ברכת רצ"ה עא

אשר הביא כת"ה בשם הגאון בעל חו"ד ז"ל דרואה שלא בהרגשה אף דמה"ת אינה טמאה מ"מ סותר הנקיים [ושגגה פלטה קלמוסו דגם בדם מכה דעתו ז"ל שסותר דזה לא עלה על דעת הגאון ז"ל מעולם דאין זה דם נדות כלל ומה שמטמא מטעם נוגע פשיטא דאין ענין שיסתור וש"ס ערוך הוא נדה דף מ"ב גבי פולטת ש"ז דאי נוגע הוי אינו סותר בזיבתו ורק דעיקר דבריו ז"ל הוא ברואה שלא בהרגשה דדם נדות ממש היא ורק שאינו מטמא מגזה"כ. ורק שבא לדון ברואה מחמת מכה משום דמ"מ אין כאן בדיקה דא"א לה לברר שאין במקום הזה דם נדה כיון שיש דם מכה וכנ"ל] אולם לדעתי נראה דזה ליתא ל"מ לדעת הרמב"ם ז"ל דהא דמסיק בש"ס דנדה דף י"ז דדם קשוי אינו סותר בזיבה היינו שאינו סותר ועולה דפשיטא דבדם בלי הרגשה דינא הכי דלפ"ז כל שאינו גורם אינו סותר אלא אף לפי דעת הראב"ד ז"ל וכנראה שכן ג"כ שיטת ודעת רש"י ז"ל דמ"מ אינו עולה וא"כ י"ל דה"ה בשלא בהרגשה דתרווייהו דם קישוי ושלא בהרגשה מחד קרא נפקא זה מדמה וזה מבשרה מ"מ שפיר יש לחלק בין דם קישוי דמטמא במקום אחר היינו בימי נדתה משא"כ בשלא בהרגשה דאינו מטמא מטעם ראי' בשום מקום ועיין בש"ס דנדה שם דגם לפי הס"ד בדם קישוי שיסתור היינו רק משום דגם דבר המטמא סותר והיינו שמטמא בימי נדה עייש"ה וזה ברור אצלי

ואחר הדברים האלה נבח לביאור ענין הספירה והבדיקה. והנה בדיקת ההפסק דפשיטא שהוא רק לראות שפסק הדם כעת דלמה שראתה מקודם אין נ"מ דהרי ידעינן שראתה בלא"ה והא דבעינן להחולקים על הראב"ד ז"ל חורין וסדקים הוא משום דאל"ה אף שפתח החדר באמצע או"מ מ"מ יש לחוש שראתה ולא הפסיקה עדיין והא שלא נמצא דם על העד הוא משום שירד הדם בהצדדים לביה"ח ושם נתעכב קצת בכותלי ביה"ר וכאשר ביארו כ"ז האחרונים ז"ל אמנם בבדיקות של הספירה יש לעיין למאי אתי אם רק שתדע בעת הבדיקה בבירור שאין הדם יוצא כעת דגזרה התור' דספורים לפנינו בעינן והא דבעינן להרשב"א ז"ל ודעימי' גם בזה חורין וסדקים היא ג"כ מה"ט גופא דאל"ה חיישינין שאולי הדם יורד בצדדים בכותלי בהר"ח או שתדע עי"ז שלא ראתה מקודם וצריכ' א"כ לבדוק בחורין וסדקים לראות שלא נתעכב שם דם: והנה בגוף הבדיקות שצריכה מה"ת יש לעיין דכיון דבעינן שתרגיש דוקא למה לא יהי' די שתעמוד זמן מה ותתן לב אם לא הרגשה ותדע שאין דם בא ממנה ובשלמא לענין בדיקת ההפסק ניחא דכיון שהמעיין פתוח יורד הדם מכח הרגשה הראשונה דעיקר הרגשה היא פתיחת המקור או עכ"פ הרגשה בגוף שהדם מתעורר לצאת וא"כ טמאה מה"ת אף שעתה אינה מרגשת אחרי שבא מכח הרגשה הראשונה. וכאשר כתוב כ"ז אצלי במק"א באריכות וכאשר העיר קצת בזה גם מעכ"ת בעצמו. ושפיר א"כ צריך בדיקה גמורה לברר שאין הדם יורד כעת וגם בחורין ובסדקים לדעת המחמירים וחולקים על הראב"ד ז"ל דאל"ה יש לחוש שהדם יורד בהצדדים וכנ"ל בשם האחרונים ז"ל אולם בבדיקת הנקיים א"נ דהיא רק לברר שאינה רואית כעת למה לא יהי' די בנתינת לב שלא הרגישה כעת דכיון דע"י בדיקת ההפסק נתברר שנסתם אז המעיין אינה טמאה מה"ת בלי הרגשה ואף לדעת התוס' ז"ל ר"פ הרואה דמדרבנן טמאה גם ביודעת שלא הרגישה מ"מ גם מדרבנן למה ניחוש לזה מסתמא. ובשלמא אי נימא דהבדיקה היא שמא ראתה מקודם ניחא די"ל דחיישינן לשמא ארגשה ולאו אדעתה כיון דהחשש על זמן הקדום קודם שנתנה על לבה ואף דמה"ת ל"ח לזה וכמבואר בש"ס בר"פ הרואה שם מ"מ י"ל דאף דלא חששה תור' לזה מ"מ בירור ודאי לא הוי ואנן ספורים וברורים דוקא בעינן אבל אי נימא דעיקר טעם הבדיקה היא לראות אם אינה רואית עתה באמת צ"ע דלמה לא יועיל נתינת לב שאינה מרגשת וכנ"ל ולמה לי כלל הבדיקה אם לא נימא דעיקר הבדיקה היא רק היכי שאין ברצונה ליתן על לבה ושלא תסיח דעתה זמן מה שאינה מרגשת. אבל באמת אם רצונה לעשות כזאת מועיל ואם כן יש לפ"ז לאחותינו תקנה במקום שאי אפשר לה לבדוק

והנה האחרונים ז"ל האריכו לומר דבמקום דלא אפשר מקילינן בבדיקה קלה אלא שהם ז"ל פקפקו בזה א"נ דהבדיקות הם מה"ת עיין בדבריהם ז"ל שהעלו דא"נ כדעת הסוברים דלא בעינן רק בדיקה אחת בכל ז' ימי הנקיים י"ל דאינו רק מדרבנן משא"כ לדעת הסוברים דבעינן ראשון ושביעי עכ"פ דלפ"ז ע"כ דספורים ובדוקים לפנינו בעינן וא"כ הוא מה"ת והביאו דברי הב"י ז"ל שכתב דאין להקל בבדיקה אחת שהוא ספק איסור כרת ומבואר דעכ"פ לדעת הפוסקים דבעינן ראשון ושביעי הוא מה"ת דספורים לפנינו בעינן עיין כ"ז בדבריהם ז"ל אולם לדעתי גם אי הוי מה"ת יש מקום לחלק ולהקל היכי דאי אפשר לענין בדיקת הנקיים ביחוד אם נאמר דהבדיקה היא שלא ראתה מקודם וכנ"ל דבאמת גם הבדיקה אינו ברור ודאי דאולי ראתה מקודם ונפל לארץ ואין לומר דלזה לא חיישינן כלל כיון שלא הרגישה ביציאת הדם לחוץ. דמלבד דזה דוחק גדול אי אפשר לומר כן כלל דאם כה נאמר אם רחצה בתוך הנקיים פ"א לא יועיל הנקיים עוד דשמא הי' בה דם בביה"ח וזה לא מצינו ואדרבה פסקינן בחל טבילתה במוצאי שבת שתרחץ ותחוף ביום ו' ואיך תרחץ בתוך ימי הנקיים ועכצ"ל א"כ דפירוש ספורים לפנינו היינו שצותה תורה שתברר כל מה שתוכל לא יותר וכיון שאי אפשר שיהי' לה מוך דחוק באותו מקום כל שבעה לא החמירה תורה ביותר ורק שתבדוק היטב כל מה שתוכל דהיינו לדעת המחמירים גם בחורין ובסדקין וכיון שכן גם אם זה א"א חשוב ספורים לפנינו בבדיקה קלה שלא צותה תורה רק שלא תסמוך על החזקה במקום שיהי' בידה לברר ועיין בדבריהם ז"ל שהביאו ראי' מבדיקת בתולה דאיך תוכל לבדוק בעומק ובחורין וסדקין אחרי שפתחה סתום והביאו מה שתירץ הב"י ז"ל דכיון דמצינו דיש בקיאים בהטייה היא בעצמה תוכל לבדוק וכתבו שזה דוחק גדול והחוש יעיד נגדו ביחוד באותן שפתחן סתום הרבה וע"כ דבמקום שא"א סמכינן אבדיק' קלה ואין אנו צריכין לדוחק תירוצו של הב"י ז"ל ועפ"י הדברים ז"ל אלו אמרתי בחידושי במ"ש הראב"ד ז"ל בבועל בעילת מצוה ופורש דהיינו שנועץ כו' וממתין עד שימות האבר וכמו באמרה לו נטמאתי אני והביא סמוכין לזה ממעוכות של בית רבי דלמה עשו כן וע"כ משום החומר הספק הזה בבעילת מצוה ולפי הנ"ל אמינא דעשו כן כדי שיוכלו לעשות הבדיקות בעומק ובחורין ובסדקין כראוי והחמירו על עצמן אף שלדינא מקילין במקום שאי אפשר וכנ"ל ודוק בזה

והנה האחרונים ז"ל וביחוד הגאון בעל נוב"י ז"ל הרבו לשפוך סוללה ע"ז דבעינן חורין וסדקין דאמאי לא יהי' די בבדיקה קלה מה"ת עכ"פ כל ששהה עד הבדיק' על בשרה יותר משיעור דכדי שתרד מהמט' דהיינו אחר אחר דליכא חיוב אשם תלוי משום דאין לחוש יותר משיעור זה דכותלי ביה"ר יעמידו הדם ורק דמחמירינן מעל"ע לטהרות משום מעל' בעלמא אבל לא לבעל' והנוב"י האריך להביא ראי' דאף במקום דליכא חזקת טהרה ל"ח לכותלי ביה"ר שהעמידו הדם מזבה שספר' ז' נקיים וטבל' ולמחר ראתה דמתחיל ימי נדה ול"ח דכותלי ביה"ר העמידו ואתמול ראתה ועדיין זבה היא. והגאון חוו"ד ז"ל דחה דבריהם וכתב דמהך דזבה אין ראי' דכיון שטבל' היא