ברכת רצ"ה נח

לו מתורת שטר השחרור חוב הוא לו שעתה מותר בשפחה ואם יזכה לו בתורת שחרור יאסור בשפח' דבכה"ג גם לרבנן חוב הוא לו דעבדא בהפקירא ניחא לי' וכנ"ל בשם התוס' ז"ל. ועיין בתוס' גיטין דף מ' ד"ה אותו העבד כו' גבי מפקיר עבדו שחלקו על רש"י ז"ל שכתבו דאסור בשניהם בשפחה וגם בב"ח דכיון דל"מ לענין איסור מותר בשפחה והביאו ראיות הרב' לדבר עייש"ה. ואפשר שמזה הטעם חזר בו רש"י ז"ל דלשיטתו א"א לחלק בכך וכמובן ודו"ק] ולכך אינו יכול לחזור בו לענין שיעבוד העבד. ומ"מ גיטא לענין איסור לא הוי עד דמטי לידי' והבן זה. ובזה יתבאר כמין חומר דברי הרי"ף ז"ל שכ' אח"כ להחזיק דבריו וזה"ל ואשכחן זכיה כי האי גוונא כדאמרינן לקמן הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר ותמה עליו הר"ן ז"ל דאין הנדון דומה דהתם ודאי דינא היא דלא מפטר לי' מיני' דמלוה עד שיגיע הממון לידו דאי אמרינן מפטר חוב הוא לו כו'. ולפי הנ"ל עיקר ראייתו של הרי"ף ז"ל דבזכי' אחת יש לנו לומר ולחלק שיכול לזכות לו הענין שהוא זכות לו ולא הענין שהוא חובו ולזה מייתי ראי' מהך דהולך מנה לפלוני שאנו מחלקים ואמרינן דמהני לענין חזרה ול"מ לענין שיפטור הלוה דזה חוב הוא וכ"כ לענין שחרור אמרינן שזוכה לעבד מה שהוא מתורת שטר ולא מה שהוא מתורת שחרור וכנ"ל ודו"ק כי קצרתי ומעתה אם כה ואם כה לשני הביאורים הנ"ל בגט היכי שהוא זכות וזיכה לה גט בתורת זכי' גם הרי"ף ז"ל לא יחלוק דבעינן מטי לידה וכנ"ל וז"ב

מהלין טעמי נ"ל להתיר באשה הנאסרת דמהני זיכוי הגט ומגורשת תיכף משעה שבא ליד הזוכה ואף לענין האשה אחרי שרוב המורים חלקו בהדיא על הרי"ף ז"ל וגם לדעתו ז"ל נראה ברור דאין חולק בכה"ג וכמש"ל וביחוד לענין הבעל מחשש חדרגמ"ה ז"ל לית דין צריך בושש דמהני הזיכוי שיהי' יכול לישא אחרת וזה ברור לדעתי לדינא. אמנם כל זאת בנאסרת ודאי שנתברר שזנתה דבזה ודאי הגט חשוב לה זכות שעתה אסורה היא לכל העולם וגם לבעלה וע"י הגט תשתרי לעלמא עכ"פ משא"כ בנ"ד דליכא בירור ועדים שזינתה ורק שהלכ' בראש פרוע ונסעה ביחד עם א"י וגם ישבה בבית הזונות וא"כ אף דמ"מ פשיטא דיכול לגרשה בשביל זה בע"כ גם אחר חדרגמ"ה משום דהוי עוברת על דת דמצוה לגרשה ואף דעוברת על דת בעי התראה הנה נודע דעת רש"י ז"ל דעוברת ע"ד משה אינה צריכ' התראה ן ועיין בקונט' הנדפס בשמי בספרו ה' של מרן זקני רשכ"י זצ"ל באה"ע סי' כ"א שישבתי דבריו ז"ל ופרקתי כל מה שהקשו ע"ז בטוב טעם ודעת] וביחוד ברגילה בכך הסכימו הפוסקים ז"ל דא"צ התראה כלל וביחוד דמה שישבה בקובה של זונות פשיטא דהוי עידי ביעור דאין לך דבר מכוער יותר מזה דגם ביצאו זא"ז ממקום אופל חשוב כיעור ומכ"ש מקום ובית הזונות שהוא מקום מיוחד לזנות וא"צ התראה וכמבואר כ"ז ברמב"ם ז"ל פכ"ד מהל' איסורי ביאה ובפוסקים ז"ל. אבל מ"מ כיון שאינה פה והוא רוצה לזכות לה גט לא מהני בכה"ג גם לענין חדרגמ"ה ז"ל דכיון שאין כופין אותו להוציאה אין כאן זכות ודאי דאולי ירצה לקיימה ולא מהני הזיכוי להיות מגורשת מעתה ונפל פיתא בבירא. וחתרתי לבקש לי עזר ע"פ מה שחקרתי בחידושי דכיון דעיקר הטעם דבאשה הנאסרת מהני זיכוי גט דהו"ל זכות הוא כמו שבארתי למעלה ועתה מצאתי להגאון בעל שבות יעקב שכתב כן דעתה היא אסורה לכ"ע וגם לבעלה וע"י הגט תהי' מותרת לעלמא ודלא כמו שכתבו קצת האחרונים ז"ל דהטעם דהוי זכות הוא משום דאם תזנה עוד לא תהיה באיסור א"א ומוטב שתאכל כו' דז"א לדעתי דבשביל שזינת' פעם אחת אינו ברור שרצונ' לזנות עוד שנדון בשביל זה שהגט הוא לה זכות ודאי אם הדירה בעלה כגון שאמר קונם תשמישך עלי ואח"כ זיכה לה גט אי מהני מטעם זה בעצמו שעתה אסור' גם לבעל' גם לכ"ע ואח"כ תשתרי לעלמא והעליתי דלא חשוב זכות ברור מטעם דיכול הבעל לשאול על נדרו ולדור עמה ואף בנדר עד"ר יש לו היתר דלדבר מצוה יש לו התרה. ומלבד זה דנתי טעם הפסד המזונות. ומעתה יש לשות עצות בנ"ד שיאסר הבעל עליו בקונם תשמישה עליו עד"ר ושפיר א"כ יועיל הזיכוי כיון שנאסר' עליו וא"י לקיימה עוד דבנ"ד כיון שיש מצוה וחיוב עליו לגרשה אין התרה לנדרו שנדר עד"ר ואף שלא עד"ר דעת הרבה פוסקים דאין מתירין נדר שהוא לקיום מצוה אלא שיש לדבר הרבה עוד בזה ומזונותיה בלא"ה אבדה בנ"ד והוי לי' א"כ הגט זכות גמור. ומה שגורם בנדרו שתהי' מוכרחת לקבל גט אין חשש בנ"ד שיוכל לגרשה בע"כ אף אחר חדרגמ"ה ז"ל וכנ"ל בשם הפוסקים ז"ל

וכאשר הרציתי דברי אלה לפני חתני ידיד עז הרב ני' שאלני דאחרי שאני מחליט דעיקר הטעם דנאסרת הוי זכות הוא משום דעתה אסורה לכ"ע גם לבעל. נסתר איפוא מה שכתבתי ואמרתי שכנרא' זה דעת הרמ"א ז"ל דאף אם נחמיר לגבי דידה דבעינן שיבא הגט לידה משום חומר איסור א"א אין להחמיר כלל לגבי דידי' לענין חדרגמ"ה ז"ל דקיל דכיון דמחמירים לגבי דידה שלא תנשא בגט זה שוב אין לה זכות עתה ע"י הגט שלא תוכל להנשא בו ולא הוי גיטא גם לענין חדרגמ"ה ובשלמא אם נאמר דהזכות היא כמ"ש קצת האחרונים ז"ל שאם תעבור ותזנה לא תהי' א"א שפיר נוכל לחלק בכך דאף שמחמירים שלא תנשא בגט זה עתה מ"מ קיל איסורא אם תזנה אחרי שהעיקר כדעת רוב הפוסקים המקילים והוי לה זכות ולא מחמירי' לחוש לדעת המחמירים לענין חדרגמ"ה ז"ל משא"כ אי נימא כטעם הראשון אין לסמוך על המקילין כיון שמ"מ מחמירים לגבי דידה ל"ה זכות ול"ה גיטא גם לדעתם ז"ל. והשבתי לו דמלבד די"ל דכיון דעיקר החומרא היא משום דעת הרי"ף ז"ל דל"ה גיטא עד דמטי לידה וכיון דגם לדעתו אינו יכול לחזור בו שפיר הוי זכות שא"י עוד לחזור ותתגרש כשיגיע לידה עכ"פ ואף דלא דמי לגמרי להך דשיחרור דהתם יש חשש חזרה שלא ירצה לשחררו עוד ולהשתעבד בו משא"כ באשה הנאסרת דאסורה עליו מ"מ יש חשש שיחזור בו כדי לצערה וחשוב זה שא"י לחזור זכות לה. הנה לדעתי עיקר מה שאנו דנין הוא על עצמות הגירושין אם הם לה זכות וכל שרצונ' להתגרש מהני הזיכוי ולא איכפת לן מה שאנו מחמירין עלי' אח"כ והבאתי ראי' ברורה לזה מדברי הר"ן ז"ל גיטין פרק התקבל שכת' במזכה גט לאשתו במקום יבם וכ"כ במקום קטטה אם מת חולצת ולא מתיבמת דשני האיבעיות אלו לא נפשטו ועיין ב"י ז"ל סי' ק"מ מ"ש בביאור דבריו ז"ל והביא דעתו ז"ל בשלחנו הטהור שם בשם י"א דהויא ספק מגורשת עייש"ה ואמאי לא נימא דכיון דמ"מ לא תוכל להנשא ותהי' אגודה בין משום ספיקא לא הוי זכות כלל ואין כאן גירושין כלל ובשלמא בהך דמזכה גט לאשתו במקום יבם ניחא דא"נ דסניא לי' ליבם גם הספק גירושין הוי לה זכות שלא יוכל ליבמה עוד ותחליץ אבל בדהך במקום קטטה מה נ"מ לה ואיזה זכות יש לה בגט ספק [ומדברי הר"ן ז"ל יש להביא ראי' ממש"ל דהך דמזכה במקום יבם הוא רק בגט ע"ת ולא במזכה לה גט סתם במקום שאין לו בנים דאל"כ מה בא להשמיענו דגם במקום קטטה חולצת ולא מתיבמת דבלא"ה כיון שבת יבום היא הו"ל במקום יבם ומה צורך לקטטה ויש לי בזה הרהורי דברים הרב' אולם לא באו עוד אצלי בכור הבחינה בשגם אכ"מ ביאורם] אלא ודאי כמ"ש דעיקר מה שאנו