ברכת רצ"ה לח

דחז"ל גזרו גזירה לפסול הגט מ"מ י"ל דמצי עביד שליח דכיון דלענין שיהי' גט מה"ת שפיר חל השליחות עתה דזה איהו מצי עביד שפיר חל כשתשתפ' לגמרי דעיקר הטעם שא"י למסור להשליח הכח שניתוסף לו אח"כ היא משום דהוי דשלב"ל והרי מבואר בש"ס דגיטין דף מ"ג דמקדש חציה שפחה וחציה בת חורין דחלין הקידושין לגמרי לאחר שנשתחרר' דכיון דחלו עתה במקצת שפיר חלין אח"כ כולן וה"ה וכ"ש בכה"ג דחלה השליחות עתה לענין שיהי' גט גמור מה"ת ומסר לו הכח שיהי' לו אח"כ דמהני הגט לגמרי כשימסור לה אחר שנשתפ' ואחר שיש מקום שיועיל הגט ההוא תקנו משום לא פלוג שבכל נשתטית ישליש וימסור גט ליד שליח הולכה וה"ז נכון לקיים דברי גדולי חכמי הדורות ז"ל ודו"ק. והנה בל"ז עלה על לבי לעורר עוד בהך דהשלשת ומסירת גט לפמ"ש הרמב"ם ז"ל באמר לסופר כתוב גט לאשה דעלמא לכשאכניסנ' אגרשנה דאינו גט משום דל"ח לשם גירושין וא"כ י"ל כ"כ בנשתטית דאינו גט משום דכיון דאין ביכלתו לגרש' ל"ח לשמה וכנ"ל בהך דכשאכניסנ' כו' ולפ"ז גם היכי שיכול' לשמור את גיטה דא"י לגרשה רק משום גזירה א"י לכתוב עתה גט דכיון דמ"מ א"י לגרשה ל"ה לשמה והנה א"נ דגם אם גירשה אינה מגורשת י"ל דשפיר חשוב לשמה כיון דיכול ליתן הגט שתהי' מגורשת מה"ת אולם א"נ דבדיעבד מגורשת דא"כ א"י ליתן לה כלל והוי א"כ שלא לשמה וכנ"ל. אולם אחר העיון י"ל לחלק דהתם אינה כעת אשתו כלל משא"כ הכא דהיא אשתו ורק שא"י לגרשה עתה. ויש להסביר החילוק יותר דבאשה דעלמא הטעם דל"ח לשמה אינו משום שא"י לגרשה עתה ורק דבעינן שיהי' נכתב לשם גירושין של אשתו. וזה ל"ש היכי שהיא אשתו ורק שא"י לגרשה עתה מצד אחר דבזה שפיר י"ל דחשוב לשם גירושין שיגרשנה בעת שתהי בת גירושין וזה נכון בסברא

ויען כי קשה לדון בענינים כאלה מסברת הלב באין עוזר וסומך מש"ס ומפוסקי' הראשוני' נתתי אל לבי לעיין בזה ואחרי בינותי ראיתי שיש לדבר הרבה בזה ולהראות פנים לכאן ולכאן והנה בש"ס דגיטין דף ע' איתא אהא דתנן מי שאחזו קורדייקוס ואמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום אמר כתבו כו' ואח"כ אחזו קורדייקוס ואמר לא תכתבנו אין בדבריו האחרונים כלום ארשב"ל כותבין ונותנין גט לאלתר ור"י אמר אין כותבין אלא לכשישתפה כו' במאי קמיפלגי ר"ל מדמה לי' לישן ור"י מדמה לי' לשוטה ור"י כו' ישן לאו מחוסר מעשה החי מחוסר מעשה ור"ל כו' שוטה לאו סמיא בידן האי סמי' בידן כו' העתקתי בקיצור סוגי' הש"ס יען צורך הוא לענינינו להלן. והנה הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' גירושין כתב וזה"ל חמר כשהוא בריא כתבו ותנו גט לאשתי ואח"כ נבעת ממתינין עד שיבריא כו' ואם כתבו ונתנו קודם שיבריא הר"ז פסול ופירשו הפוסקי' ז"ל דהא דקאמר דפסול ולא בטל דדעתו דכיון דעשיית שליח הי' בעודו בריא שפיר הי' ביד השליח לכתוב וליתן גם בעת שטותו של הבעל ורק דהא דאין כותבין ונותנין רק לכשישתפה הוא רק מדרבנן שלא יאמרו שוטה מגרש ויתירו גם בצוה בעת שטותו ע"ע ודוב הקדמונים ז"ל חילקו בזה ומשום דס"ל דבעינן שיהי' המשלח שפוי בכל הזמן וביאור הדבר דלאו היינו שנאמר דכשנתקלקל אח"כ נתבטל השליחות דא"כ הי' צריך לעשותו אח"כ שליח מחדש ובאמת קיי"ל דאחר נשתפה א"צ לאמלוכי ביה ורק דלדעתם ז"ל כל ענין שליחו' לא נגמר עד זה שעשאו שליח דאל"כ ל"ה ביד המשלח לבטל את השליח ורק דעם המעשה נגמר קניית הכח להשליח והמעשה עם קנייתו באים כאחד ומה"ט ס"ל דגם בשעת הכתיבה והנתינה צ"ל הבעל המשלח שפוי כיון שאז נגמר קניית הכח להשליח ודו"ק כי בזה יתבארו הדברים כמין חומר ועי' בג"פ ז"ל שנתחבט בזה ולא ירד לכ"ז עיין בדבריו ז"ל ועי' בטור ז"ל שכ' וז"ל הי' בריא בשעה שציוה כו' אין כותבין בעודו בחליו ואם כתבו ונתנוהו בחליו אינו כלום המבין יראה כי מתחלה דבר רק מהכתיב' ואח"כ סיים באם כתבו ונתנוהו אינו כלום ואחר העיון אמינא דבדקדוק כתב כן דאיהו ז"ל בשיטת הפוסקים אלו קאי דבעינן שיהי' שפוי בדעתו בעת גמר קנין כח השליחות ולכך אם נתנו בחליו הגט בטל ואינו כלום ואמנם נודע נודע דעת רוב הקדמונים ז"ל דל"ב כלל שליחות בכתיב' ורק שצריך ציווי הבעל דאל"כ ל"ח לשמה וא"כ כשבאמת צוה בהיותו בריא אינו מזיק מה שהי' שוטה בעת הכתיב' דל"ב שליחות כלל ושפיר חשוב לשמה אחר שציוה מקודם בהיותו בריא והא דאין כותבין אינו רק משום גזרה דרבנן שלא יאמרו שוטה מגרש וכנ"ל לשיטת הרמב"ם ז"ל ובכה"ג לא הי' פסול אבל לא בטיל ורק כשנתנוהו בעת שטותן הגט בטל ואינו כלום וז"ב בביאור דבריו ז"ל

ומזה יש להביא ראי' למ"ש דכל כה"ג שא"י ליתן מצד אחר חשוב שפיר הכתיב' לשם גירושין ול"ד להך דכתב לאשה דעלמא שאינו עתה אשתו כלל וכנ"ל דאל"כ גם כשכתבוהו בעת שטותו הוי לי' לומר דאף דל"ב שליחות מ"מ כיון שא"י ליתנו הגט בטל דל"ה לשם גירושין אמנם אחר היישוב אין מזה ראי' די"ל דהטור ז"ל בשיטת אביו הרא"ש ז"ל קאי שכתב דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל מהני גם באמר לסופר כתוב גט לאשה דעלמא לכשאכניסנה אגרשנה וע"כ דלא ס"ל כהרמב"ם ז"ל דבכה"ג ל"ח לשם גירושין וכמובן ולהרמב"ם ז"ל פשיטא דא"ש דלדעתו ז"ל לפ"ז מהני הנתינ' ג"כ לענין שיהי' גט מה"ת עכ"פ ושפיר חשוב לשם גירושין וכנ"ל כן עלה לכאורה על לבי אמנם אחר העיון אמינא להביא ראיה והחילוק שכתבתי מדברי הרמב"ם ז"ל בעצמו דס"ל להדיא בהך דכתוב לאשה דעלמא דל"ח לשם גירושין ולמען ברר ראייתי צריך אני להאריך קצת ולפרש שיחתי

הנה במה דפשיטא להאחרונים ז"ל דיש לומר דכיון דעשאו שליח בהיותו בריא שפיר יכול השליח לעשות המעשה אף בעת שטותו של המשלח דכיון שכבר נמסר לו הכח מהמשלח עוד בעת בריאותו לא איכפת לן מה שבשעת גמר המעש' נשתטה משלחו יש לעורר טובא מש"ס דגיטין דף כ"ט דאמרינן דאם מת הבעל בטלה שליחותיהו דכולהו. וראיתי להגאון בעל קצה"ח ז"ל שהרגיש בזה וכתב דבמת הבעל מטעם אחר קאתינן עלה דכיון שמת פקעה לה רשותי' ול"ש עוד גירושין משא"כ בנשתטה דעדיין אגידה בי' והיא אשתו כמקדם ורק שאין לו כח לגרש וא"כ שפיר י"ל דהשליח שנמסר לו הכח מאתו בעודו בריא יכול לגרשה אולם אם אמנם היטב אשר דבר בחילוקו זה עדיין לא העלה ארוכה דהרי ר"א בגיטין שם ס"ל דגם אם מת שליח ראשון בטלו כולם ובזה ל"ש לדון מחמת הפקעת הרשות דעדיין הבעל קיים ורק שליחו הוא שמת ואף מר ברי' לא פליג בזה רק משום דס"ל דכולהו שלוחי דבעל נינהו אבל אל"ה הוי ניחא לי' דבטלו כולם במיתת השליח הראשון ומוכח א"כ דגם בשעת גמר מעשה השליחות בעינן שיהי' משלחו מצי עביד וכנ"ל דמצד הפקעת רשות אין לדון בזה ורק מצד דלא מצי עביד ובזה אין לחלק בין מת משלחו לנשתטה וכמובן. האמנם כי מקום יש בראש לישב גם את זאת וכאשר יבא בדברינו לקמן אולם עכ"ז פירושן של האחרונים ז"ל בדעת הרמב"ם ז"ל אינו עולה יפה דלפירושן עכצ"ל דהא דבאמת אין כותבין ונותנין עד שישתפה הוא רק מטעם גזירת חז"ל שלא יאמרו שוטה מגרש ויתירו גם כשהציווי היה בעת שטותו וכמבואר בדבריהם ז"ל ובאמת זה אי אפשר להאמר כלל דאם כה נאמר יקשה לר"ל דס"ל לחלק דדוקא בשוטה גמור שאין סמי'