ברכת רצ"ה מב

ודאי מה"ת הו"ל עכ"פ מקדש בעד אחר דחוששין לקידושין לדעת המחמירים ז"ל והמתיר להנשא לאחר לכתחל' לא חש לקמחי' וכנ"ל. אמנם עתה אחר שכבר ניסת בכה"ג פשיטא דלא תצא דגם במקום עיגון ודחק גדול פסק הרמ"א ז"ל דיש לסמוך על המקילין וכ"ש בשכבר נשאת אולם בנ"ד כפי נוסח השאל' אין השני נפסל לעידי קידושין כלל לא מבעי' ע"י זה שהולך גלוח זקן דאולי הוא בסם. וגם בתער אולי ע"י עכו"ם או באופן אחר דלא נפסל מה"ת ועיין נוב"י מ"ת חלק או"ח סי' ק' וק"א עיי"ש אלא גם במה שהעידו שעובד עבוד' בשבת ובאיסורא מלאכ' דאורייתא אינו נפסל אם מצד שלא נגבה העדו' בפניו וגם לדעת רבים צריך דו"ח ועכ"פ בלי דו"ח לא נפסל מה"ת דמה"ת בכ"מ צריך דו"ח ואם מצד שלא הודיעו לו חומר האיסור ולדעת הסמ"ע ז"ל בסימן ל"ד ס"ק נ"ז צריך להודיעו ג"כ שיפסל בכך ואם כי מדברי הש"ע אין ראי' לזה רק באיסור דרבנן עיי"ש קשה להקל נגד הסמ"ע ז"ל ועיין בסמ"ע שם סק"י בשם האגוד' ז"ל דהמועל בחרם תקנת הקהל אינו נפסל דנעש' להם כהיתר וגם הכא נפרץ שם הרבה באיסורי שבת בעוה"ר ויש לספק אם זה רק בחרם דאינו רק דברי קבלה או גם באיסור תורה] וכיון שכן הו"ל מקודשת גמור' לראשון ואף שנשאת תצא ולענין אם מותרת אח"כ כשיגרשנה אחרי שנשאת ע"פ הוראת טעות עיין באה"ע סוף סימן י"ז ברמ"א ז"ל בשם הרשב"א ז"ל ובט"ז ובאחרונים ז"ל ועדן לא החלטתי בדעתי להתיר זאת או לאסור אחרי שלא ע"ז נשאלתי והנלע"ד כתבתי:. סימן יב ב"ה בריסק יום ב' ט"ז טבת תרל"א לפ"ק. אשיב ואומר שלום לכבוד הרב המאה"ג מופלא ומופלג בתורה והוראה כ"ש מוה' יהושע יעקב הלוי ני' אבד"ק קרימענציג

תוכן השאלה בדבר מסילת הברזל ההולכת דרך בית הקברות אשר לא פינו הקברים ורק שנתנו עפר הרבה על הקברים באמצע הביה"ק האם יש למצוא איזה היתר לכהנים ליסע על העגלו' מסילת הברזל במקום ההיא וכ"ת פתח בהצל' תחלה ושלח דבריו להגאון אבד"ק קאוונא ני' והסכים להתיר. ואך התנה שיסכימו ע"ז עוד שני רבנים מובהקים ורצון כ"ת איפוא לדעת דעתי ג"כ בזה. וזה החלי בעזר הצור. ואבא על סדר דברי כ"ת וגם דברי הגאון אבד"ק קאוונא אשר הביא כ"ת בקיצור בתווך יעבורו ראשון תחלה יצא כ"ת לדון דהוואגאנעס חוצצין בפני הטומא' וכדאמרי' בש"ס דעירובין דף ל' בענין עירוב לכהן בביה"ק שיכול לחוץ ולילך ע"י שידה כו' דאף דהרמב"ם ז"ל פי"א מהט"מ פסק כרבי דאוהל זרוק לא הוי אוהל כבר כתב המל"מ ז"ל שם דאם השידה נגררת ע"ג קרקע לכ"ע הוי אוהל עיי"ש שדייק כן ממשמעות לשון הרמב"ם ז"ל שדייק ותני הפורחים באויר והעלה כ"ת משום זה גם בנ"ד דחשוב כנגררת ע"ג קרקע כיון דאופני העגלו' אינם עשוים להשמט וחשיבי חיבור בכלים פי"ח וגם הכא חשוב א"כ כאלו גוף העגל' נגררת על גבי קרקע דחוצץ בפני הטומא' עכת"ד. אולם לדעתי נרא' דז"א דמלבד הדבר שהמציא המל"מ ז"ל והוכחתו יש לעיין הרבה וכאשר יבואר להלן הנה גם אם נחליט כדעתו ז"ל היינו רק כשהכל נגרר ע"ג קרקע אבל לא כשהגוף השידה הולכת באויר ורק שצדיו הולכים על הקרקע שגוף האוהל הוא באויר וראי' ברורה לזה מהא דכתבו התוס' ז"ל עירובין שם בשם ר"ת ז"ל דלמ"ד דאוהל זרוק לא שמי' אוהל צ"ל בהך דפרה שלא היו מביאים דלתות והניחו ע"ג השורים ורק שישבו על שוורים שכרסם רחבה דהמה עצמם הוו אוהל דרחמנא קרינהו אוהל דכתיב עצמות וגידים תסוככני ובסוכ' דף כ"א בארו יותר וכתבו דאף דשוורים עצמן אוהל זרוק הוא בהו גלי קרא דחשוב אוהל וכן כתבו הקדמונים ז"ל עיין עליהם דגזה"כ הוא בשוורים ומזה מוכח בעליל דכל כה"ג חשוב באמת אוהל זרוק ואי לאו קרא לא הי' חשוב אוהל למ"ד דלא שמי' אוהל אף שרגלי השוורים הולכים על הקרקע והמה מחוברים יחד עם האוהל היינו כרסם וזו ראי' ברורה לדעתי

והנה כ"ת כתב בקנטריסו הארוך דאיכא רבוותא טובא דפסקו אוהל זרוק הוי אוהל ואנכי כפי זכרוני לא אדע מי המה החולקים הרבים על הרמב"ם ז"ל בזה דפסק כרבי ומכללא דקיי"ל הלכ' כרבי מחבריו והסכימו לדעתו ז"ל גדולי הקדמונים ז"ל ה"ה מהר"ם והמרדכי והרא"ש והטור וכן הרמב"ן ז"ל וכתבו מה"ט דלית הלכתא א כר"י שמערבין לכהן בביה"ק דאף דאמר שמואל בפ' כל גגות דבכ"מ שאמר ר"י בעירובין הלכה כמותו ובפ' מי שהוציאוהו אמרי' ג"כ הלכה כדברי המיקל בעירוב מ"מ הכא כיון דעיקר פלוגתייהו היא באוהל זרוק וכיון דאנו קיי"ל דהלכ' כרבי מחבריו דל"ה אוהל אין מערבין לכהן בביה"ק כיון שא"א להגיע אל העירוב עיין בדבריהם ז"ל לבד זה מצאתי להרשב"א ז"ל בספרו הנכבד עה"ק שפסק כר' יהודה דמערבין לכהן בביה"ק ויחיד הוא בדבר נגד כל הקדמונים ז"ל שהבאתי בשגם דהמעיין בדברי הרשב"א ז"ל יראה דאין מדבריו ז"ל ראי' מכרחת דס"ל דלית הלכתא כרבי דלא כתב דמערבין לכהן בביה"ק ורק על הקבר משום שיכול לילך שמה בשידה כו' ויש לומר דמיירי בקבר יחידי שתופס ד' אמות וע"ז קאמר דיכול ללכת עד מקום הקבר בשידה תיב' ומגדל דבזה כיון דאינו רק משום הרחקה לכ"ע מהני שידה כו' דאין לך הרחקה גדול' מזו וכמ"ש התוס' בעירובין שם ד"ה היכי כו' עיין בדבריו ז"ל עוד יש לחוכך להחמיר לדעתי בנ"ד די"ל דאף לר"י בר"י דאוהל זרוק שמי' אוהל ז"א רק בשידה תיבה ומגדל הנשאים ע"ג אדם או בהמה שהאוהל אינו מתנדנד ממקומו רק נושאיו אבל היכי שהאוהל בעצמו מתנדנד ומיטלטל ממקומו כגון שנמשך ממקום למקום גם לדידי' לא הוי אוהל לחצוץ בפני הטומא' ועיין בתוס' בעירובין בשמעתין שהוכיחו דבזורק באויר לכ"ע לא חשוב אוהל ויש לומר דהיא מה"ט גופא כיון שהאוהל בעצמו אינו נח ומתנדנד ממקום למקום ועיין בש"ס דשבת דף ה' אגוז בכלי וכלי צף ע"פ המים דמיבעי' לי' לרבא אי דמי לכלי צף ע"פ המים דלאו היינו הנחתו כיון דאגוז מינח נייחא ועיין היטב בתוס' שם ולפ"ז מ"ש הרמב"ם ז"ל הפורחים באויר י"ל דלרבותא קאמר דאף בכה"ג שהשידה והתיב' בעצמן נחים במקומן ל"ח אוהל דגם בכה"ג ל"ש אוהל לרבי דקיי"ל כוותי' משא"כ אם הי' השידה נמשכת ונגררת עג"ק דבזה לכ"ע **(מלחמות אריה דומיא דגרושין לר' אליעזר שסובר דאפי' לא גירשה רק לאיש אחד דמהני כן ה"ה בקדושין לרבנן. ולפע"ד נרא' די"ל עפ"י מאי דאמר רבא בסנהדרין י' ע"א פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להורגו אבל לא להרג' ופשיטא שאפי' לא ידע הבועל שהיא א"א רק על פיהם שהתרו בי' נמי חייב. א"כ לפ"ז לענין לאוסר' אכ"ע הרי שפיר נאסרת ע"י הבעל והעד דהרי לגבי אחרים המה שני עדים מעליא ואם יבא א' עלי' חייב מיתה דלא גרע מפלוני בא על אשתי ואע"ג דגבי דידה ליכא עדים משום דלדבריו קרוב הוא כמ"ש הת"ו כתובות כ"ה. והיא פטור' מ"מ הקדושין תופסין כמו המקדש את הקטנ' דהיא לאו בת עונשין מ"מ הקדושין תופסין. ולפ"ז צ"ל דאם הי' הבעל מפסולי עדות לכ"ע א"ח לקדושין ודו"ק.)**