ברכת רצ"ה ז

דחז"ל תקנו ואמרו דבכה"ג יהי' נאמן וא"כ לענין שתאסר עליו אין להאמינו משום חזקה זו וגם מטעם שאחד"א אין לדון כיון שהטענה הי' לזכותו לפטור א"ע מהכתובה וכנ"ל. ועיין באחרונים ז"ל שכתבו דאף היכי דלא נאסרה שייך חזקה דאא"ט כו' שמפסיד כל שבחה ואין אדם רוקק בכוס ושותהו ע"ש ודוק: והנה הגאון בעל הפלאה ז"ל בכתובות דף כ"ב בהך דאמרה א"א אני כ' דכל שאמרה כן בפני ב"ד לא מהני אמתלא ולפי"ז גם בכה"ג אין להחמיר גם לדעתו ז"ל בנ"ד וכמובן. ועיין ברא"ה ז"ל שהעלה דהיכי שהאיסור אינו רק מדרבנן ל"א דשאחד"א ולדעתו א"כ בנ"ד שכל איסור מעוברת ומניקת חברו אינו רק מדרבנן ל"ש כלל ענין שאחד"א ואף שחולקים בזה מ"מ סעד וצירוף הוי להקל. והנה בביאור דעתו ז"ל נראה דס"ל דענין שאחד"א הוא מטעם נדר וכדעת קצת המפורשים ז"ל דס"ל הכי ולכך דעתו דבאיסור דרבנן ל"ש זה דענין הנדר בשאחד"א היינו שרצונו כאילו הי' כן באמת וכיון שאילו הי' כן ל"ה רק איסור דרבנן ואיך יוכל לאסור ע"ע שיאסר כן דנדר הוי איסור תורה, דא"נ כדעת רוב הפוסקים דשאחד"א מטעם דאדם נאמן ע"ע הוא אין מקום לחלק בין איסור תורה לאיסור דרבנן וכמובן. ויראה דא"נ דשאחד"א מטעם נדר הוא בלא זה י"ל בנ"ד דאין לאסור משום שאחד"א דכיון דאומר באמת אמתלא ורק שאנו דנין לחוש דאולי מחמת חימוד הנדה הוא אומר כן והרי אדם נאמן על נדרו ודו"ק

אמנם אחר העיון יש לעורר בנ"ד דלפ"מ דפסקינן דאמר אין זה בני נאמן א"צ לבוא בנ"ד לטעם שאחד"א כלל ואף דגם בזה מהני אמתלא וכמבואר בש"ס ופוסקים ז"ל מ"מ שוב גם לדעת הצ"צ ז"ל לחוש שאין זה אמתלא טובה ולדעת הגאון הפלאה ז"ל דבאמר בפני ב"ד גם אמתלא טובה ל"מ. אולם כ"כ דדברי הצ"צ אינם ברורים כ"כ וגם באמר בפני ב"ד לא אשתמיט לא' מהפוסקים ז"ל שיאמר לחלק בהכי וכמבואר למעיין. וי לצרף דעת גדולי המורים הקדמונים ז"ל ה"ה הבה"ג ותוס' רי"ד וא"ז והמכריע ז"ל דבכה"ג בנ"ד אינו נאמן לומר אינו בני לכל מר כדאית לי'. ולענין שאחד"א יש לנו צדדי ההיתר שבררתי למעלה. סיומא דהך מלתא דאם אמנם אנכי מונע א"ע לצרף בהיתר מינקת מטעם כמוס חתום באוצרות החכמה אשר לא אוכל לפרש מ"מ אחר שנשאה קשה לאסור עליו אשתו ולצוות עליו לגרשה או להפרישה אחר שיש כמה צדדי היתר וכנ"ל ועיין באחרונים ז"ל שבמקום שהתירו ראו להוסיף ולהקל האיסור בנתנה הולד למניקה ע"י שתשבע המניקת. וכשמניקה בעצמה ע"י שישליש הבעל אצל נאמן מעות לצורך מסמוס הולד אם תתעבר שיהי' המעות מוכן לה ולא תצטרך לבא לב"ד כאשר לא נכחד בלי ספק כ"ז מכ"ת. והנני הד"ש ושלום תורתו וחפץ אשרו והצלחתו: צבי הירש אורנשטיין. סימן ב ב"ה בריסק יום ה' י"ז אלול מאסף לחדשי תרל"ב לפ"ק

לכבוד הרב המאה"ג מו"ה איסר ני' אבד"ק פישטשאץ שלום כנהוג

מכתב כ"ת עם שאלתו שאלת חכם הגיעני זה שבועות אחדות ויען כי לא הייתי אז בקו הבריאות והשלימות לא יכולתי להשיב ואחרי אשר שבתי ת"ל לאיתני התחלתי להשיב כסדר על שאלות אשר הגיעני בתוך הזמן ההוא הנחוצים למעשה והיום באתי לשאלת כ"ת והנני בזה להשיבהו כאשר עם לבבי כיד ד' הטובה עלי וזה החלי בעזרתו ית':

תוכן השאלה שהגיע מכתב חתום מג' אנשי חיל לק' לר' אפרים שניידרמאן שמת חתנו ע"י ומספרים המעשה בפרוטרוט וכי מת בכ"ז בחודש שבט ולא כתבו את שמו ולא שם עירו ואח"כ כתב הרב דשם כי מת יעקב צערנע איש חיל חתן אפרים שניידערמאן ואשתו נקראת לאה וכתב כי לא רצה לבשר בשורה רעה במקום שאין בן אך אנ"ח חבריו הפצירו בו שיכתוב בעצמו ע"כ השאלה בקיצור

תשובה הנה לענין אם די בירור בעדות הזה שהמה מעידין על האיש הזה. לדעתי גם אם העדות היה סתם שמת איש חיל שמו יעקב צערנע ושם חותנו אפרים שניידרמאן ושם אשתו לאה הי' די מקום לדון להתיר דשמו וכינויו הוא כמו שמו ושם אביו וכמ"ש הפוסקים ז"ל ואף דרבים מחמירים דאין להתיר בשמו ושם אביו לבד כבר כתב מהריב"ל הובאו דבריו במשנה למלך פי"ג מה"ג דהיכא דאיכא עוד סימן אחר כגון שאמרו שהי' קרוב למשפחה פלונית לכ"ע אין צריך שם עירו עיין בדבריו ז"ל. והא דידן עדיפא טפי שאמר שם חותנו עם הכינוי וגם שם אשתו וכי היה א"ח והמיתה הי' בסימראפאל במקום שידוע שעמד שם בעל העגונה וגם שאין לו בן דכולי האי בודאי לכ"ע לא אמרינן דאיתרמי ופשיטא דדי במקום שם עירו. או דוק לאידך גיסא. דשמו ושם חותנו הוי כמו שמו ושם אביו דמה לי חותנו מה לי אביו וכ"כ המ"ב ז"ל בתשובותיו סי' צ"ח להדיא גם שם אשתו לדעתי י"ל דלדידן דאיכא חדרגמ"ה הוי כשם אביו והשאר לצירוף במקום שם עירו וכנ"ל. אולם בנדון שלפנינו אין אנו צריכין לכל זה דכיון ששלחו האגרת לפישטאלץ הוי כמעיד ומגיד שם עירו וכמ"ש המהרי"ק ז"ל שורש קפ"ה דכיון שאמר העד שאמרו לו כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל הו"ל שם עירו שהדברים מוכיחים שאותו יצחק בן מיכאל הוא מעיר פלוני דאלת"ה למה תלו שליחותא בהליכה למקום פלוני עיין בדבריו ז"ל. וגם עדות הא"ח הוא עדות מבורר שע"ז מעידין שכתבו לפישטאלץ לאפרים שניידרמאן שחתנו מת ואם אין לו לר' אפרים הנ"ל חתן אחר שיש להסתפק שמא ע"ז כוונו הרי יש שמו וכינויו שהיא כמו שם אביו וכנ"ל של חותנו וגם שם עירו פישטאלץ ושם העיר מצוין ביותר הגובערניע והפאויעס. ומלבד זה כפי אשר חקר כ"ת לא נמצא בהעיר רק אפרים שניידערמאן הלזה. ואין מצד זה שום חשש בעולם וכנ"ל

אך נשאר עדיין לדון שאין החתימות והכתב ניכר. ולזה צריך אנכי להרחיב הדיבור קצת. הנה טעם מחלוקת הראשונים וגם האחרונים ז"ל אי הך דמצא כתוב בשטר מת פלוני היינו רק במקוים או גם בשאינו מקוים דהרשב"א והרמב"ן ז"ל כתבו דלא בעינן שיהי' מקיום. אולם הרשב"א ז"ל בעצמו הביא שדעת הרמב"ם ז"ל דבעינן שיהי' מקוים דוקא. ובתשו' מהר"ם אשכנזי ז"ל כתב דבל"ס הי' כתוב כן בספרו של הרמב"ם ז"ל שהי' ביד הרשב"א ז"ל דברמב"ם שלפנינו לא נמצא כן ועיין בהה"מ ז"ל וכבר האריכו בזה הפוסקים ז"ל ונחלקו לשתי כתות. והנה המקילים כתבו הטעם דכיון דקיום שטרות הוא רק מדרבנן ומה"ת לא בעי קיום כלל בעיגונא הקילו עיין ברמב"ן ז"ל ובר"ן ז"ל פרק מי שאחזו. ועלה על לבי להוסיף בזה לומר לפ"ז ולבאר דברי הירושלמי שמדמה הך דשטר לעד מפי עד דאחרי דמקילין להתיר עד מפי עד גם זה מהני דצריך להבין מה ענין זה לזה דאם בא לומר דבעדות אשה הקילו הנה זה מוכח מע"א ואפי' עבד ושפחה ולמה הוצרך להביא ממרחק מעד מפי עד אולם לפי הנ"ל ניחא דהירושלמי מיירי בשאינו מקוים וכנרא' ממשמעות לשונו וכמ"ש הפוסקים ז"ל עיין עליהם: