ברכת רצ"ה סו

שאלת חכם וזה תוארה שהיה בכלוב חמשה אווזות ובלילה נשמע קול צוחה ובבקר נמצא אווזא אחת מתה והיינו שהי' צוארה תחוב מחוץ לכלוב ועור הצואר נקרע ונחסר ממנו. ונפשו איפוא בשאלתו ע"ד הארבעה אווזות הנותרות ורצונו לדעת חוות דעתי בזה ואבא היום להשיבהו כיד ה' הטובה עלי

והנה טרם כל אבא לבאר דעת הפוסקים ז"ל ומחלקותיהן בענין ספק דרוסה. הנה בש"ס דחולין דף נ"ג פליגי רב ושמואל אי חוששין לספק דרוסה וקאמר הש"ס דאיהו מעואי ואינהו מקרקרן בעותי מבעתי אהדדי ובשניהם שתקי אמרינן שלמא עבדי ופלוגתייהו באיהו שתיק ואינהו מקרקרן ואנן קיי"ל כשמואל דחוששין לספק דרוסה. והיכי דלא ידעינן כלל אי איהו שתק ואינהו מקרקרן נחלקו הקדמונים ז"ל דדעת הרשב"א ז"ל ודעמיה דבכה"ג ל"ח ורק באיהו שתיק ואינהו מקרקרן חיישינן לדידן דיש קצת הוכחה ושכיח יותר לאיסור. משא"כ בספק השקול גם לשמואל ולדידן דקיי"ל כוותי' לא חיישינן וכמו דלא חיישינן בספק על. ולדעת הר"ן ודעמי' ז"ל גם בכה"ג חיישינן ולדעתם ז"ל י"ל או דס"ל דגם בכה"ג חשוב שכיח יותר לאיסור דעפ"י רוב דורס דמפרשי הך דרוב אריות דורסין דקאמר הש"ס לעיל שם כפשוטו ולא כמ"ש התוס' דהיינו ראויים לדרוס ורק דל"ח מ"מ רוב גמור ורק דשכיח יותר לאיסור ול"ק קושית התוס' דא"כ למה צריך מקום צפורן דהתם אליבא דרב קאמר דס"ל דגם בכה"ג ל"ח לס"ד משא"כ לדידן דקיי"ל כשמואל או דס"ל דגם בספק השקול אסור לדידן

והנה גוף הדבר אי חיישינן לספק השקול מקורו בדברי התוס' חולין דף מ"ג שהקשו דאמאי ניחוש לספק דרוסה דאף דהוי ספק דאורייתא מ"מ נימא נשחטה הותרה. ורצו לומר דכיון דאיתליד ריעותא מחיים לא אמרינן נשחטה הותרה והקשו ע"ז מש"ס דיבמות דף דף למד דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אף שנולד הספק בשעת האיסור שבעלה עדיין הי' חי וע"כ כתבו דספק דרוסה שכיח יותר לאיסור ובספק השקול באמת ל"ח דבחזקת היתר עומדת כשנשחטה. והנה בהך דלא ידעינן אי שתיק אי לאו הביא הרמ"א ז"ל דעת המחמירים וכתב שיש לחוש לדבריהם ועיין בספר אפי רברבי שכתב להקל בהפ"מ ועיין באחרונים ז"ל שכתבו שכן נראה מלשון הרע"א ז"ל שכתב רק שיש לחוש לדבריהם. ולכאור' א"א לומר כן לדעתו ז"ל דהרי איהו פסק להדיא בסי' נ' דכל היכא שהריעותא הוא מחיים לא אמרינן נשחטה הותרה ולכך ביש מים בראש ואנו מסופקים אם המוח מקיפו טרפה ועיין בש"ך ז"ל שם שכתב דדעת הרמ"א ז"ל דלפי המסקנא דאביי ורבא ביבמות שם ל"ח חזקת היתר בכה"ג דאעיקרא דדינא פליגי על רבה ולאו משום חומרא בעלמא ס"ל דחולצת עיין עליו. ולפי"ז לדעתו ז"ל מעיקר הדין יש לאסור בהך ספיקא דלא ידעינן אי איהו שתיק ואינהו מקרקרן ולא מחומרא בעלמא לא בהפסד מועט ולא בהפסד מרובה וכנ"ל אולם יען שמלשונו של הרמ"א ז"ל באמת יראה דרק משום חומרא בעלמא קאתי עלה לחוש לדעת המחמירים בהך דלא ידעינן כו' עיינתי היטב וראיתי דאין ראיה מדעתו ז"ל לסתור זה דבספק השקול בדרוסה מטעם אחר יש להתיר דמוקמינן אחזקה שלא נעשה בה מעשה הדריסה משא"כ בהך דמים בראש דלפנינו הרי יש מים בראש והספק הוא מצד אחר אם המוח מקיפו דלא שייך א"כ לדון מטעם שלא נעשה מעשה ורק משום חזקת היתר קאתינן עלה דנשחטה הותרה וכמו בהך דבא זאב ונטל בני מעיים והחזירם נקובים וע"ז שפיר כתב הרמ"א ז"ל דלא דמי להתם כיון שנולד הספק מחיים וזה נכון לדעתי

והנה זה כמה נסתפקתי לדעת הסוברים דבנולד הספק מחיים לא אמרינן נשחטה הותרה ובחזקת היתר עומדת א"נ דנהי דל"ח חזקת היתר מ"מ גם חזקת איסור לא הוי או דנימא דכיון שהספק הי' בחייה שהית' בחזקת איסור הו"ל חזקת איסור. ול"מ לדעת הסוברים דמחזיקין מאיסור לאיסור אלא אף להסוברים דאין מחזיקין מאיסור לאיסור כבר כתבתי במק"א דבספק טריפות ל"ח מאיסור לאיסור דאנן ק"י"ל כר"י דאכל בשר מה"ח מן הטריפה אינו לוקה אלא אחת דבשר מה"ח איסורו הוא משום טריפה וא"כ שפיר י"ל דמוקמינן אחזקה דכמו דעד עתה קודם שנשחטה היתה אסורה משום טריפ' גם עתה לא יצאה מחזקתה איסור זה בעצמותו איסור טרפה. והארכתי בזה ואכמ"ל. ולפי הנ"ל מדעת הרמ"א ז"ל יראה דנולד ספק מחיים נהי דליכא חזקת היתר מ"מ ל"ח חזקת איסור דאל"כ בספק השקול בדרוסה הי' לנו לאסור מדינא דנגד החזקה שלא נעשה בה מעשה הדריסה יש חזקה אחרת המתנגדת חזקת איסור של הבהמ' והדר הו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא א"ו דגם בריעותא מחיים לא חשוב חזקת איסור ורק דלא אמרינן דבחזקת היתר לאחר שחיטה עומדת ודו"ק. ועפי"ז אמינא דאין אנו צריכין לומר לדעת הרמ"א ז"ל דס"ל דאביי ורבא אעיקר סברת רבה פליגי וכמ"ש הש"ך ז"ל לדעתו ז"ל ורק דגם לרבה י"ל כן לפמ"ש בחי' דיש לחלק בין הך דריעותא מחיים דבהמה להך דרבה לפי מה דקיי"ל בסוגיא דהי' בה מומין דאין מחזיקין מרשות לרשות וא"כ לא דמי הך דרבה להך דספק דרוסה דהתם אף שנולד הספק בחיי בעלה מ"מ שפיר חשוב חזקת היתר לאחר שימות בעלה שלא הית' אסורה רק בעודה ברשות בעלה ולא אחר שימות ותהי' ברשות עצמה מה דלא שייך בהך דספק דרוסה דליכא חילוק רשויות אלא שאח"כ דחיתי זה דכיון דבאשת איש ובכל עריות כמו שהם אסורים עליה כמו כן היא אסורה עליהם וא"כ נהי דלגבה דידה שיהיו הם מותרים בה שפיר חשוב חזקת היתר דאף שנולד הספק בעוד שהית' אשת איש מ"מ לא איתרע חזקתה של אח"כ דהוי מרשות לרשות וכנ"ל מ"מ לגבי דידהו שתהי' היא מותרת בהם ל"ח חזקת היתר דבחזקת איסור א"א היתה וחתיכה דאיסורא היא עליהם דרשותם לא נשתנה וכ"ז אי נימא דזה חשוב חזקת איסור אבל א"נ דבכה"ג ל"ח לא חזקת היתר ולא חזקת איסור שפיר מהני חזקת היתר דידה גם לגבייהו שתהי' היא מותרת בהם כמו דמהני חזקת האם לבת ואין להוכיח א"כ מהך דרבה רק דבנולד הספק מחיים ל"ח חזקת איסור וכנ"ל ודו"ק

שוב התבוננתי דא"צ לכל זה דבלא"ה אין ראי' מהך דרבה דבכה"ג חשוב חזקת היתר לפי מה שכתבו התוס' ביבמות שם ליישב מה שהקשו דתינח כנס ואח"כ גירש הערוה ספק גירושין אבל בגירש ואח"כ כנס הא לא הויא בחזקת היתר לשוק כלל דמוקמינן הערוה אחזקתה שלא נתגרשה וא"כ כל דאמרינן דל"ח בכה"ג עכ"פ חזקת איסור מותרת מחמת החזקה של הערוה דלא נתגרשה וכנ"ל בהך דגירש ואח"כ כנס וכמובן. ובזה יומתקו דברי הריטב"א ז"ל בחידושיו ליבמות שם שקושית התוס' הנ"ל היא רק דס"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור מה שהעלה הוא ז"ל דאין מחזיקין מאיסור לאיסור לק"מ עיין בדבריו ז"ל דלכאור' מה בכך דאין מחזיקין מאיסור לאיסור מ"מ כיון שהוכיחו דלא חשוב חזקה ההיתר שעתיד להיות אין כאן מ"מ חזקת היתר ולפי הנ"ל ניחא והבן כי קצרתי. ולפי הנ"ל צ"ל לדעת הרמ"א ז"ל דטעם המחמירים בהך דלא ידעינן אי איהו שתק והם מקרקרים הוא משום דס"ל דגם בכה"ג חשוב שכיח לאיסור יותר דעפ"י רוב דורס ולא ס"ל כפירושו של ר"ת דרוב דורסין היינו רק