ברכת רצ"ה מו

שאינם מקבלים טומאה הוי אוהל לטמא ולא לטהר עיין פ"ו דאהלות שם וברמב"ם פי"ב מה' טומאת מת ולא זכיתי להבין דברי התוס' ז"ל סוכה דף י"ג ד"ה ירקות שאמרו כו' שכתבו היפוך זה עיין בדבריהם ז"ל

הנה הביא כ"ת דברי הגאבד"ק קאוונא ני' די"ל בנ"ד דעכ"פ ספיקא הוי וספק טומא' ברה"ר ספיקו טהור ואפי' בספיקא דדינא וכ"ת דחה זה באמרו דא"א לסמוך ע"ז שיעשו וילכו הכהנים בהוואגאנס לכתחיל' דהרי אף בדיעבד איתא בע"ז דף ל"ז דא"ל ר' ינאי הא מיא בשיקעתא דנהרא זילו טבילו עכ"ל אולם לדידי אי משום הא לא אריא ודיחוי זה חוזר ונרא' דמלבד דלדעת רבים הא דא"ל ר' ינאי זילו טבילו אינו רק דרך עצה בעלמא ולא מעיקר הדין ועיין במל"מ ז"ל פי"ט מהאה"ט שהביא דברי התוס' ז"ל פ"ק דפסחים בהך דב' שבילין שכתבו דנקט ועשה טהרות משום דלגברי מצריכין טביל' והזאה שלא יגעו שניהם בתרומ' דאז תהי' טומא' וודאית כו' ומבואר מדבריהם דבאדם א' דלא שייך הך חששא א"צ לטבול מדינא ור' ינאי עצה טובה א"ל והאריך בזה עיי"ש דבריו הנחמדים ז"ל הנה אף אי נימא דר' ינאי דינא קאמר אין ראי' מזה על לכתחלה ודלא כאשר חשב כ"ת דכ"ש הוא דלדעתי עיקר טעמא דר"י לפ"ז משום דהו"ל דשיל"מ שיכול לטבול וכיון שכן אין לסמוך ע"ז דהו"ל ספק טומא' ברה"ר וכמו דמחמרינן בדשיל"מ בספק דרבנן ולדעת רבים גם בס"ס וכדומה אבל זה שנאסר לכהנים ליסע על מסילת הברזל שהולכת דרך ביה"ק שנאמר שיסעו על עגלה בדרך אחר זה ל"ח דשיל"מ עיין בר"ן ז"ל פ' גיד הנש' בחולין בהך דפת שאפאה עם הצלי שהוכיח דאין לאסור לאכלה עם חלב משום דשיל"מ שיוכל לאכול עם בשר ומשום דלא מיקרי דשיל"מ רק כשיש היתר לאח"ז להאיסור לגמרי וב"ה דעת רוב הקדמונים ז"ל ע"ש וגם לדעת הרי"ף ז"ל בפג"ה דגם בכה"ג חשוב דשיל"מ אין לדון בנ"ד משום דשיל"מ כיון שיש טורח גדול וגם הפסד ולא חשוב דשיל"מ רק בהך דטביל' שהמים לפניו ויוכל לטבול בלי טורח והפסד וכדא"ל ר"י הא מיא בשיקעתא דנהרא משא"כ בנ"ד והמעיין בפוסקים יראה שכולם לא תפסו בהך דפת שאפאה עם הצלי סברת הרי"ף ז"ל הנ"ל דהו"ל דשיל"מ ומטעמי אחרינא קאתי עלה עיין בדבריהם ז"ל וז"ב

אמנם בגוף דברי הגאון אבד"ק קאוונא ני' יש לדבר ולדון הרבה הנה כבר נודע דעת התוס' ז"ל בסוט' דף כ"ח ע"ב דעיקר הא דספק טומא' ברה"ר הוא הוא רק משום דמוקמינן אחזקה חזקת טהר' והלכתא לא אתי' רק דאי לאו הלכתא הוי אמרי' מצד הסברא דגזה"כ היא בכל ספק טומא' בין ברה"י בין ברה"ר לטמא ודאי ואיצטריך הילכתא דברה"ר לא גזרה תורה ומוקמינן אחזקה ובנ"ד ליכא א"כ לטהר מחמת ספק טומא' ברה"ר דבנ"ד לא שייך לאוקמי אחזקה דכיון שהספק הוא ספיקא דדינא החזק' לא תכריע את הדין וגם דמה חזקה איכא הכא שאין הספק הזה על העגל' ורק על האדם וא"ת דמוקמינן האדם אחזקתו הנה זה לא שייך רק בדיעבד אבל איך יסע הכהן לכתחילה דכי יש לאוקמי אחזק' ולומר שהחזקה תכריע שענין החזקה היא רק אחר שכבר נכנס לבית הספק ואנו דנין אם נטמא אם אין אנו אומרים דאינו יכול להוציאו מחזקתו חזקת טהר' דא"ת שנטמא יצא מחזקתו משא"כ קודם מעשה ולידת הספק ל"ש חזקה ומלבד כ"ז הנה בזמן הזה כלנו טמאי מתים בעו"ה וליכא חזקת טהר' דכבר נזקק לטומאה אלא שבזה י"ל דהחזק' הוא שלא נתפשטה הטומא' לתוך העגלה ומפאת חזקת הגוף שלא נולד ענין חדש. אולם זה פשיטא דאין מקום לכתחיל' לסמוך על החזקה שתהי' להבא וכנ"ל [ויש לי הרהורי דברים היכי שכבר היתה העגלה על ביה"ק אם יוכל הכהן לכנס לתוכה לכתחל' לפ"ז והיינו שנוקי אחזקה שלא נתפשטה הטומא' לתוכה וכנ"ל וספיקא דידי היא אי הא דנטמא המאהיל על הטומא' הוא שהטומאה כבר הוא שם שנתפשטה למעלה לטמאות המאהיל או שהתפשטות הטומא' היא עתה בשעה שמאהיל ויש לדבר בזה הרבה אולם יען אינו נוגע לנדון שלפנינו קצרתי]

גם לדעת החולקים דס"ל דספק טומא' ברה"ר טהור גם היכי דליכא חזקת טהרה. הנה לשיטת הרמב"ם ז"ל דהטעם היא משום דכל הספיקות מה"ת להקל כבר העלו האחרונים ז"ל דז"א רק בספק הבא במקרה ובמעש' אבל בספיקא דדינא הולכים מה"ת להחמיר עיין בדבריהם ז"ל שהאריכו הרבה בזה. אולם גם אי נימא דהלכתא גמירי לה דספק טומא' ברה"ר טהור גם היכי דליכא חזקה לטהר עדיין יש לדון ולומר ג"כ דגם ההלכתא היא רק בספק הבא ע"י מקרה ולא בספיקא דדינא ומה"ט גופא שכתבו לענין הספיקות לשיטת הרמב"ם ז"ל דדוקא בספק מקרה י"ל דגזרה תור' שנוכל לסמוך ולתפוס שהי' כך להקל וכגון שאנו מסופקים אם חתיכ' זו איסור או היתר תלינן לומר שהיתר היא משא"כ בספק כללי וכגון ספיקא דדינא: מלבד כל אלה כתב הר"ש ז"ל בפי"ח דאהלות משנה ג' דבית הפרס דנחרש בה קבר אין חילוק בין רה"י לרה"ר ושדה שאבד בה קבר ברה"י מה"ת והא דאמרינן בכל דוכתא דבית הפרס דרבנן היינו בנחרש ובאבד ברה"ר והחמירו בו יותר מבקעה בימות החמה דהתם הטומא' ידועה במקומ' וליכא ספיקא אלא לזה שנכנס אבל אבד הספק הוא לכל אדם. ולפ"ז בספיקא דדינא לכה"פ טמא ברה"ר עכ"פ מדרבנן שזה הספק הוא לכל אדם דהחמירו בו חכמים וכנ"ל אלא שבזה האחרון יש לשדות נרגא ולומר דעיקר טעמא דהר"ש ז"ל היא דכיון דיש בשדה קבר מקום טומא' והיא ספק לכל אדם איה מקומו אם נבוא לטהר מחמת ספק טומא' ברה"ר כשיעשו ברוב הימים טהרות זה במקום וזה במק"א עד שיתפשט בכל השדה יהי' בודאי טהרות שנטמאו ולכך עשו חז"ל תקנה כוללת וכעין זה כתב מ"ז הגאון רשכ"י זצ"ל לענין דמאי דגזרו חז"ל אף דרוב ע"ה מעשרין הם כדי שלא יכשלו המיעוט אם יקחו כולם מע"ה עיין בדבריו הנחמדים ז"ל ומעתה בספיקא דדינא אף דהספק לכל מ"מ כיון שאין כאן טומא' ודאית י"ל דלא החמירו חז"ל ג"כ ודו"ק. ואם כה נאמר בכוונת הר"ש ז"ל יהי' מוכח מזה דס"ל דגם לכתחל' מותר לעשות טהרות בספק טומא' ברה"ר דאל"כ ל"ש לעשות תקנה כוללת דכיון דלכתחיל' אסור הו"ל מילתא דלא שכיחא דלא גזרו בי' רבנן והבן זה. זולת זה לא אדע מדוע החליט הרב ני' דהוי ספק טומא' ברה"ר אחר שהספק הוא נולד בהוואגאן דהוי רה"י ואם נבוא לדון משום שיש נוסעים רבים יחד וכל דהוי תלתא הוא רה"ר הנה כבר כתבו הרשב"א והר"ן ז"ל בנדה דף ו' בהך דחברותיה נושאות אותה במטה דל"ח רה"ר לענין ס"ט משום דהיא וחברותי' הו"ל תלתא דה"מ ג' אנשים אבל נשים אפי' מאה. כחד דמין דרה"י גמרינן מסוט' דבשני אנשים והיא לאו סתירה היא הלכך הוי רה"ר אבל נשים סתיר' היא דאין איש אחד מתיחד עם ב' נשים ולפ"ז גם עכו"ם אינו מן המנין לענין זה דיחוד הוי גם בשיש עכו"ם הרב' וא"כ אם לא יהי' בהוואגאן או בהמחלק' עיין תוס' נדה שם בהך דחברותי' כו' וברמב"ם וראב"ד ז"ל פ"ט דנזירות בהך דשני נזירים] ג' אנשים ישראלים הו"ל ר"הי **(מלחמות אריה מה שכ' מו"ח ז"ל לחלק בין כשנסתר' עם הרבה עכו"ם ובין עם שני ישראלים דעם הרבה עכו"ם חשוב רה"י)** לדעתם ז"ל אולם יש חולקים בזה עיין ספר האשכול הנדפס מחדש ועיין ברשב"א נדה שם שהביא בשם