ברכת רצ"ה נו

שליחות דוקא דאי ל"ה כמותו ל"מ כלל כוונתו שמכוין לשמה. אמנם זה א"א להאמר כלל דעיקר ראית הפוסקים ז"ל אלו דל"ב שליחות הוא מהא דמהני כתיבת חש"ו בגדול עומד ע"ג אף דלאו בני שליחות נינהו וא"נ דכל שאינו שליחו ל"מ מה שמכוין לשמה הדק"ל ומה חילוק בין הך דחש"ו דהחסרון הוא משום דאינם בני שליחות ובין הך דאומר אמרו דהחסרון בהשליחות משום דהוי מילי. ועכצ"ל דת"ל להר"ן ז"ל דל"ח לשמה רק היכי שהבעל צוה עליו לכתוב ואף שעשאו שליח שלא בפניו ובזה חולק על הרמב"ן ז"ל ואך באומר אמרו מדעתכם שלא צוה עליו כלל ורק שנתן להם הכח לעשות מי שירצו שליח לכתוב ל"ח לשמה רק דכיון דל"מ השליחות משום דהוי מילי ל"ח לשמה. אבל חי הי' מהני שליחות כזה הי' שפיר חשוב לשמה כיון שצוה עליו שליח הבעל שהוא כמותו. ולפי הנ"ל אם נתפוס במושלם כדעת הרי"ף והרא"ש דאומר אמרו בטל הגט ודאי מה"ת היה בידינו להקל להכשירה לכהונ' דהי' לנו צדדי היתר הרבה דעת הרמב"ם דכל היכי דהגט בטל מה"ת מותרת לכהונה חוץ מחוץ מפלוני גם לדעת רש"י ז"ל דרק בשלא לשמה לא נפסל' מכהונ' כבר העליתי דל"מ לדעת הרמב"ן ז"ל אלא גם להר"ן ודעמי' ז"ל עיקר הפסול דאומר אמרו הוא משום דל"ח לשמה. ואין לחוכך להחמיר רק לדעת הסוברים דבעינן שליחות בכתיבה דלדעתם ז"ל י"ל דבאמת זה חשוב לשמה והטעם דאומר אמרו הוא רק דכיון דהוי מילי ליכא שליחות ואנן שליחות בעינן בכתיב' וביטול הגט א"כ מצד אחר. וכיון דיש לנו צדדים הרבה להקל וגם לדעת הפוסקים אלו אין הוכחה דזה חשוב לשמה ורק דאין לנו הוכח' להיפך הי' מקום להתיר' לכהונ' לדעת הרי"ף והרא"ש ז"ל. אולם כבר הבאתי למעל' דעת רבים מגדולי המורים ז"ל שחלקו בזה וס"ל דבאומר אמרו הוי רק ספק מגורשת וצ"ל לדעתם דאין זה חשוב ודאי שלא לשמה ול"ה רק ספיקא וגם א"נ דבעינן שליחות בכתיב' הא דמילי לא מימסרי לשליח אינו ודאי מה"ת ומי ירום איפוא ראש להקל בזה וכנ"ל ודו"ק: והנה יש מקום בראש לדון מצד אחר דכיון דיש בגט הזה פסולי דרבנן אף אם הי' מצוה בעצמו לכתוב הגט בטל דהו"ל שינוי בשליחות ולאו דוקא שאין כאן שליחות ורק דחשוב שלא לשמה דכיון ששינה שהגט לא יועיל נתבטל הציווי שע"ד זה לא צוהו ובזה נרא' דגם הסוברים דבעינן שליחות בכתיב' יודו דהיכי שנתבטל הציווי חשוב ודאי שלא לשמה ורק באומר אמרו י"ל לדעתם ז"ל דחשוב לשמה כיון שלא נתבטל הציווי ולדעת החולקים על הרי"ף והרא"ש ז"ל ל"ח רק ספיקא דזה או מחמת שלא צוה עליו או מחמת שלא שמע מפי הבעל חשוב שלא לשמה וכנ"ל ס"ל דאינו ודאי מה"ת משא"כ דכשנתבטל הציווי ע"י השינוי והיכי דהגט בטל משום שלא לשמה לכ"ע לא נפסלה מכהונ' וכנ"ל

אמנם מלבד שהדבר צריך עדיין תלמוד אצלי הנה בנ"ד שכוונתו הי' לזרוק לה גט בע"כ והוא כהן לא איכפת לי' בהפסול דרבנן שעשה הסופר בהגט דהוא בלא"ה אסור לישא אחרת עלי' אף אם הי' גט כשר דלגבי דידי' לכ"ע אין הגט כלום ואך דכיון שנאסר' עליו תהי' צריכ' לקבל ממנו גט ברצונ' אחרי שא"י לחזור עליו והרי גם אם הגט פסול נאסר' עליו ואין לו נ"מ רק שאם הי' הגט כשר והיתה יכולה להנשא הי' גם הוא אח"כ יכול לישא אחרת לדעת הכלבו והרמ"א ז"ל וזה פשיטא דבשביל זה לא חשוב שינוי בציווי ושליחות שיתבטל הגט מה"ת בהביל זה דאומדנא דמוכח טובא פשיטא דל"ח בכה"ג וביחוד בנ"ד הרי צוה ע"י אומר אמרו ובלא"ה אינו גט המועיל דלכ"ע הוי ספק מגורשת מה"ת ולא שינה א"כ הסופר במה שעשה בו פסול וכמובן וז"ב. סוף דבר אין מקום להתיר' לחזור לבעלה הכהן וכאשר בררתי בעזה"י והנלפע"ד כתבתי. פה"ק לבוב יום ב' ו' אלול מאסף לחדשי השנה תרל"ה לפ"ק: סימן כ ב"ה בריסק יום א' טוב סיון תרכ"ח לפ"ק

אשיב ואומר שלום לכבוד הרב הה"ג חריף ובקי בחדרי תורה בפלפול וסברא מפורסם לגאון ולתפארת שמו נודע למשגב מו"ה אריה ליב ני' אבד"ק בילסק ואגפיה

מכתב כ"ת עם דברי שאלתו שאלת חכם הגיע עדי תוכן השאלה באשה שברחה מבית בעלה במרד ומעל ויש גב"ע שהית' איזה משך בבית הזונות כאחת הקדשות והלכה בראש פרוע בשוק כאחת הבתולות וגם היתה ביחוד עם אינו ישראל מאנ"ח ונסעה עמו בעגלה לביאליסטאק וגם שם היתה יושבת בקובה של זונות וגם בלילה ההיא שברחה מבעלה הי' בדרך פריצות ועתה נאבד זכרה ובעלה הוא עני ונודד הוא ללחם לבקש טרף לביתו ואין לו מי שישאר בביתו לשמור גם הוא עדן באבו וא"י לישב בלי אשה האם יש למצוא לו תקנה ובאיזה אופן תהי' התקנה עכ"ת שאלתו באגרתו אלי עתה וזו"ז מה שהראה לי כת"ה זה כמה הענין הנ"ל כתוב באריכות נשה הכל מזכרוני ואשר ע"כ לא יפלא בעיני כת"ה אשר לא אבא לדבר אתו בדבר הלכה זו על סדר קונטרסו ואך הנני בזה להשיב לכת"ה דעתי בגוף שאלתו ה' וזה החלי בעזה"י אשר מאתו אבקש עזר לבל נכשל בדבר הלכה זו תקנת רגמ"ה ז"ל וחרמו אשר שטח אכי"ר: הנה נודע שתי התקנות וחדרגמ"ה ז"ל. האחד שלא לגרש אשה בע"כ. והב' שלא לישא שתי נשים ובתקנה השני' התנה שיש כח להתיר התקנה והחרם ע"י מאה רבנים מג' ארצות ואך כאשר יראו טעם מבורר להתיר ותהי' כתובתה צרורה ומונחת במשכנות או במעות משא"כ בחרם גט בע"כ לא מהני טעם מבורר ואך כשיש ענין גדר עבירה ושמהדין לגרשה הסכימו כל הפוסקים שיכול לגרשה בע"כ. אולם לענין חרם דב' נשים דעת רבים מהאחרונים ז"ל דגם במקום שיכול לגרש בע"כ אין מתירין לו לישא אשה על אשתו בלי היתר מאה רבנים ושאר התנאים הנזכרים והפריזו לומר דגם בשזנתה ודאי אף דפשיטא דיכול לגרשה בע"כ. היכא שאי אפשר לגרשה אין להתיר לו לישא אחרת רק במאה רבנים ורבים מקילין בזה בלי היתר מאה רבנים עיין כ"ז בדברי הפוסקים ז"ל שהאריכו בזה הרבה

וכנראה טעם פלוגתתן דהמקילים ס"ל דרגמ"ה ז"ל לא גזר כלל בכה"ג שמצוה עליו שלא לדור עמה ומותר א"כ לישא עלי' אחרת כמו דמותר לגרשה בע"כ והמחמירים סוברים דדוקא לענין גט בע"כ שאין לו התרה אמרי' הכי דלא גזר רגמ"ה ותקן לפרוצות ושמהדין לגרשה. משא"כ לענין שתי נשים שהתנה ונתן כח למאה רבנים להתיר גם בטעם מבורר י"ל שהשוה מדותיו ולא פלוג בתקנתו זאת. ופשיטא שחל החרם גם בכה"ג לא מבעי' היכי דליכא רק ענין מצוה אלא אף היכא שהיא סוטה גמורה דהרי יוכל לשבת בלי אשה וליכא רק חשש הרהורא. וגם בלית לי' בנים דאיכא מצות פ"ו חל בכולל נשים אחרות: והנה בטעם התקנה וחדרגמ"ה של ב' נשים נמצא בפוסקים ז"ל שני טעמים האחד מחשש דשמא לא יוכל למיקם בסיפוקייהו ומדררא דאיסורא דאורייתא אתא עלה. והשני דלאו משום זה ורק מטעם חשש קטטה דחשש דעי"ז שיכול ליקח אשה על אשתו יתרבה קטטות ותהי' מוכרחת להתגרש ולא יתקיים התקנה דגט שיהי' ברצון האשה דוקא עיין כ"ז בפוסקים ז"ל ולפ"ז היכי שמהדין לגרשה ומותר לו לגרש בע"כ וגם אבדה מזונותיה וכל תנאי