ברכת רצ"ה לז

אין לדבר סוף. וכיון שכן גם לענין היכי דשינה בודאי שמו ואנו דנין משום שנתחזק בשם זה פה ג"כ בעינן שיעור זה דשלשי' יום דבשיעור זה כבר יצא הספק מלב כל אחד ואחד דשמא אין זה שמו ודו"ק בזה. ולפ"ז לפירוש הרשב"ם ז"ל דהא דל"ח התם בב"ב בהוחזק שלשי' יום משום דקשה לומר שיחליף שמו זמן רב כזה אין מכאן ראיה לזה דגם לענין נתחזק שמו בעינן ל' יום דוקא ומצד הסברא החצונה יש לומר דכל שנתפרסם בכל העיר שמו חשוב הוחזק בשם זה דמאין הרגלי' לשיעורא דל' יום דוקא ואף דמודינא דגם לדעת הרשב"ם ז"ל היכא שהי' נקרא מקודם בעיר הזאת בשם אחר ורק שאח"כ החליף שמו בעינן למ"ד יום דוקא דבזמן כזה נשתקע שם הראשון ונתחזק שם החדש וכדמצינו לענין משיב הרוח דאחר ל' יום בחזקת שאמר ועיין בפוסקים ז"ל שם שכתבו דהעיקר הטעם הוא שם משום דבשיעור זמן ל' יום נשתקע הרגילות שהיו רגילים בו קודם ולא מטעם שאומר צ' פעמים וכמ"ש הר"ם מרוטענבורג ז"ל דמה"ט כל שאמר צ' פעמים בב"א א"צ לחזור ויש להביא ראיה לדבריהם דהרי גם בשאלת טל ומטר דינא הכי אף שאין שיעור אמירתם שוה למשיב הרוח והארכתי בזה ואכ"מ אבל היכי שבא לגור בעיר ההיא ומתחלת בואו הוחזק עצמו בשם הכתוב בגט שפיר י"ל דחשיב הוחזק גם בפחות מל' יום לדעת הרשב"ם ז"ל שלא יחשב שינוי כשנודע לנו שאין שמו כך באמת והבן זה

אחר כתבי זה עלה על לבי לומר דיש לדחות ראייתי נגד דעת הג"פ ז"ל מהא דמכשירינן עברי שחתם עצמו כדרך יוני שנקרא בן ראובן וחתם עצמו ראובן בן עמש"ל דאין להביא ראי' מעד למגרש דבעדים אין לדקדק כ"כ דמה"ט היכי דנקרא בשני שמות חלוקים דאיכא דקרי לי' הכי ואיכא דקרי לי' הכי בהמגרש צריך לכתוב דמתקרי דוקא ואי לאו הכי פסול והעד חותם בלי מתקרי וכמבואר בסי' קכ"ט סי"ח שהבאתי לעיל. אולם אחר ההתבוננות יש להעמיד ראייתי זאת לפי מה שבארתי בחי' דבפסול דשינוי שמו יש שני עניינים או שיאמרו שאין זה המגרש או אף היכא דליכא חשש זה מ"מ כיון שיש שינוי גמור בשמו פסול דכיון דבעינן שיכתוב שמו כשהוא בשינוי אין זה שמו ואף דליכא למיטעי באחר מ"מ הרי לא נכתב שמו ודמי להיכי שכתב פלוני דהאי סימנא והאי סימנא גירש דפשיטא דאין לחשוב זה תחת השם והגט בטל אף שמציין לנו המגרש בכל סימניו עד שאין להסתפק בו ועיין באחרונים ז"ל שהעלו די"ל דאף דכתב חניכה שקורין בו לבד כשר מ"מ בכתב רק קיצור השם שנקרא בו דפסול ומשום דחניכה הוא שם אחר שקורין לו וקיצור השם הוא משמו וכיון דבעינן שמו בגט צריך לכתוב שמו כראוי עיין בדבריה' בהך דחזקיה וחזקיהו. אמנם אף לדעת החולקים ומכשירים בזה מ"מ ז"א רק כשנקרא בפי כל בקיצור השם ומשום דאף דהוי קיצור השם משמו הניתן לו מ"מ כיון שקורין לו כך הוי חניכה אבל לכ"ע היכא שלא נקרא כלל כך ורק שחותם ונקרא בשמו ממש וכתב בגט השם בקיצור אף שידעינן מקיצורו השם האמתי הגט בטל שאין זה שמו ואנן שמו ושמה בעינן בגט וכנ"ל. והנה מטעם שיאמרו היכי שהיפך השמות שאין זה המגרש פשיטא לי דאין לחוש דלא גרע מהיכי שכתב שם הטפל ועל העיקר דמתקרי דכשר ול"ח שיאמרו בשביל זה שהיפך וכתב הטפל עקר והעיקר טפל שאין זה המגרש וכמש"ל ואך דיש קצת מקום לחוש ולומר דכיון שהיפך השמות חשוב שינוי ואין כאן שמו ולזה שפיר יש להביא ראי' מעד דלא פסלינן בכה"ג שחתם גונדלית שהוא עברי וחתם כדרך היונים ראובן בן דעיקר הטעם דעד א"צ לכתוב דמתקרי הוא משום דבעד ליכא למיחש שיאמרו שאחר הוא שיש לו שני השמות יחד דמה נ"מ אם הוא זה או אחר וכמ"ש הפוסקים אבל לענין חשש דאין זה שמו שפיר יש ללמוד מעד למגרש. ויש לי הרהורי דברים הרבה בש"ס דגיטין שם דדלמא בשמא דאבוה חתים ודלמא סימנא שויי' דנראה דבחת"י העדים אין מדקדקין כלל אף בכה"ג. אולם לא הספיק הזמן עמדי לצרפם במצרף הדעת והבחינה ואקוה כי כאשר ישים כת"ה עיונו בכל הדברים הנאמרים בזה וישכיל על כל רמיזותי יראה כי יותר מהנראה כתוב כאן. מהלין טעמי נראה לי להתיר להאשה המגורשת בגט זה והנני מסכים לדעתו ה' בצירוף הרב וכו' מהר"ם מיכאל ני' ומטינא שיבא מכשיר' וה' הטוב יצילנו משגיאות ויראנו בתורתו נפלאות: סי' י

ע"ד האיש ר' שמואל ב"ר גדלי' נאדעל אשר נשתטית אשתו זה שנים הנה כבר פשטה הוראה בכל ישראל להתיר לו לישא עלי' אחרת אולם רק עפ"י היתר מאה רבנים ואחר אשר ישליש לה כתובתה וגם שימסור גט ביד שליח להולכ' שיתן לה לכשישתפה ותהי' ראוי' לקבל גט וההיתר ע"י מאה רבנים וגם תנאי השלשת הכתוב' מבואר בגוף התקנ' המובא בתשובות מהר"ם ב"ב ז"ל והכלבו אמנם ענין מסירת גט לש"ה אינו נזכר בהתקנ' ורק הב"ח ז"ל באה"ע סי' קי"ט כתב שכן הוא מנהג גדולי הדורות והנה בגוף הדבר שתהי' יכול' להתגרש אחר שנשתפה ע"י גט זה שמסר הבעל ליד שליח בעת שטותה כבר שדו נרגא הגאון בעה"מ ס' מ"ל וחכמי ליסא ז"ל מש"ס דנזיר דף י"ב דמסיק דכל דאיהו לא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח ועיין באחרוני' ז"ל שהאריכו בזה כ"א לפי דרכו אמנם אנכי בחידושי דחיתי כל דבריהם ז"ל והעליתי דתלוי בשני הטעמי' שנאמרו בש"ס דיבמות דף קי"ג אהא דא"י לשמור את גיטה א"י להתגרש דלפי טעמא דר' ינאי דכתיב ונתן בידה וזו אין לה יד באמת י"ל דל"ש בזה ענין איהו ל"מ עביד השתא דעיקר הטעם דל"מ משוי שליח בכה"ג הוא משום שא"י למסור לשליח רק הכח שיש לו בעצמו בשעת עשיית השליח אבל לא הכח שנתוסף לו להמשלח אח"כ וזה ל"ש בהך דשוטית שלא הי' חסרון בכחו ורק שהיא לא הי' לה יד לקבל הגט. אולם לפי טעם השני דתנא דבר"י דכתיב ושלחה מביתו פרט לזו שמשלח' וחוזרת שפיר אין ביד השליח לגרש' בגט זה לכשתשתפ' אחרי דל"ה ביד הבעל לגרש' אז בשעה שעשאו שליח לזה דכל מידי כו' דאף שהחסרון הי' רק מצדה מ"מ כיון שהיא בעצמה המגורשת דגזר' התור' דמשלח' וחוזרת אינה בת גירושין שפיר חשוב איהו לא מצי עביד שאין לו עתה כח גירושין באשה זו דזה דמי שפיר להך דקידושין שאין ביד השליח לקדש אשה שהיתה בשעה שעשאו שליח עדיין אשת איש ואף שהחסרון הי' מצדה ורק דמ"מ כיון שהיא בעצמותה שאיננה בת קידושין אמרינן דל"מ השליחות וכנ"ל וה"ה בנ"ר אי נימא דלאו בת גירושין היא כלל והארכתי הרבה בזה ואכמ"ל

ואחר שבררתי שא"י להתגרש בגט זה מהשליח אחר שנשתפ' צריך להבין דעת החכמי' שנהגו בנתינת גט לש"ה דאין בזה לומר רק כדי שתוכל לקבל הגט תיכף בעת שתהי' ראוי' שלא יהי' לו שתי נשים. אולם אחרי שא"י למסור לה הגט כל התקנ' היא למגן וללא תועלת וכמובן. והנרא' דעיקר שנהגו כן הוא היכי שהיא יכולה לשמור גיטה ורק שא"י לשמור א"ע דבזה היא יכולה להתגרש מה"ת ורק שא"י לגרש' מדרבנן משום גזיר' שלא ינהגו בה מנהג הפקר ובכה"ג יש תועלת במסירת הגט לש"ה דבזה שפיר יכול ליתן הגט תיכף כשנשתפה דל"ח ל"מ עביד השתא ל"מ א"נ כדעת רוב הקדמוני' ז"ל דבכה"ג אם עבר וגירשה מגורשת דפשיטא דחשוב מצי עביד השתא אלא דאף א"נ כדעת החולקי' ז"ל דגם בכה"ג אינה מגורשת