ברכת רצ"ה סז

דראוים לדרוס דבספק השקול הי' לנו להתיר משום החזקה דלא נעשה מעשה הדריסה וכנ"ל

עוד יש לומר דטעם הפוסקים המחמירים הנ"ל דס"ל כשיטת הר"ר יונה ז"ל דגם בנמצא גף שמוט וא"י אם מחיים או לאחר שחיטה נשמט אזלינן לחומרא דכל דאיתיליד ריעותא לא אזלינן להקל מחמת החזקה והיינו מדרבנן ויראה דיצא לו כן מהא דיבמות למסקנת אביי ורבא דחולצת לחומרא אף שבחזקת היתר לשוק עומדת וס"ל דל"ד התם אלא ה"ה דבכל איסורי תורה החמירו דלא נקל היכא דאיתיליד ריעותא מחמת החזק' ועיין בר"ן ז"ל בעצמו פ"ק דחולין דנראה שגם הוא ז"ל תופס דעת הרר"י ז"ל להלכה עיי"ש וע"ז הכריע הרמ"א ז"ל דיש לחוש לדעתם ז"ל והיינו לכתחל' באין הפסד מרובה. ובזה יבואר על נכון הא דכתב הר"ן ז"ל בהך דקטע רישא דחד מינייהו דאמרי' דנח רוגזא דלא חיישינן שמא דרס האחרים קודם שקטע לרישא דדין אף דהוא בעצמו ז"ל הוא מכת המחמירין בהך דלא ידעינן אי איהו שתק ואינהו מקרקרן דכיון דבררנו דגם לדעתם הו"ל בספק דרוסה חזקה שלא נעשה מעשה הדריס' א"כ לא מבעיא אי נימא דטעם המסמירים בהך דלא ידעינן כו' משום דשכיח יותר לאיסור דעל פי רוב דורסין דניחא דלא חיישינן שדרס האחרות מקודם דזה הוי ספק השקול לגמרי אלא דאף אי נימא דטעמם ונימוקם הוא דכל היכא דאיתיליד ריעותא החמירו חז"ל דלא ניזיל בתר החזק' וכדעת הרר"י ז"ל א"ש דלפ"ז ס"ל באמת כפירושו של ר"ת ז"ל דרוב דורסין היינו דרוב ראוין לדרוס ורק דמ"מ מחמירין בהך דלא ידעינן כו' משום דהחמירו כל דאיתיליד ריעותא כיון שהי' אצלם דורס הראוי לדרוס. וא"כ בקטע רישא דחד מינייהו דבריעותא גופא איכא ספיקא דדילמא קטע מקודם ואינו דורס הראוי לדרוס כלל דנח רוגזא אין להחמיר גם מדרבנן דלא ניזיל בתר החזק' ודו"ק [כתבתי להקל מצד דל"ח בכה"ג דאיכא עוד ספק בריעותא עצמה איתיליד ריעותא ולא כתבתי להקל מטעם דהוי ס"ס דבאמת זה לא חשוב ס"ס דהוי משם אחד דמה לי אי לא דרס מעצמו או משום דנח רוגזיה וכמובן] ועפ"י הדברים האלה נכונים המה דברי הצ"צ ז"ל דהיכא דנמצא אחד מת לאחר זמן כולם אסורין דשמא לא מת תחת יד הדורס ורק אח"כ דלא נח רוגזא דכמו דאמרינן להקל בספק השקול מדינא משום דיש חזקה שלא נעשה מעשה הדריסה כמו כן בכה"ג אדרבה יש חזק' דהדורס לא נשתנה ולא נח רוגזא ואין לעורר בזה מהך דב' שבילין דמתירין שניהם בזה אחר זה משום דמוקמינן כל אחד אחזקת טהרה דמוכח דאנן דנין בכל חזקה רק ע"ז שאנו דנין ולא איכפת לן מה שעי"ז נסתר חזקה של איש או דבר אחר וא"כ כמו כן הכא י"ל דהחזק' של הדורס אינו מגרע לענין חזקה שלא נעשה מעשה הדריס' באלו שאנו דנין עליהם וכנ"ל בהך דב' שבילין. דז"א דעיקר הטעם בהך דב' שבילין הוא לפי מה שבארתי בחידושי דבחזק' יש שני ענינים האחד מצד גזה"כ דאין להוציא דבר מחזקתו הראשונה רק ע"י דבר ברור. הב' דהחזק' מכריע את הספק ועכצ"ל שני הטעמים דאי רק מצד גזה"כ לא הי' מועיל החזק' רק לענין הדבר הזה שאנו באים להוציא מחזקתו אבל לא שנדון מחמתה לענין אחר וכמובן ואנן באמת קיי"ל דחזקת האם מהני לבת וזה אינו ע"כ רק משום דהחזקה מכריע. וגם טעם הא' ע"כ אנו צריכין דגם בתרי ותרי קיי"ל דמה"ת אוקמי אחזקה ובזה לא שייך לומר דהחזקה מכריע דלא יהא הכרעת החזק' עדיפא מאילו היו עוד שני עדים דלא יתן ולא יוסיף דתרי כמאה וכמ"ש התוס' ז"ל לגבי מגו דלא מהני מה"ט בתרי ותרי ורק דבזה מצד גזה"כ קאתינן עלה דא"י להוציא מחזק' רק בדבר ברור וכנ"ל ולכך בהך דב' שבילין דמה שאנו באים לטמאות את האחד משום החזקת טהרה של השני הוא רק מטעם שהחזק' מכריע וכיון דגם לזה יש חזקת טהרה הו"ל חזקה כנגד חזקה והדר הו"ל ספיקא דא"י להוציא את זה שאנו דנין עליו מחזקתו מצד גזה"כ דגם בלי הכרעת החזקה מהני וכנ"ל בהך דתרי ותרי. ומעתה הכא לא מבעי' לפמ"ש בפן הב' דטעם המחמירים בהך דלא ידעינן כו' דס"ל דאף בספק השקול החמירו חז"ל דלא ליזיל בתר החזקה היכי דאיתיליד ריעותא והא דל"ח בהך דקטע רישא דחד מינייהו דשמא דרס האחרות מקודם הוא משום דיש עוד ספק בריעותא עצמה דאילו קטע מקודם ל"ה ראוי לדרוס כלל דבכה"ג דהצ"צ ז"ל אין להתיר דבזה שפיר הוי ריעותא דאין כאן ספק בזה דיש חזקה שלא נח רוגזיה דהדורס דאף שאין אנו דנין רק לענין הנדרסים מ"מ הא יש כאן הכרעת החזק' ול"ד לב' שבילין דאיכא חזקה המנגדת משא"כ הכא החזק' שלא נעשה מעשה הדריס' אינה מנגדת לחזקת הדורס דלא נח רוגזא דאף אי לא נח רוגזי' י"ל מחמת החזק' שלא דרס ועיקר שאנו דנין הוא רק לענין אם זה חשוב איתיליד ריעותא דהחמירו חז"ל אלא אף אם נימא כמ"ש בפן הא' דטעמייהו דמחמירים בלא ידעינן כו' דס"ל דגם בזה הוי שכיח יותר לאיסור דשכיח יותר שידרוס מ"מ לא חשוב חזקת שלא נעשה מעשה הדריס' מנגדת לחזקת דלא נח רוגזא של הדורס ול"ד להך דשבילין. ואפרש שיחתי. דבאמת צריך להבין הא דכתבו בטעם דחוששין לספק דרוסה דהוא משום דשכיח יותר לאיסור דא"כ מ"ט דרב דס"ל דאין חוששין אחר שאיכא רובא שנדרס ואמרתי דהא דאמרי' דשכיח יותר לאיסור לאו היינו שיהיה בגדר רוב ומצוי דזה ליכא למ"ד שלא ניחוש דרובא וחזק' רובא עדיף ורק דהיינו דשכיח קצת יותר לאיסור ולכך ס"ל לרב דאין חוששין דמוקמינן אחזקה ולדידן דקיי"ל כשמואל ה"ט דכיון דאיתיליד ריעותא החמירו חז"ל שלא נסמוך על החזק' ורק שבזה מחולקים עם הרר"י ז"ל דלדעתם ז"ל גם חז"ל לא החמירו רק היכא ששכיח יותר לאיסור דהריעותא היא ריעותא גמורה אבל לא בספק השקול וכיון שכן בהך דינא דהצ"צ ל"ח חזקת שלא נעשה מעשה הדריס' מנגדת לחזקת הדורס דלא נשתנה ונח מרוגזי' אחרי דגם אי לא נח רוגזא מדינא מוקמינן אחזקה שלא נעשה מעשה הדריסה ורקדח ז"ל החמירו וכנ"ל ודו"ק

ובגוף הביאור דאי שכיח יותר לאיסור מ"ט דרב דאמר דאין חוששין. עלה על לבי לישב בדרך אחר דהך דשכיח יותר היינו שהוא רוב שאינו גמור ולא חשוב ככל רוב נגד החזקה דרובא עדיף ורק ששקול הוא עם הכרעת החזקה ומ"מ כיון דלא הוי רק ספיקא מדינא יש להתיר משום הטעם הא' דגזה"כ היא שא"י להוציא דבר מחזקתו רק בדבר ברור. ורק דלשמואל ולדידן דקיי"ל כוותיה חיישינן מ"מ מדרבנן דכל שאין החזקה מכריע החמירו חכז"ל ודמי לתרי ותרי דכיון שאין לדון מחמת הכרעת החזקה וכנ"ל דלא עדיפא הכרעת החזקה מאלו הי' עוד שני עדים דתרי כמאה דאף דמדאורייתא אוקמה אחזקה שא"י להוציא מחזקה רק בדבר ברור מ"מ מדרבנן דיינינן לה כספק ורב ס"ל דרק בתרי ותרי החמירו חז"ל דמיחזא כחוכא בעיני בני אדם שיועיל חזקה להכריע בין שני כיתי עדים לא זולת. אולם גם לפ"ז יש להסתפק אי חשוב מנגד נגד חזקת הדורס האם נימא כיון דגם אי לא נח רוגזא יש חזקות המנגדות לענין ההכרעה חזקת הנדרס נגד הך דשכיח לאיסור דשקולים המה וכנ"ל ליכא הכרעה מנגד לחזקת הדורס או דנימא דכיון דאי נח רוגזא החזקה דלא נעשה מעשה הדריסה אינו סותר הא דל"ש א"כ חזקת הדורס מנגד או לחזקה של הנדרס או להך דשכיח לאיסור דג"כ הוי כהכרעת החזקה ומשוי ליה לענין ההכרעה ספיקא. וצ"ע אצלי. לפ"ז אמנם באמת יש לעורר ע"ז דא"נ דלדידן בכ"מ שאין לדון מחמת הכרעת החזקה ורק מטעם גזה"כ