ברכת רצ"ה עב

בחזקת טהרה ול"ד למקוה שנמצאת חסירה אחר הטביל' דאמרינן העמד טמא על חזקתו דהתם הספק הוא בדבר המכשיר והאריך בראיות ודבריו נכונים בסתירת ראייתו. אולם בגוף הדבר נראה לי דברי האחרונים ז"ל עיקר דפשיטא דהך דכותלי ביה"ר יעמידו הדם היא רק מיעוטא דמיעוטא דל"ח לי' כלל דהרי הש"ס קאמר לשמאי דכותלי ביה"ר אין מעמידין את הדם כלל ואיך יחלקו כ"כ במציאות. וגם יש לי להביא ראי' דאל"כ בנדה שבדקה את עצמה בשביעי ומצאה טמאה ואח"כ בדקה א"ע שלשה ימים ומצאה טמאה לא תהי' ללוי רק ספק זבה דשמא פסקה ביני וביני וראיה הראשונ' הי' מאתמול וכותלי בית הרחם העמידוהו ובש"ס דנדה דף ס"ח שם לא קאמרינן דהוי ספק זבה לדידי' רק בבדקה עצמה לאחר ימים וגם מהך דאינו חייב אשם תלוי באחד אחר לכאורה יש ראי' דל"ח שהעמידו בשיעור כזה כותלי ביה"ר דאין לומר דמטעם חזקה קאתינן עלה דא"כ גם באחר לא יתחייב אשם תלוי דגם באחר ספיקא הוא דהוי וע"כ דכיון דמיירי בשמשה סמוך לוסתה דאל"ה אנוס הוא וכמבואר בש"ס דשבועות דף י"ח איתרע לה החזקה דאותו זמן עלולה לראות ואפ"ה באחר אחר פטור משום דל"ח דכותלי ביה"ר העמידוהו כשיעור הזה. אולם זה יש לדחות ע"פ מ"ש התוס' נדה דף ס' דגם בשיעור וסת ספיקא הוי ורק דחייב מ"מ חטאת משום דרוב פעמים בא הדם מקודם א"כ יש לומר דגם באחר יש רוב ורק שלא אלים כ"כ דלא נימא סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל כספק השקול וחייב אשם תלוי ובאחר אחר מוקמינן אחזקה דליכא רובא כלל ורק ספיקא היא דהוי ובחי' הארכתי הרבה בזה אי בסמוך לוסת שייך חזקה ואכ"מ הביאור ולפ"ז אמינא דצדקו דברי הרמב"ן ז"ל שחילק בין בדיקת הנקיים לבדיקת ההפסק דרק בבדיקת ההפסק בעינן חורין וסדקין ולא בבדיקת הנקיים דבבדיקת הנקיים די בבדיקה קלה ורק שתשהא כשיעור אחר אחר ויותר דאז מוכיח שאין בה דם וכנ"ל משא"כ בבדיקת ההפסק שהוא שתתחזק בטהרה ואם לא תבדוק בחורין וסדקין דאין בירור בשעת הבדיקה ורק אח"כ בשהיית העד נתברר שלא ראתה קודם שיעור זה הא הו"ל חזקה שלא נתבררה בשעתה דלא חשוב חזקה וכמ"ש התוס' והקדמונים ז"ל וכמדומה לי שכבר הרגישו בזה האחרונים ז"ל

אולם לפ"ז עלה על לבי לומר מלתא חדתא דגם בבדיקת ההפסק מועיל לפ"ז כשתהא העד על בשרה זמן מה וגם תסיח דעתה מדברים אחרים ותתבונן בעצמה בהשגחה פרטית שאינה מרגשת בזמן ההיא דכיון דנתברר עי"ז שלא למצא דם בהעד אחר שיעור כזה דהפסיקה מקודם ונסתם המעיין א"כ שפיר נתברר כעת שהיא טהורה כיון שלא הרגישה דבמעיין סתום פשיטא דטהורה בלי הרגשה ואף דמדרבנן טמאה בלי הרגשה לדעת התוס' מ"מ אין לחוש לזה מסתמא ונתחזקה א"כ בטהרה דהו"ל שפיר חזקה מבוררת וכמובן ודו"ק. אולם לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ואך עכ"פ יש לצרף זה לשאר צדדי ההיתר ולפי"ז צ"ל לדעת הרשב"א ז"ל ודעמי' דגם בבדיקת הז' צריך חו"ס או דלא מיירי רק בבדיקה סתם בלי שתשהא זמן יותר מאחר אחר או דס"ל דכיון דחזינן דעשו מעלה לטהרות לטמא מעל"ע א"כ עכ"פ היא בגדר האפשרי דאל"כ לא שייך מעלה וא"כ אף דל"ח מ"מ לזה היינו משום דהוי מיעוטא דמיעוטא אבל מ"מ ל"ח ברור ודאי וכמו דצותה תורה שלא נלך בתר החזקה כ"כ י"ל דלא ניזול גם בתר רוב גמור כזה אבל מ"מ אין זה מוכרע לדינא לדון מחזקה לרובא כזה וביחוד א"נ דבימי הלובן איתרע עכ"פ החזקת טהרה במקצת וביחוד כשתתן לב ותדע שאינה מרגשת דכבר כתבתי דא"נ דהבדיקה היא שתדע שאינה רואה כעת פשיטא דגם זה מהני ובצירוף שניהם באמת יש לומר דגם הרשב"א ז"ל ודעמי' יודו ומה גם היכי דא"א באופן אחר וכאשר בררתי למעלה

והנה הנוב"י ז"ל העלה בענין הבדיקה דבר חדש שתסתום פה המקור במוך היטב ואם תוציא המוך נקי הנה זה בדיקת הפסק לכ"ע ואחריו נמשכו הרבה מבעלי התשובות האחרונים ז"ל אך זה ראיתי להגאון בעל חוו"ד ז"ל דשדא בזה נרגא דאף שהמוך נקי יש לומר שיוכל הדם לירד דרך חורין וסדקים ולא יגע במוך והביא ראי' מש"ס דנדה דף ג' דמקשה לשמאי משמשת במוך מאי איכא למימר ומשני מוך נמי אגב זיעה מיכויץ כויץ וע"כ מיירי כשלא נמצא דם על המוך דכשנמצא על המוך לא גרע מכתם ואפ"ה מקשה לשמאי ממשמשת במוך ולא קמשני אם איתא דהוי דם הי' המוך נצטבע א"ו שאפשר שירד דם ולא יצטבע המוך ודבריו נפלאו אצלי דאיך יעלה על הדעת ביחוד לפי הס"ד דלא אמרינן מוך מיכויץ כויץ והמוך מעכב הדם לצאת וסותם א"כ כל הצדדים עד שא"א להדם לזוב למטה שאעפ"כ לא יצטבע המוך כשתראה דם ובמחכת"ה שגג בפשיטות כוונת הש"ס דהקושיא היא לשמאי במשמשת במוך והמוך הי' מונח ברחמה גם עתה בעת שראתה הדם דנטמאה למפרע שמא הי' מקודם והמוך עכבי' ופשיטא דמיירי שעתה המוך מלא דם שהרי עתה ראתה דם וע"ז משני דמיכוויץ כוויץ ואילו הוי דם מעיקרא הוי אתא ומשום כתם אין לטמאה כיון שנתלכלך עתה בודאי מהראיה ואין לך במה לתלות יותר מזה וזה פשוט וא"כ צדקו שפיר דברי הנוב"י ז"ל דזה הוי בדיקה מעליותא ואף דאמרינן דמוך מכוויץ כוויץ מ"מ י"ל דז"א רק שיוכל משום זה הדם לזוב אבל מ"מ אי אפשר שלא יצטבע המוך וביחוד נראה די"ל דהך דמחמת זיעה מיכוויץ כוויץ הוא רק כשמונח ברחמה זמן רב אבל לא בזמן מועט של הבדיקה כאשר יעיד החוש: הדרן לשאלתינו הנה לחומר הנושא יראה לענ"ד שצריכה לעשות באופן שנוכל לצרף כל צדדי ההיתר ואשר ע"כ כה תהי' משפטה קודם ביה"ש תרחץ יפה בית החיצון ותנגב ואח"כ תשים מוך למעלה מהמכה לסתום פה המקור וינוח שמה זמן מה או כל ביה"ש וכשתוציא נקי הרי זה חשוב בדיקת הפסק לדעת הנוב"י ז"ל ואם אי אפשר לה להכניס ולהוציא המוך באופן שלא יתלכלך במקום המכה אף אחר הרחיצה תוכל להכניס שפופרת וכפי אשר ראיתי היא ג"כ הכלי מבטה של הרופאים אשר ע"י רואין באו"מ לפנים והוא נמצא אצל הרבה מהמילדות פה אלא שהם דוחקים אותו הרבה לפנים והאשה בעת הבדיקה לא תצטרך רק להכניסו עד קצת למעלה ממקום המנה אשר כפי הנראה מהשאלה הוא למטה הרבה ממקום שהשמש דש והמוך יהי' בתוך השפופרת שלא יתלכלך בהמכה ואחרי אשר תכניס השפופרת תדחוק המוך למעלה ואח"כ תוציאו ג"כ דרך השפופרת ולא יתלכלך באופן זה בשום פנים ואח"כ תרחוץ השפופרת במים ולא תראה בצדדי השפופרת שלא תכניס עצמה לבית הספק אם תראה שם דם. ובדיקת השבעה נקיים תעשה על אופן זה שתנוח מוך או עד באותו מקום שלא בעומק רק בראשית הפרוזדור ותעמוד כך כמחצה או עכ"פ רבע שעה ותסיח דעתה מדברים אחרים להתבונן בהשגחה רבה שאינה מרגשת ודי לה בזה כאשר בררתי למעלה באריכות דבזה יש לנו סמיכה ע"ד הרמב"ן ז"ל דאף שחולק על הראב"ד ז"ל בבדיקת ההפסק כתב דבבדיקת הז' א"צ חורין וסדקין ובצירוף מ"ש דבכה"ג י"ל דגם הרשב"א ודעמי' ז"ל יודו דמהני ובצירוף כ"כ מ"ש האחרונים ז"ל דבמקום שא"א כ"ע מודים דלא בעינן חו"ס וכאשר בררתי למעלה ראש. ועשיתי קצת סמוכים לדבריהם ואף לדידן דהבדיקה היא מה"ת משא"כ בבדיקת ההפסק שגם הרמב"ן ז"ל הוא מהמחמירים והראב"ד ז"ל יחיד הוא נגד כל הפוסקים הקדמונים ז"ל אין בידי להתיר רק בבדיקת הנוב"י ז"ל וכמש"ל אולם אם