסור דרבנן דקיי"ל ווסתות דרבנן וכ"ת יצא לדון בדבר חדש דאף אי ווסתות דרבנן מ"מ זה אינו רק שלא יעבור מה"ת על