ברכת רצ"ה מז

הרמב"ן ז"ל שתירץ אהך דחברותיה נושאות אותה במטה דל"ח רה"ר כיון שזו הטמא' ודאית ואין הספק בה אלא שהיא המטמאה אינה מהמנין דהו"ל כגוף השרץ ודבריו סתומים דאם כוונתו דהמטמא אינו בכלל א"כ גם בסוט' למה יחשב שנים דהרי הבועל היא המטמא ואין לומר דחשוב שנים דהוי סתיר' גם בשתי נשים דלא ס"ל לחלק בין נשים לאנשים דא"כ גם שלשה לא יהיו רה"ר מה"ט [ודוחק לומר דבשיטת רש"י ז"ל קאי דדוקא בשתי נשים חשוב יחוד ולא בשלשה] וגם צריך לדחוק הרב' בלשון הש"ס נזיר דף נ"ז מה סוט' בועל ונבעלת כו' וגם בל"ז כיון דבזה גופא היא הספק אם האשה הי' טמאה והמטמא' הו"ל כספק רשויות שטומאה ברה"י וטהרה ברה"ר וא"י באיזה נגע דקיי"ל כחכמים דטהור עיין טהרות פ"ו וברמב"ם ז"ל פט"ו מהאה"ט דזה להא דמיא דאם הי' טמא' הו"ל רה"י דאינה מהמנין כיון שהיתה המטמא' ואם לאו הו"ל רה"ר ואי נימא דכוונתו העיקרית משום שאין עתה בעת שנולד הספק עוד לדון עלי' שעתה כבר ראת' וטמאה ודאית יקשה עוד יותר דהכי בעינן בהך דג' הוי רה"ר שיהי' לדון על כולם ועכצ"ל דהרמב"ן ז"ל משניהם יחד קאתי עלה שהיא המטמא' וגם אין לדון עתה בעת לידת הספק עליו והיא מפאת שנים אלו כגוף השרץ משא"כ בסוט' שפיר הבועל מן המנין דאף שהוא המטמא כיון שיש לדון עליו אם נאסר' עליו ל"ח כגוף השרץ

ובזה יומתקו דברי רש"י ז"ל בחולין דף ט' ד"ה מה סוט' כו' שפירש וזה"ל שקינא לה כו' ונסתר וכתיב ונטמאה ב"פ אחד לבעל ואחד לבועל דמה בעי רבינו ז"ל בהך דרשא להלכתא דברה"י ספיקו טמא וברה"ר טהור וכבר הרגישו בזה האחרונים ז"ל ולפי הנ"ל א"ש והבן. ויש לי עוד לטייל בכל הדברים הנאמרים בזה ארוכות וקצרות אולם יען כבר בררתי דלדעתי אין לחשוב הך דנ"ד לספיקא דדינא אחרי שכל גדולי המורים רבותינו ומאורינו ז"ל ס"ל דהלכתא כרבי דאהל זרוק לא שמי' **(מלחמות אריה משום דאיכא איסור יחוד אבל עם ב' ישראלים דליכא איסור יחוד חשוב רה"ר וליכא דין סוטה גבה. לכאור' הוא נגד מה שפסק הרמב"ם בהדיא בפרק א' מהלכות סוטה שכתב קינא לה על שנים כאחד ונסתר' עם שניהם כאחד ושהתה כדי טומא' ואפי' הם שני אחיה או אביה ואחיה הרי זו אסור' עד שתשתה עכ"ל ועיין בכ"מ שכ' שהרמב"ם הוציא דין זה מהירושלמי דאיתא התם מהו שיקנא לה עם ב' בני אדם כאחת כו' והביא ג"כ המשנ' בכריתות דף ט' ע"ב המקנא לאשתו ע"י אנשים הרבה ועיין במלמ"ל שכ' דהמשנ' דכריתות אפשר לפרש שקינא לה מהרבה אנשים שלא ע"י סתירה בב"א אבל באומר אל תסתרי עם שני בני אדם כאחד יוכל להיות דלא חשיבה סוטה. ושוב חקר איך מיירי הירושלמי אי דוקא בפרוצים דאיכא איסור יחוד אבל בכשרים דליכא איסור יחוד ליכא דין סוטה או אפי' מכשרים. אבל מדהוכיח הירושלמי מהא דמקנא לה מאביה ואחיה מוכח דאפי' היכא דליכא איסור יחוד ג"כ חשיבה סוטה ע"ש שהאריך הרבה בזה. ועכ"פ דברמב"ם מבואר בהדיא דאפי' היכא דליכא איסור יחוד ג"כ חשיבה סוטה ע"ש. אך מו"ח ז"ל כתב דבריו לשיטת הרמב"ן והרשב"א שכתבו דמשו"ה מאה נשים כחד חשיבי משום דאסור להתייחד עמהם א"כ מבואר בהדיא דשיטתם אינו כשיטת הרמב"ם ז"ל אלא העיקר תליא אי הוי סתירה של איסור דבכה"ג דוקא חשיבא סוטה ומשו"ה לשיטתם עולים שפיר דברי מו"ח ז"ל לחלק בין עכו"ם לישראלים

והנה דברי הרמב"ם ז"ל הואיל דאתא לידן אימא בה מלתא ויהא רעווא דתתקבל בבי מדרשא אחרי כי בזה מיושב הפליא' אשר ראיתי לאשלי רברבי מפליאים עליו. הנה בספר מנחת חינוך פ' נשא בדין סוטה הביא קושיא אחת בשם ספר מעשה רוקח מהגאון החסיד ר' אלעזר מאמשטרדם ז"ל דלפי שיטת הרמב"ם איך ילפינן בכל הש"ס דספק טומא' ברה"ר ספיקו טהור וכמו דאמרינן בריש פרק שני נזירים מה סוטה בועל ונבעלת הא בסוטה נמי משכחת לה רה"ר כגון שקינא לה הבעל מכמה אנשים או אפי' ממאה אנשים ונסתר' עמהם דג"כ נאסר' מספק ובכה"ג רה"ר מקרי וא"כ הוי ספק טומא' ברה"ר וטמא' מספק זהו תוכן דבריו בקיצור. והגאון מעשה רוקח סיים ע"ז וצריך נגר ובר נגר דיפרקיני' ושאל לכמה גדולים חקרי לב ולא מצאו מענה ובעל מנחת חינוך העלה דבר חידוש בישוב קושיא זאת אשר לדעתי הוא רחוק מאד בישובו של דבר. כמו שאכתוב להלן ואנא זעירא דמן חבריא לא נגר ולא בר נגר ואפרקיני' בעזה"י בדרך נכון וברור אשר מקום הניחו לי להתגדר בו. דהנה כל עיקר שהקפיד' תורה שיהי' המקום רה"י כדכתיב ועד אין בה הוא משום דאילו הי' אפשר להביא עדים לא הי' צריך התור' לצוות לברר הדבר ע"י השקא' אחרי כי אפשר שיבורר הענין ע"י עדים כמו שמצינו בכל התור' כולה דעפ"י שנים עדים יקום דבר אך מחמת כי עפ"י רוב הענין זנות לא נעשה רק בסתיר' ועד אין בה אמרה תורה שיתברר הדבר ע"י השקאת מים המאררים ולבי אומר לי כי בגלל הדבר הזה דרשו חכמינו ז"ל ועד אין בה כל שיש בה אפי' עבד או שפחה נאמנים על הטומא' שכן דרך הפרוצים שלא יתביישו מלשמש בפני עבדיהם ושפחותיהם כמו דאיתא בנדה דף י"ז ע"א כגון של בית פלוני שמשמשין מטותיהם בפני עבדיהם ושפחותיהם] אבל ברה"ר דשכיחי רבים לא צוותה התור' לברר ע"י השקא' כי במקום שיש רואה יביא ראיה שזינת' ואי ליכא עדים מסתמא לא זינתה דוגמא לזה איתא בב"מ דף פ"ג איסי בן יהוד' אומר אין רואה שבועת ד' תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא ראיה ויפטר ע"ש. ולפי מה שנתבאר אם נסתר' עם שני אנשים קרובים כמו אביה ואחיה או אפי' עם הרבה אנשים קרובים או פסולי עדות הוי כרה"י דקרינן בהם ועד אין בה דכיון דהמה פסולים אי אפשר הדבר לברר כ"א ע"י השקא'. אבל אם נסתר' עם שני אנשים כשרים לעדות וכ"ש עם הרבה אנשים כשרים אין להשקות' כלל דהרי אפשר לברר הדבר בעדים דאין אלו האנשים נפסלים לעדות כלל בשביל הסתיר' דהמה לא חטאו כלל בהסתיר' דהא אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים ואפי' אם הם פרוצים שהי' אסור להם להתייחד מ"מ כל שלא נפסלו לעדות ע"י עבירות שחייבים עליהם מלקות כמבואר בש"ע חו"מ סי' ל"ד המה כשרים לעדות ואם יבואו לפני ב"ד ויעידו כי לא נעשה בהאשה דבר פשיטא דמותרת לבעל' כי אין שום דבר לפסלם לעדות עפ"י דת כמו דאם יבואו שנים אחרים שלא נסתר' עמהם ויעידו כן דפשיטא דהיא מותרת לבעל' כמו כן ברור לפענ"ד שהמה שנסתרו עמה ג"כ נאמנים וא"ל דהוו נוגעים בעדותן משום דקי"ל כשם שאסור' לבעל כך אסור' לבועל דז"א דהרי עתה היא אשת איש ואדרב' המה באים להתיר' לבעל' ואיזו נגיע' יש בזה. וגם ברור לדעתי שאם נסתר' עם הרבה אנשים ויבואו שנים מהם ויעידו שזינת' עם אחד מהאנשים שנהרגים על ידיהם אעפ"י שהמה ג"כ היו בתוך הסתיר' מה לנו בזה. ואי ליכא רק שנים והודו שזינו עם האשה תליא אי אמרינן בזה פלגינן דיבורא ועיין במל"מ שם מ"ש בשם הרשב"א ז"ל] ע"כ הא דאיתא בירושלמי אפי' עם מאה אנשים וכן הא דכתב הרמב"ם עם שני אנשים היינו רק קרובים או פסולי עדות דחשיבי כחד לענין עדות וכמו שכתבו הרמב"ן)**