ברכת רצ"ה מג

לא שמי' אוהל כיון שהאוהל עצמו מתנדנד ממקום למקום ולהיפך מדעת המל"מ ז"ל

והנה לכאורה יש להעיר על דברי המל"מ ז"ל דהיכי דהשידה נגררת על הקרקע מה יועיל שהוא אוהל מ"מ כיון דהוא יושב בתוכה ולא ע"ג השידה הטומא' שלמטה בוקעת ועולה לתוכה כיון שאין האוהל מפסיק בין הטומא' להאדם וכדאמרינן בפ"ג דאהלות ביב שהוא קמור תחת הבית ואין בו פותח טפח כל שבבית טמא אולם באמת המעיין יראה דע"כ צריך לחלק ולומר דדוקא בהך דביב שהוא בקרקע נטמא מה שבבית משום דחשוב כקבר וכאילו הטומא' מונח בבית משא"כ בשידה גם בכה"ג חוצץ דכיון שהוי אוהל גם צד התחתון חוצץ אף דליכא אוהל לחצוץ בינו לבין הטומא' ועיין תוס' נזיר דף נ"ה שכתבו דהשידה היו נושאים בני אדם או בהמות וכשהעמודי האהל המה בני אדם לא חשוב אוהל לחצוץ בפני הטומא' וכמבואר באהלות פ"ו וליכא א"כ כשנשאת ע"ג אדם אוהל לחצוץ בין היושב בתוך השידה להטומא' וא"כ דהשידה אי הוית אוהל גם צד התחתון חוצץ וע"כ צריך לחלק בין שידה להך דביב וכנ"ל וכן מבואר להדיא בהך דכוורת פ"ט דאהלות דאם מחזקת מ' סאה דאינה מקבלת טומא' וחשובה אוהל גם כשאינה גבוה מהארץ טפח אינה בוקעת ועולה לא לתוכה ולא לע"ג עייש"ה וברמב"ם ז"ל פי"ט מה"ט מת ולמען ברר ראייתי זאת אמרתי לבאר פירקין דכוורת באהלות שם לשיטת רבינו הגדול ז"ל אשר נבוכו בו רבים הנה במשניות שם איתא שתי בבות בכוורת שנתון בתוך הבית ופי' לחוץ וכזית מן המת נתון תחתיו מבחוץ דאם היא מוטלת על הארץ נגד הזית בוקעת ועולה כו' וע"ג טמא ואם גבוה מהארץ טפח טמא ע"ג נגד הכל אף שלא כנגד הזית ובשניהם כל שבתוכה טהור וכן הדין בנתון באויר וקתני בהך דסיפא דאם היתה פחותה או שהיתה מחזקת מ' סאה כדברי חכמים תחתי' בלבד טמא ואם היתה מוטלת בארץ בוקעת עד התהום ואינו מטמא ע"ג ואם היתה גבוה טפח כלים שתחתי' לבד טמאים ופירשו המפורשים ז"ל דכולהו סתמא דלעיל ע"כ פליגי ואתיא כת"ק דלעיל ע"כ מיירי במחזקת מ' סאה דאל"כ כיון שמקבל טומא' אינו יכול להציל אף על מה שבתוכה ותמהו איפוא על הרמב"ם ז"ל שהביא שניהם להלכה גם מה שפסק רבינו ז"ל דהנך בבי דלעיל דגם בתוכה כל שנגד הזית טמא לא נתברר כל הצורך בדברי נושאי כליו והמפורשים ז"ל

ואשר אחזה בזה דרבינו ז"ל מיירי בכוורת שאינה מחזקת מ' סאה ורק שהיא עשוי' לנחת וכדעתו ז"ל בפ"ג מהל' כלים דכל כלי עץ העשוי לנחת אף שאינו מקבל רק דבר מיעוט אינו מקבל טומא' ודלא כשיטת הראב"ד ז"ל דז"א רק היכי שיש איסור בטלטולו וכהך דשלחן של מקדש. ודעת רבינו ז"ל בזה נרא' עיקר מהך דדלו תיבותא בש"ס דמגיל' דף כ"ו דמבואר שם דאי עשוי לנחת אינו מקבל טומא' עייש"ה ורק דאף דאינו מקבל טומא' מ"מ כיון דשם כלי עלי' אינו מציל על הטומא' מלהיו' בוקעת למעל' דלזה בעינן אוהל דוקא ואין כלי נעשה כאוהל אף שאינו מקבל טומא' ולכך כל שע"ג נגד הטומא' טמא וכשיש למטה טפח דכמאן דמליא טומא' דמי כל שע"ג טמא והא דמצלת על מה שבתוכ' לאו מדין אוהל הוא ורק מתורת צמיד פתיל קאתינן עלה וכמ"ש מהר"ם ז"ל הובאו דבריו בתוס' יו"ט ז"ל דהואיל ואין מאהיל על פי' ועל הטומא' מצלת על תוכה כמו בצמיד פתיל כיון שאינה מקבלת טומא'. אולם רבינו הגדול ז"ל ס"ל דזה לא מהני רק להציל מטומא' המתפשטת ע"י אוהל אבל לא למה שהיא נגד הטומא' [ולהלן יבואר מאין יצא לו חילוק זה] ולכך פסק דכל שנגד הזית גם בתוכו טמא דאינו יכול להציל על מה שהיא כנגד הטומא' בעצמות' שלא ע"י התפשטות לצדדין ע"י אוהל. אולם כ"ז באינה מחזקת מ' סאה ורק שאינה מקבל טומא') אמנם כשבא' במדה שדין אוהל יש עלי' וכמו שדקדק רבינו ז"ל במתק לשונו שכלי עץ הבא במדה כאוהל הוא חשוב ולא ככלים אין הטומא' בוקעת ועול' דאוהל חוצץ ואף בתוכ' הכל טהור אף מה שנגד הטומא'. ואף כשמוטלת על הארץ דאין אוהל מפסיק בין הכלי ובין הטומא' דאוהל גם צד התחתון חוצץ וכאשר בררתי ואינו טמא בכה"ג רק מהטומא' ולמט' דבוקעת ויורדת וכדאיתא במשנ' י"ב שם וכמבואר בדברי רבינו ז"ל

ועפ"י הדברים האלה אמינא לבאר בעזה"י דברי הרב רבינו יהונתן ז"ל בעירובין בסוגין שם שכתב בפלוגתא דר"י ורבנן וז"ל דס"ל לרבנן אוהל זרוק לא שמי' אוהל כלומר אוהל שאינו קבוע במקום אחד כל הימים וכיון שאין בין הטומא' והשידה והתבה פותח טפח מקריא טומא' רצוצה ובוקעת ועולה עד לרקיע ור"י פליג ואמר דמערבין בביה"ק דס"ל אוהל אף שהוא זרוק שמי' אוהל ואינה בוקעת ומגינ' בפני הטומא' עכ"ל ודבריו ז"ל בראשית ההשקפ' באמת אין להם מובן דלמה הוצרך לאוקמי בשאין בין הטומא' והשידה פותח טפח דמה נ"מ בזה אחרי דס"ל דאוהל זרוק לא שמי' אוהל מה יתן ומה יוסיף אם יש אוהל בהשידה גם למטה ולפי הנ"ל א"ש ויתבאר דבריו ז"ל כמין חומר דלכאור' יקשה דכיון שהוא יושב בתוך השידה והתיב' א"כ מה בכך דאוהל זרוק לא שמיה אוהל מ"מ כיון דהשיד' אינו מקבל טומא' מצלת על מה שבתוכ' וכדתנן בהך דכוורת דבתוכ' טהור אף היכי שאין על הכוורת דין אוהל דע"ג טמא מ"מ תוכה טהור ועכצ"ל כחילוקו של הרמב"ם ז"ל דבכה"ג יש חילוק בין טומא' המתפשטת ע"י אוהל למה שהוא נגד הטומא' דכנגדו גם בתוכה טמא דכל שאין בו דין אוהל אף שאינו מקבל טומא' אינו מציל גם על מה שבתוכו נגד הטומא' וכנ"ל ומעתה אמינא לדעת הרר"י ז"ל דדעתו ז"ל לחלק דדוקא היכי דליכא פותח טפח מלמט' דהטומא' לא נתפשט' כלל להצדדים טמא גם בתוכה מה שהיא נגד הטומא' אבל היכא שיש פותח טפח למטה דנתפשט' הטומא' לצדדים גם במקומו איקלש הטומא' ומציל על מה שבתוכ' גם נוכח הטומא' כמו דמציל על הטומא' המובא' ע"י האוהל ובזה חלוק דעתו מדעת הרמב"ם ז"ל שכת' בהך דכוורת גם בבבא השני' שגבוה מן הארץ טפח דטמא מה שבתוכ' נגד הטומא' עיין בדבריו ז"ל ונרא' דיצא לו להרר"י לומר כן מהא דלא מצינו בשום מקום שיהי' חילוק לענין כלי צמיד פתיל באוהל המת בין היכי שהי' נגד המת להי' באוהל מהצד וע"כ דהטעם דכיון דהטומא' נתפשטה באוהל גם במקומה נחלשה במקצת שיציל הצמיד פתיל וה"נ דכוותי' דמתורת צמיד פתיל קאתינן עלה וכנ"ל בשם מהר"ם ז"ל ורק דבהך דהכא בשידה כו' באין מלמט' פותח טפח מיירי וכנ"ל ודו"ק

עוד נ"ל דהכריח להרר"י ז"ל לחלק בהך מהא דקאמר הש"ס נזיר דף י"ז בנזיר בביה"ק כגון שנכנס בשידה תבה ומגדל ובא חברו ופרע המעזיבה דלפי מה דקיי"ל כרבי דאוהל זרוק לא שמיה אוהל אינו יכול לכנס בשידה כו' ולפי דעת רוב הקדמונים ז"ל דבעודו נח לכ"ע הוי אוהל ניחא דנוכל לומר דהך דנזיר מיירי שהניחו שידה כו' מפתח ביה"ק לתוכו והוא נכנס בעת שהוא נח או שנדר אח"כ בשידה אחר שנחה [עיין במפורשים] אולם דעת הרר"י נראה דס"ל כדעת ר"ח ז"ל דאוהל זרוק גם בשעה שנח ל"ה אוהל לרבי דקיי"ל כוותי' וכמבואר מלשון שכתב אוהל זרוק אוהל שאינו קבוע במקום אחד כל הימים והוקשה לו א"כ הך דנזיר ואשר ע"כ אחר שהקדים וגילה דעתו דגם בשעת הנחתו לא שמי' אוהל יצא לחלק כנ"ל דדוקא כשאין בו מלמטה פותח טפח אינו יכול לכנס אבל כשיש פותח טפח מלמטה אינו נטמא וכנ"ל ושפיר י"ל א"כ