ברכת רצ"ה ע

הרוב ולא בעינן לפי האמת רוב ומצוי ואף דאיכא חזקה וקורבא כתבו התוספות בנדה דף י"ח שם ד"ה ואין שורפין דל"ה שניהם נגד הרוב רק כפלגא ופלגא וביחוד לפמ"ש בחידושי דגם זה לא כתבו רק לאביי אבל לפי המסקנא לדידן אזלינן בתר רובא דרוב עדיף משניהם חזקה וקורבה יחד והבאתי ראיה מדבריהם ז"ל בעצמן שכתבו בנדה לקמן בהך דתשע חנויות דבנמצא הלך אחר הרוב דמיירי, אף היכי שנמצא קרוב לחנות שמוכרת נבילה והרי התם איכא נמי חזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וכמ"ש התוס' שם ד"ה אחר הרוב ע"ש ואפ"ה הולכין אחר הרוב אף דאיכא חזקה וקורבא ואף להקל וזה הערה גדולה אצלי

אמנם עכ"ז בנ"ד אין נ"מ בזה דכ"ז מה שאני חוכך הוא רק ברואה שיצא הדם לחוץ והספק היא אם בא מהמכה או מהחדר אבל בנ"ד שאינה רואית ורק בעד הבדיקה נמצא כתם אדום במקום המכה הנה כבר כתב הרמב"ן ז"ל בב"ב שם בהך דשאני ענבי דמצנעי דבמקומו ממש לכ"ע אזלינן בתר קרוב נגד הרוב ועיין בדבריו ז"ל ובנ"ד הוא במקום המכה ממש ודו"ק בזה ויש לי בכ"ז הרהורי דברים הרבה אולם ליראת האריכות ובשגם יען עדן לא בררתים ובחנתים בכור הבחינה אשים קנצי למילי בזה

והנה אי בעינן שנדע עכ"פ שהמכה מוציאה דם נחלקו הפוסקים דדעת המרדכי וסה"ת ודעמם ז"ל דבעינן דוקא שנדע שמוציאה דם אמנם הרשב"א ז"ל כפי מה שהבין בדבריו הרמ"א ז"ל דעתו דלא בעינן כלל שנדע שמוציאה דם והש"ך והח"ץ ז"ל חולקים עליו בזה והאחרונים ז"ל החזירו פטרה ליושנה דהעיקר בדעתו ז"ל כהבנת הרמ"א ז"ל ולאו דוקא לענין שלא תהיה רואה מחמת תשמיש אלא גם לענין שלא תהיה צריכה שבעה נקיים וכן יראה באמת למעיין בדברי הרשב"א ז"ל בתה"א שכתב כן לענין רואה דם מחמת מכה עיין בדבריו ז"ל. אלא מה שהפריזו לומר דאף בשעת הווסת דינא הכי להרשב"א ז"ל קשה לאמרו וכמו שתמה בזה הח"ץ ז"ל דאף דווסתות דרבנן מכל מקום בעת ההיא דם המקור מצוי ודם המכה לא ידעינן שהוא מצוי שהרי אינה יודעת אם מוציאה דם ואף אם נאמר דמיירי דעכ"פ ידוע שיש דם במכה מכל מקום אינו מצוי שתוציא דם עתה זה תוכן קושייתו בתוספות בביאור קצת. ואשר ע"כ אמרתי דלדעתי דברי רבינו ז"ל לצדדים נאמרו דמתחלה כתב דהך דרואה מחמת מכה מיירי גם בשעת הווסת כיון דווסתות דרבנן וזה מיירי במוציאה דם דכיון דווסתות דרבנן מקרי דם המכה מצוי ביותר מדם המקור ואח"כ כתב דמסתברא דלא בעינן שנדע שמוציאה דם והיינו שלא בשעת הווסת וע"ז הביא ראיה מהך דרואה מחמת תשמיש דלא בעינן מקודם שפופרת כדי לדעת שהמכה מוציאה רם שאי אפשר לדעת זאת רק ע"י שפופרת וכאשר האריך ז"ל דמזה אין ראיה רק שלא בשעת הווסת דאטו ברשיעי עסקינן אבל בשעת ווסתה גם הוא יודה דבעינן עכ"פ שנדע שמוציאה דם וכנ"ל דלזה אין ראיה מהא דלא בעי הש"ס שפופרת מקודם בהך דרואה מחמת תשמיש לברר זה שמוציאה דם וכנ"ל ובחידושי ביארתי הא דמביא רבינו הרשב"א ז"ל ראיה מרואה מחמת תשמיש לענין נקיים אף דרואה מחמת תשמיש לענין שתאסר לבעלה הוא רק מדרבנן וא"כ יש לומר דד דדוקא בדרבנן תלינן במכה אף שאינה יודעת אם מוציאה דם אבל לא לענין נקיים שהיא מן התורה ואיסור כרת היא משום דא"נ דלענין איסור נדה לא תלינן במכה א"כ ברואה מחמת תשמיש ע"כ צ"ל דמכל מקום צריכה לחוש לענין הנקיים משום דהו"ל ספק תורה וא"כ איך ניקל לענין איסור רואה מחמת תשמיש דאף דהוי דרבנן מכל מקום הרי נודע מה שכתבו הפוסקים ז"ל דהיכי דספק דאורייתא וספק דרבנן יחדיו ידובקו אזלינן בשניהם להחמיר כדי שלא יהיה זלזול לדרבנן ועיין כ"ז בפוסקים ז"ל. ולכאורה עלה על לבי לדחות זה דהא דמחמרינן כשהספק נולד בדאורייתא ובדרבנן גם לענין הספק בדרבנן היינו היכי שהספק הוא כעת על שניהם ואם נחמיר בדאורייתא וניקל בדרבנן אף שסותרים אהדדי שפיר איכא זלזול לדרבנן משא"כ בהך דרואה מחמת תשמיש ולענין הנקיים דלענין הנקיים אין אנו דנין כעת רק על ראיה זו ולענין שתאסר מחמת רואה מחמת תשמיש אנו צריכין לדון על השלשה פעמים שראתה מחמת תשמיש א"כ אין כאן סתירה כעת בין הספיקות דיש לומר דמחמירין לענין הנקיים ואמרינן שראתה מהמקור עתה ורק דמקילינן לענין רואה מחמת תשמיש שתלינן שבאחת מהראיות הקודמות היה מחמת המכה וזה לא חשוב זלזול לדרבנן כיון שאין סתירה כעת

אולם זה לא יתכן עדיין קודם חומרא דר"ז ובראת' ג' ימים רצופים מחמת תשמיש בימי הזיבה דגם לענין הנקיים ז' ימים צריכין אנו לדון ולהחמיר דדם מקור הי' בכל הג' פעמים וכשנחמיר לענין הנקיים וניקל לענין שתאסר מחמת רואה מחמת תשמיש שפיר חשוב זלזול לדרבנן וכמובן. ויש לי עוד הרהורי דברים בזה להסוברים דרמ"ת מטעם וסת קאתינן עלה אין שייך כלל רמ"ת בימי הזיבה לפי מה דקיי"ל אין אשה קובעת לה וסת בימי זיבתה ואכמ"ל ודו"ק בכל זה. ועדיין יש לעורר בזה ולומר דמ"מ אין ראי' רק דתלינן במכה שאינה יודעת אם מוציא' דם גם לענין נקיים וכנ"ל רק בראתה מחמת תשמיש שלשה פעמים אבל לא בשאר רואה ומשום דשפיר יש לחלק דבראת' מחמת תשמיש כיון שאנו רואין שאינה רואית רק בשעת תשמיש ג' פעמים לא זולת יש הוכח' יתירה דמחמת המכה בא הדם ומכח מיעוך התשמיש במקום המכה דראתה מחמת תשמיש היינו שמחמתו יבא דם מהמקור לא שכיח כלל ואומדנא דמוכח הוא א"כ שבא מכח המיעוך בהמכ' משא"כ בשאר רואה אין לתלות במכה שאינו יודע אם מ"ד כיון שאין לנו הוכח' יותר שבא מהמכה מהמקור וזה חילוק יפה בין הנושאים לדעתי. אולם כל זאת להתלמד במק"א אמנם בנ"ד השאל' שלפנינו פשיטא דזה הוי מכה שידוע שמוציא' דם כיון שאנו רואים שלא נמצא דם רק במקום הזה שיש המכה ולא בראש המכחול ולא בשום מקום אחר מהצדדים ועיין ברשב"א ז"ל בתה"א שהבאתי שכתב שאינה יכולה לדעת אם המכה מוציא' דם רק ע"י שפופרת ומבואר דשפופרת הוי בחינה גמורה לזה שהמכה מוציאה דם ומהגם שהרופא א"י אומר שרואה שהוא כן ואף שבגוף עדות רופא א"י פקפקתי הרבה בחי' אי מועיל כיון שאינו מסל"ת מ"מ סניף גדול הוי לשאר אומדנות ועיין בפוסקים ז"ל בעדות א"י שאינו מסל"ת לענין עיגונא דמ"מ במקום שיש אומדנות מוכיחות מהני עיין עליהם וז"ב מאד

ועתה נחזור לענין השאלה הנה מעכ"ת יצא לדון דאם תבדוק עצמה בכיס ארוך ממולא במוך ולא תמצא דם רק במקום הזה הוי בדיקה מעלייתא לענין ז' נקיים וגם לענין הפסק טהרה. אולם לדעתי קשה להקל ע"י זה דכיון דבעינן בדיקת חורין וסדקים דוקא שתראה ברור שאין בה שום דם א"כ נהי דתלינן במכה מ"מ הרי אין כאן בדיקה במקום הזה שאינו מבורר לגמרי כי נקיה היא. והנה בגוף הדבר בבדיקת חורין וסדקים נחלקו הקדמונים ז"ל דדעת הראב"ד ז"ל דלא בעינן כלל לבעלה בדיקת חורין וסדקים אף בבדיקת ההפסק. והרשב"א ז"ל וסייעתו ס"ל דבכל הבדיקות בעינן חורין וסדקים ואל"ה לא חשיבה בדיקה רק קינוח. והרמב"ן ז"ל הכריע דבבדיקת ההפסק בעינן חורין וסדקים ולא בבדיקת הנקיים. וטרם נרד לעומק בביאור דבריהם ז"ל צריך אני לבאר דבר אחד