ברכת רצ"ה מה

מדין אוהל אבל אי נימא דאוהל זרוק לא שמיה אוהל אינו יכול לילך בעגלה אף שגבוה מהארץ טפח גם לשיטת הרר"י ז"ל ומשום דכיון דבזה לא מדין אוהל קאתינן עלה שיחצוץ בפני הטומא' ורק מתורת צמיד פתיל שמציל על מה שבתוכו וכמש"ל באריכות הנה כבר העלה הגאון בעל מל"מ ז"ל פי"ב מה"טמ שם ומטי לי' משמי' דהר"ש ז"ל דלענין צמיד פתיל בעינן שלא יהי' מקבל שום טומא' אף מדרבנן דגם אם מקבל טומא' רק מדרבנן אינו מציל בצמיד פתיל [ויש לדבר הרבה אי אחר שגזרו רבנן טומא' אינו מציל מה"ת או רק מדרבנן וליראת האריכות אשים קנצי למילין בזה] וכיון דהבא בשידה ועגלה בין אם נאמר דהא דכל המטמא מדרס מיתמטא במת אינו רק מדרבנן וכשיטת הרמב"ם ז"ל בין אם נאמר כמ"ש בביאור יישוב התוס' ז"ל אליבא דרש"י ז"ל דכיון דאינו מיוחד למדרס אינו מיתטמא במת רק מדרבנן וכנ"ל ל"מ לחצוץ רק אי נדון מדין אוהל החוצץ אבל אינו מציל מתורת צמיד פתיל דלזה בעינן שלא יקבל גם טומא' דרבנן וכנ"ל בשם המל"מ ז"ל [ולפ"ז צריך לפרש לפירש"י ז"ל דשידה הוא עגלה מרכבת הנשים הך דשידה דפי"ח דכלים שהביאו התוס' ז"ל במנחות שם דמיירי בביה"ק ולענין חציצת אוהל וכשיטת ופירש"י ז"ל שבת דף מ"ד ודלא כפירושו של התוס' ז"ל דמיירי באוהל המת ולענין צמיד פתיל וכמובן ודו"ק]

הנה בעגלה העשוי' כמטה להובלת פרקמטיא אף שאינה מטמא' מדרס מ"מ פשיטא שאינו יכול לילך דמטמא טומאת מת מה"ת אף שמחזקת מ' סאה ומשום שעשוי' לטלטל ע"י שוורים וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בחידושיו למס' שבת דף פ"ג עיין עליו ואף למ"ד אוהל זרוק שמי' אוהל ורק בעגלה העשוי' לנסיעת בני אדם שעשוי כקתדרא יוכל לילך אי הוי אוהל לשיטת רש"י ז"ל שאינה מיתטמא במת רק מדרבנן משום דכל המטמא מדרס כו' דאין מיתטמא במת בעצם כיון שאינה עשוי' לטלטל מלא לגמרי ולא דמי לשק ולאו דוקא היכי שאין דרך לטלטל מלא שלא ישבר ורק דגם בעשוי' לטלטל ע"י שוורים דלא שייך זה כל שאין עשויה לטלטל מלא שאינה רק להובלת בני אדם אינה מיתטמא במת וכאשר הרגיש בזה כ"ת ג"כ אלא שלא ביאר כל הצורך וז"ב למעיין בהלכות אלו. עכ"פ מבואר יוצא לנ"ד שאינו יכול כהן לילך בהוואגאנס אי אוהל זרוק לא שמי' אוהל לכ"ע אף לדעת הרר"י ז"ל אף שגבוהי' מהארץ וכאשר בררנו בעזה"י ועדיין נשאר לנו לבאר לשיטת רש"י ז"ל דפירש דשידה היא עגלה להובלת הנשים דמה חילוק יש א"כ אי מחזקת מ' סאה אם אין כיון דבאמת עשוי' לטלטל ע"י שוורים ורק משום שאינו מטלטל מלא קאתינן עלה וא"כ אי אינה מחזקת נמי. ורציתי לומר דמה שפירש"י ז"ל דמיירי בבאו במידה אשארא קאי ולא אשידה אולם אם כה נאמר עדיין יקשה קושיא הראשונ' של התוס' ז"ל במנחות שם דלענין מאי פליגי ב"ש וב"ה בשידה אי נמדדת מבפנים או מבחוץ ורציתי לדקדק ולומר עוד דשידה היא שם כללי לתיבה ושם פרטי למרכבת הנשים וכ"נ דעת הרע"ב ז"ל שפי' במקום אחד מרכבת הנשים ובמק"א תיב' ועיין תיו"ט ז"ל וי"ל א"כ דשידה דפליגי בה ב"ש וב"ה היינו תיב' אמנם הרי רש"י ז"ל פירש בשבת דף מ"ד שם אהך דשידה ומוכני דפי"ח דכלים דשם הוא בזה גופא פלוגתייהו דב"ש וב"ה במרכבת הנשים. ואשר ע"כ נראה דגם בשידה דעירובין שם בעינן שתהי' מוחזקת מ' סאה ומשום דאף דאינו מקבל טומא' בלא"ה שאינה מטלטל מלא מ"מ באינה מחזקת אין תורת אוהל עלה ורק בבאה במידה שם אוהל עלה וכאוהל חשוב ולא ככלים ועמש"ל בשיטת הרמב"ם ז"ל בהך דכוורת ורק דמ"מ מקבל טומאה במת היכא שעשוי' כמטה ומטלטלת מלא ע"י שוורים דלא יצא עי"ז שהיא באה במידה מתורת כלי לגמרי ושפיר י"ל דפלוגתייהו דב"ש וב"ה אי נמדדת מבפנים או מבחוץ הוא לענין אוהל דאי חשיב' באה במידה הוי אוהל וחוצץ דאף דחזי למדרס אינו מק"ט רק מדרבנן וחוצץ וכנ"ל ואי אינה חשוב' מחזקת מ' סאה אין עלי' תורת אוהל לחצוץ ודו"ק

ועתה כל דבריו היקרים יעברו לפני מ"ש כ"ת ליישב קושית התוס' על פירש"י ז"ל דכיון דמטמא מדרס ניטמאו בטומאת מת ואיך יחוץ דרש"י ז"ל בשיטת הרמב"ן ז"ל בשבת דף פ"ג שם קאי דכלי הבאה במידה יצא מכלל זה ליתא לדעתי דגם הרמב"ן ז"ל לא כתב כן רק גבי תיבה הבאה במידה דמטעם שעשוי לנחת קאתינן עלה משא"כ בשידה דגם אם היא מלאה מטלטל הוא ע"י שוורים דמה"ט עגלה עשוי' כמטה מיטמא במת ורק משום שאין דרך למלאותו אנו דנין לא עדיף מפשוטי כלי עץ שאינו מקבל כלל ואפ"ה אי מטמא מדרס מיתטמא בטומאת מת וז"ב לדעתי. ומ"ש כ"ת בשם הפ"י ז"ל ברכות דף י"ט דהא דמקבל טומאה אינו חוצץ הוא רק מדרבנן ולא מן התורה הנה גם אנכי בתחילת העיון רציתי לומר כן ולישב בזה מה שהערותי למעל' במאמר מוסגר לפי מה שבארתי דברי התוס' ז"ל במנחות שם דמיוחד למדרס מיטמא במת מה"ת ואינו חוצץ ובחזי ואינו מיוחד אין מיתטמא רק מדרבנן וחוצץ דכיון דגזרי הני אטו מיוחד למדרס א"כ מה"ט יש לגזור שלא יחוץ עמש"ל ואם כה נאמר ניחא דלא גזרו רק לענין טומא' דבמיוחדים טמא מה"ת משא"כ לענין חציצ' דגם במיוחדים למדרס לא הוי רק מדרבנן לפ"ז אולם אחר העיון היטב ראיתי דקשה לומר כן ולא משמע הכי מדברי כל הקדמונים ז"ל כמבואר למעיין מבין ודו"ק. אולם זאת יראה לדעתי דיש לדון ולחלק בין דבר המקבל טומאה מת לטמא מחמת טומאה אחרת דדבר המקבל טומאה אחרת אינו מגרע לענין שיהי' חוצץ וגם מקבל טומאת מת דאינו חוצץ אינו רק משום שנטמא וז"פ ועיין תוס' ז"ל מנחות שם והבן] דדבר המקבל טומאת מת אינו חוצץ מה"ת דאיך יחשב חציצה אחרי שהטומאה מתפשטת לתוכו ומטמא אותו משא"כ בטמא טומאה אחרת כגון שתי וערב המנוגעים שאינו נטמא במת לדעתי מה שאינו חוצץ זהו אינו רק מדרבנן משום גזירה וכדומה דמהכ"ת לא יחוץ מה"ת אחרי שהטומאה שאנו דנין עלי' כעת אינה מתפשטת לתוך הדבר החוצץ [ויש לי הרהורי דברים בזה לפ"ז אם החוצץ כבר נטמא במת אי חוצץ מה"ת דכיון דכבר הוא טמא שבע לי' טומאה לגבי הטומאה דכעת ואי טומאה בחיבורן חשוב חמור נגד שאינו בחיבורן ויען כי לא עיינתי עוד כל הצורך בזה אשים רסן לעטי ולא באתי רק להעיר לב המעיין המשכיל ישמע חכם כו'] ולפ"ז אין ראי' מהא דעכו"ם חוצץ אף שהמה כזבים משום דאינו טמא רק מדרבנן וכנ"ל בשם התוס' ז"ל ב"ב שהבאתי למקבל טומאת מת מדרבנן די"ל דשאני התם שגם אם הי' טמא מה"ת זה שאינו חוצץ אינו רק מדרבנן והו"ל עתה תרי דרבנן משא"כ במקבל טומאת מת וכו' ואך דמ"מ יש ראי' גם לזה מאוכלין פחות מכביצה שהוכשרו דכתב הר"ש ז"ל דחוצץ כיון שאינו רק מדרבנן עיין בר"ש ז"ל פי"ג מאהלות הובא דבריו במל"מ ז"ל פי"ב מהט"מ שם ודו"ק היטב בכל זה

הנה דעת הפ"י ז"ל שהביא הגאון אבד"ק קאוונא נ"י לסניף דהא דאוהל זרוק לא שמי' אוהל אינו רק מדרבנן לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי ומה שמביא ראי' מהא דאוהל זרוק מביא את הטומא' אם אמנם דינו אמת דאוהל זרוק מביא את הטומא' אם כי ראייתו מטומאה עוברת אינה מכרחת כ"כ דיש לחלק בין מאהיל לנאהל וכמובן] וכדמוכח מהך דארבעה נושאין את הנדבך פ"ו דאהלות דהוי אוהל לטמא עש"ה. מ"מ אין מזה עדיין ראי' דהא דאוהל זרוק לא הוי אוהל לחצוץ אינו רק חומרא דרבנן דהרבה מצינו שהמה אוהל לטמא ולא לטהר וא"ל דהתם הטעם משום שמקבל טומאה דהרי גם בנתון ע"ג כלי גללים