ברכת רצ"ה מד

דהך דנזיר מיירי בכה"ג שהי' גבוה מן הארץ טפח והבן. ואחרי בירור כל הדברים האלה אמינא לבאר דברי רש"י שבועו' דף י"ז שנתקשה בהם כ"ת שפי' בהך דנזיר שנכנס בשידה כו' ובא חברו ופרע המעזיבה וגגו ונטמא באויר ביה"ק דהרי אויר ביה"ק אינו מטמא כל שאינו מאהיל על הטומא'. ולפי הנ"ל א"ש דאם נפרש דהך דנזיר מיירי שנכנס בשעה שכבר נח וכנ"ל לדעת הקדמונים ז"ל וכ"ה דעת רש"י ז"ל עיין ריטב"א עירובין שם נוכל לומר דמיירי שלא היתה גבוה מהארץ טפח דכיון שפרע הגג דל"ח אוהל הטומאה בוקעת ועולה גם לתוכה וכמבואר בהך דכוורת שעומדת באויר על שולי' שבאה במדה עיי"ש והך דנטמא באויר ביה"ק שכתב לאו היינו אויר הבא מבחוץ ורק שכל האויר שכנגד הטומאה מטמא דבוקעת ועולה עד לרקיע אולם עוד יותר יהי' מדויק לשון רבינו רש"י ז"ל

אם נאמר דס"ל כדעת הרר"י ז"ל שהבאתי דהיכא דיש פותח טפח למטה גם באוהל זרוק טהור כל מה שבתוכו דלפ"ז הך דנזיר דמיירי בהיה פ"ט למטה דמציל על כל מה שבתוכו ואף בעת טלטולו דל"ה אוהל לרבי לכל הדיעות וכנ"ל אולם כשפרע גגו שפיר נטמא ובהך בבא דרישא דכוורת שעומדת על שוליה באויר דמיירי באינה מחזקת מ' סאה ורק שאינה מקבלת טומאה כגון שעשוי' לנחת וכנ"ל דאם גבוה מהארץ טפח וטומא' תחתיה כל מה שבתוכה טמא ול"ד למוטה על צדה דגם לדעת הרמב"ם ז"ל אינו נטמא בתוכו רק כנגד זית הטומא' ומשום דכיון שאין עליה תורת אוהל ורק משום שמציל על מה שבתוכה קאתינן לטהר עכ"פ מה שאינו נגד הטומא' ל"מ כשפתוח למעלה לאויר ומטעם שכתבו הר"ש והרע"ב ז"ל דכיון שאינה מצלת על מה שחוצה לה באויר למעלה גם על תוכה אינה מצלת כיון שאין הפסק בין אויר שבתוכה לאויר שלמעל' בחוצה לה עיין בדבריהם ז"ל דהך דהכא להא דמיא דאף שבאה במידה מפאת אוהל זרוק אין בכאן תורת אוהל וזהו פי' שנטמא באויר ביה"ק היינו האויר שלמעלה בחוצה לה דכיון שהיא טמאה גם בתוכה טמאה כיון שאין הפסק וכנ"ל אולם צ"ל לפ"ז לרש"י ז"ל דמיירי שפרע המעזיבה גגו ג"כ בעת טלטולו דאחר שנח שפיר הוי אוהל לכ"ע לדעת רש"י ז"ל וכמו שהבאתי למעל' וכיון דמיירי שגבוה מהארץ טפח אין טמא רק תחתיה לבד וכהך דכוורת בסיפא שם שעומדת על שוליה באויר ומחזקת מ' סאה עייש"ה ודו"ק היטב בכל זה

והנה לכאורה לפ"ז יש לנו סעד להתיר בנ"ד לדעת הרר"י ז"ל וכפי הנ"ל אולי גם דעת רש"י ז"ל דהוואגאנס הולכים על אופנים והמה גבוהים מהארץ טפח ויותר דלפ"ז גם אי אוהל זרוק לא שמיה אוהל מציל על מה שבתוכה כיון שיש להם גג למעלה וכנ"ל. אולם אחר מעט התבוננות ראיתי דזה ליתא דבאמת צריך להבין לדעת הרר"י ז"ל דאמאי אין מערבין לכהן בבה"ק לרבנן הרי יכול מ"מ לחוץ ולילך ע"י שידה כו' אף לדידהו דס"ל דלא שמי' אהל שיהי' פותח טפח מלמטה שיהי' נישא גבוה טפח מהארץ דמציל לדעתו ז"ל ועכצ"ל כמ"ש המהרש"א ז"ל דל"ח יכול להגיע להעירוב רק באופן המצוי ואין זה מצוי שישאו תיבה גדולה כזו מחזקת מ' סאה למעלה מהארץ ורק ע"י גרירה על הארץ חשוב מצוי. ולפ"ז עכצ"ל דעגלות לא מהני דאל"כ הדק"ל לרבנן דהרי יכול לילך בעגלות שהאופנים גבוהים מהארץ עם גג למעלה דזהו פשיטא דהוי מצוי ואמאי אין מערבין לדידהו לכהן בביה"ק וכנ"ל. והנה לכאור' נסתר בזה מ"ש והוכחתי מפירש"י שבועות שם דרש"י ז"ל בשיטת הרר"י ז"ל קאי וכמובא בדברינו למעלה. ועמש"ל דרש"י פי' דשידה היינו עגלה עשוי' למרכבת הנשים ולשיטת הרר"י עכצ"ל דעגלות לא מהני. אולם אחרי העיון יראה דאין ראי' מכאן לשיטת הרר"י ז"ל רק דעגלה ל"מ למ"ד דאוהל זרוק ל"ש אוהל אף שגבוה מהארץ טפח דמועיל בסוכה לכ"ע לדעתו ז"ל אבל מ"מ שפיר י"ל דמהני אי נימא דאוהל זרוק הוי אוהל ושפיר י"ל דרש"י ז"ל אינו חולק על הרר"י ז"ל ואך א"ל כנ"ל דהך דנזיר מיירי לרש"י בעת טילטולו ובגבוה מהארץ טפח צ"ל דשידה דנקט התם שיגרת דלישנא היא או דנימא דשידה דהתם לאו היינו מרכבה ורק תיבה להניח כלים ועיין להלן וכמובן. ולמען ברר הדברים צריך אנכי לפרש שיחתי הנה רבותינו בעלי התוס' במנחות דף ל"א תמהו על רש"י ז"ל שפי' ששידה היא עגלה מרכבת הנשים דא"כ ה"ה טמאה מדרס דבזה אין חילוק וגם בבאה במידה מטמא מדרס וכמבואר בש"ס דבכורות דף ל"ח דאלו לא איתקש לשק וכל המתטמא מדרס מיטמא טמא מת ואינו חוצץ. והנה בראשית ההשקפ' תמהתי לכאור' דהרי הא דכל המטמא מדרס מיטמא במת אינו רק טומא' מדרבנן וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פכ"ג מהלכות כלים ה"א גבי מפץ דמתטמא במדרס מה"ת ומתטמא במת מדרבנן שכל המתטמא במדרס כו' וכיון שאינו מקב"ט רק מדרבנן שפיר חוצץ בפני הטומאה וכמ"ש התוס' ב"ב דף כ"ה דטעמא דעכו"ם חוצץ אף שהם כזבים לכל דבריהם משום דמדאורייתא אינם מק"ט ועיין במל"מ פי"ב מהט"מ שהאריך קצת בזה. אולם אחר בינותי ראיתי דמ"ש הרמב"ם ז"ל דכל המתטמא מדרס אינו מיטמא במת רק מדבריהם לאו ד"ה הוא דדעת רבים מהקדמונים ז"ל דהוי מה"ת דנלמד מק"ו דפכים קטנים וכמבואר בש"ס דשבת דף פ"ד וכ"נ מדברי רש"י ז"ל בעצמו בשבת שם שכתב ז"ל ומהכא נפקא לן בעלמא דכל המתטמא מדרס מיטמא טומאת מת עייש"ה. ובזה אמינא לישב מה שנתקשיתי בדברי התוס' מנחות שם שכתבו ליישב פירש"י ז"ל דכיון שמרכבה זו אינו רק להעביר ממקום למקום ולא עבידא להיות נשען עלי' ל"ח מדרס דמה בכך מ"מ נהי דאינו מיוחד למדרס מ"מ כיון דחזי למדרס טמא מדרס ומשנה שלימ' שנינו פכ"ד דכלים שלש עגלות הם עשוים כקתדרא טמאה מדרס וכיון דמיטמא מדרס מיטמא במת. ולפי הנ"ל אמינא לדעתם ז"ל דס"ל דכללא כייל דכל המטמא מדרס וכו' יש חילוק דהיכי דמיוחד למדרס מיטמא במת מה"ת אבל היכא שאינו מיוחד ורק דחזי למדרס אף דטמא מ"מ במדרס אינו מטמא במת רק מדרבנן דכיון דלא עבידא לכך לא נלמד מק"ו דפכים ורק דטמא מדרבנן במת דגזרו הא אטו הני דמיוחדים למדרס דמיטמאין במת מה"ת וכיון דהך דעגלה מרכבת נשים ל"ח מדרס היינו מיוחד למדרס ואינו מתטמא במת רק מדרבנן שפיר חוצץ וכנ"ל וא"ש [ועדיין יש לעורר בזה לפמ"ש בחידושי בפלוגתא דרבי ורבנן אי גזרו על שבות בין השמשות דאין זה ענין למה דקיי"ל בכל מקום דספק דרבנן להקל דכיון דעיקר ענין השבותין שלא יבא ליגע באיסור תור' לא יעלה באילן שמא יתלוש לא ירכב על גבי בהמה שמא יחתוך זמורה וכדומה יש לנו לומר דגם ביה"ש גזרו משום הך טעמא גופא שלא יבא ליגע באיסור ספק תור' ורק דרבי ס"ל דלא חששו רק לחשש שיגע בודאי איסור תור' והארכתי בזה ואכ"מ. ולפי זה יש לומר גם בהך דהכא דאף דהני דחזו למדרס אין מיתטמאין במת רק מדרבנן וכל שאינו טמא רק מדרבנן חוצץ מ"מ כיון דעיקר הטעם דגזרו שיטמא במת הוא אטו הני דמיוחדים למדרס דמיתטמאין מה"ת א"כ מה"ט גופא י"ל דגזרינן לענין חציצה שלא יחוץ אטו מיוחד למדרס שמיתטמא מה"ת ואינו חוצץ ונטמא האדם מה"ת וצ"ל ע"כ דענין מקרה החציצ' אינו מצוי כ"כ במקרה הטומא' ולא גזרו בה רבנן ויש לי בזה הרהורי דברים אולם לא הובאו עוד אצלי בכור הבחינה]

ומעתה כ"ז אי נימא דאוהל זרוק שמי' אוהל וחוצץ א"כ