ברכת רצ"ה נט

דנין לענין זיכוי הוא על עצמות הגירושין אם המה לה זכות אם אין ולא על מה שיהי' הדין אחר הזיכוי וכנ"ל וזה ראי' נכונה וברורה לדעתי ודו"ק

עוד אמינא והוא העיקר דהא דמחמירים לפ"ז לגבי דידה וכנ"ל בביאור דעת הרמ"א ז"ל לאו היינו שלא תוכל להנשא כלל עתה בגט זה ורק עצהיו"ט החמיר לומר שתחוש להמתין עד שיבא הגט לידה אבל היכי שנאבד הגט וכדומ' גם לגבה אין להחמיר לחוש לדעת הרי"ף ז"ל נגד דעת כל הפוסקים וביחוד לפמש"ל דבזכי בגט גם הרי"ף מודה עמש"ל טעמו ונימוקו וכיון שכן שפיר חשוב לה זכות ושפיר י"ל כנ"ל א"כ דלגבי דידי' לענין חדרגמ"ה ז"ל אין להחמיר כלל. שוב ראיתי דע"כ אנו צריכין לומר כן דאל"כ בלא"ה אין לחלק בינו לבינה לענין חדרגמ"ה ז"ל דפשיטא דכל שהיא אגודה בי' ומעוכבת להנשא בשבילו דאסור לו לישא עלי' אחרת מחדרגמ"ה ז"ל הגע עצמך לדעת הסוברים דספק חרם להקל דלא עדיף מספק הלמ"מ אחרי שכל ענינו הוא מדברי קבלה ועיין נו"ב ז"ל אם מגרש אדם את אשתו ספק גירושין תהי' היא אסורה להנשא והוא יהי' מותר לישא אחרת אף אחר חדרגמ"ה ז"ל א"כ לקתה מדת הדין וע"כ שכן הי' תקנת רגמ"ה דכל שהיא אסורה להנשא גם הוא אסור לו לישא אחרת דעדיין יחשב לו שתי נשים. ורק דא"נ דגם היא מותרת באמת להנשא ורק דלכתחיל' יש קצת חומר מחמת איסור א"א דחמיר טובא לגבה דידה לנהוג ס"ל דיש להמתין ער שיבא גיטה לידה יש לומר ולחלק בכך דכיון דאינה אגודה עוד בו מותר לו לישא אחרת אף לכתחל' דאין להחמיר כ"כ בחדרגמ"ה דקיל וזה ברור

אולם דא עקתא בנ"ד שנגבה כל העדות שלא בפני האשה והבעל וכבר הסכימו הפוסקים דלאסר אשה על בעלה גם בדיעבד ל"מ כשנגבה העדות שלא בפני בע"ד לכ"ע עיין ב"ש סי' י"א ס"ק ט"ז ואם אמנם ידעתי כי קצת האחרונים ומכללן הגאון בעל נוב"י מ"ק סי' ע"ב חולקים בזה אין כי דעת רוב הפוסקים ומאן ספין ומאן רקיע לדון כנגדה ועיין בנוב"י שם שהביא דמהני לאסור על בעלה קבלת עדות שלא בפני בע"ד מש"ס דסנהדרין דף מ"א דפריך התם אשה חבירה דמקטלא לריב"י היכי משכחת לה דהרי הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה דיכולים למימר לאוסרה על בעלה שאנו והרי משכחת לה כשהעידו שלא בפני הבעל ורק בפני האשה ואז בודאי באו להורגה דאינה נאסרת על בעלה בקבלת עדות כזה אלא ודאי דגם לאוסרה מהני קבלת עדות שלא בפני בע"ד עכת"ד. ולכאור' עלה על לבי לסתור ראיתו זאת דאם נאמר דל"מ קבלת עדות לענין שתאסר גם שלא בפני הבעל ע"כ דה"ט משום דהאשה היא שדה של הבעל וחשוב הוא ג"כ בע"ד וא"כ גם לענין הדין שידונו אותה להריגה בעינן שיגבה העדות גם בפני הבעל ומה נ"מ לענין הבעל אם אנו אוסרים אשתו עליו או שאנו הורגין אות' כן עלה על לבי בראשית ההשקפה ובתחלת העיון. אמנם אחר בינותי לא מצאתי בשום מקום גילוי לחידוש דין זה שאם באנו לדון אשה נשואה לבעל למיתה שנצטרך לגבות העדים גם בפני הבעל ורק גבי עבד מצינו בש"ס דסנהדרין דף י"ט בהך דעבדא דינאי המלך דקטיל נפשא שהוצרכו לגבות העדות בפני ינאי. ואשר ע"כ אמינא דבאמת שפיר יש לחלק בין אשה לעבד דעבד גופו קנוי לו לגמרי והוא כשורו דכתיב בהדיא והועד בבעליו משא"כ אשה דאינה קנוי' לו ורק שהיא משועבדת לבעל עיין שם דגיטין ר"פ הזורק ידה גופא מי לא קניא לי' לבעל נהי דקני לי' למעשה ידי' גופא מי קני' לי' אלא יד עבד קא קשיא לי' עייש"ה ולכך לענין דין מיתה א"צ שיהי' גביות העדות בפני הבעל כלל דאף שהדבר נוגע גם לו אחרי שהיא משועבדת לו מ"מ לא מצינו שבשביל זה יצטרך להיות בפניו דכי נימא דביצא ערעור על שדה אחת ערעור דגזלנותא שנצטרך לגבות העדות גם בפני הבע"ח שיש להם שיעבוד נכסים זה לא מצינו בשום מקום בש"ס ופוסקים הראשונים ואף גם האחרונים ז"ל וע"כ דבשביל שיש לו שיעבוד לא מיקרי בע"ד והא דבעינן בעדות לאסרה על בעלה שיהי' בפני הבעל דוקא לאו מטעם זה דהדבר נוגע גם לו שמשועבדת לו קאתינן עלה ורק מטעם שגוף עדות זה הוא נגד שעבודו לאסרה עליו ולהפקיע שיעבודו וכיון שגוף הדין הוא נגד שעבודו חשוב הוא ג"כ בעל דין משא"כ לענין דין מיתה האשה שעיקר העדות הוא עלי' ורק שנוגע גם לשעבודו שפיר דמי להך דשדה שיצא עליו ערעור שא"צ לגבות העדות שיהי' גם בפני המלוים וכנ"ל וא"כ דברי הנוב"י ז"ל איפוא בראיתו זאת קיימים. אולם עכ"ז לדינא אין ראי' זו מכרחת כ"כ לדחות ולסתור בזה דעת רוב הפוסקים דבלא"ה מצי לאשכוחי גווני טובי שלא יהי' להם להעדים מקום לומר לאוסרה על בעלה באנו כגון שמת הבעל וכדומה וכנ"ל ע"כ דבאמת י"ל הכי וכמ"ש התוס' ז"ל בהך דלאוסר' על בועלה שני באנו דנוכל לאוקמי בשאין יודעין עם מי זינתה עיי"ש

והנה לכאורה עלה על לבי לומר דהא דגרע עדות לאסור אשה על בעלה שנגבה שלא בפני בע"ד מד"מ שלא תועיל לכ"ע גם בדעבד לדעת הפוסקים הנ"ל הוא רק בעידי זנות ממש שע"י עדות זה אנו באים להחזיק' בחזקת סוטה גמורה ולהוציא' בב"ד מתחת בעלה משא"כ בעידי כיעור וכנ"ד שאין מחזיקין אותה בזה לסוטה שזינתה ורק חששא בעלמא היא דמה"ט אין כופין להוציא ורק שמצוה להבעל לגרשה ואינו רק קצת לאפרושי מאיסורא י"ל דלא בעינן שיהי' הקבלת עדות בניה דוקא ועכ"פ בדיעבד מהני והוספתי לפ"ז לומר ולחלק גם בעידי זנות בין שלא בפני האשה ובין שלא בפני הבעל דדוקא שלא בפני האשה לא מהני בדיעבד לכ"ע שעי"ז אנו רוצים להחזיק' לסוטה מנאפת תחת אישה משא"כ לגבי הבעל דאף שאנו רוצין להפקיע שעבודו מ"מ חשוב רק כדיני ממונות דמהני בדיעבד עכ"פ לדעת הרבה פוסקים ונסתר לפ"ז ראיית הנוב"י ז"ל מהך דסנהדרין דמ"מ יוכלו לומר לאסרה באנו דאחרי שכבר יהי' נגבה העדות תאסר אף שהי' שלא בפני הבעל וכנ"ל. ואמרתי לכאורה להביא ראי' לזה דרק בעדי זנות ממש דמחזקינן אותה ע"י העדות לסוטה גמורה לא מהני שלא בפני האשה אבל לא היכי שאינו רק חששא בעלמא לענין מצוה מטעם עידי כיעור דהרי גם בקלא דלא פסק לחוד קיי"ל הכי דמצוה לגרשה עיין בב"ש סי' י"א שם דבע"כ אי קלא דלא פסיק אם כבר גרשה בעלה לא יחזור ומכ"ש דאיכא מצוה לכתחלה והרי קלא דלא פסיק לא הוי גביית עדות בב"ד כלל וכי עדיף מקבלת עדות שלא בפני בע"ד. אולם אחר העיון אין מזה ראיה דקלא דלא פסיק הוא מסוג דבר ידוע לכל דאינו מענין עדות וכמ"ש הקדמונים ז"ל דבזה לא אמרי' תרי כמאה ורק דכיון דלא הוי רק קלא אין כופין להוציא והבן זה. וקצת ראי' לזה דהרי לדעת השאלתות בע"כ לחוד אין מוציאין מבעל ועם קלא דלא פסיק מוציאין הרי דקלא דלא פסיק מועיל גם להחשיב כעדי טומאה ממש ולהחזיקה כסוטה גמורה אף דשלא בפני בע"ד לא מהני אלא ודאי כנ"ל דקדל"פ מסוג אחר הוא ודו"ק [כתבתי קצת ראי' די"ל דע"י צירוף שאני ויש לדבר בזה אולם ליראת האריכות אשים מחסום לעטי]

אמנם אחר העיון והתבוננות בדברי הפוסקים ראיתי דכ"ז ליתא דאין הטעם דמשוי עדות לאסור על בעלה לדיני נפשות משום דמחזקינן לה ע"י העדות לסוטה ומנאפת דהרי לדעת הריב"ש ודעמי' ז"ל גם לפסול אדם