ברכת רצ"ה לו

יש לעורר דמנ"ל לומר דמשום דנקרא בשם אחד השמות ע"כ מחולקים המה ואמאי לא נימא דבאמת שניהם הם באחד והעולם קצרו השם הזה והוא כמו כל קיצור השם. והנראה דדעתם ז"ל דליכא למימר שהוא קיצור השם רק היכי שמקיצור הזה נבין שמו העיקר וכגון שמואל משולם וכדומה אבל בשני שמות שאין לדון מהאחד על השני שיוכל להיות ששמו הוא רק זה לא שייך לומר שמקצרים בכה"ג

ומעתה לפ"ז י"ל בנ"ד דאף לדעת הג"פ דמי שנקרא בשני שמות והיפך בהם הגט פסול מ"מ ז"א רק כשעולה לתור' ונקרא גם כן בשניהם יחד דאז שפיר י"ל דהמה חשיבי כשם אחד אבל היכי דנקרא בפי העולם רק בשם אחד לבד דאז אמרינן דמדלא נקרא רק באחד השמות המה מחולקים ושני השמות שנתנו לו המה רק שיקרא בזה או בזה ורק שלס"ת אנו מזכירים כל שמותיו שיש לו וכנ"ל לדעת הב"ש וס"ה אף שלכתחלה צריך לכתוב כסדר שנקרא לתורה וכנ"ל בסדר הגט מ"מ אם היפך בהם אין לפסול הגט בשביל זה דאין זה חשוב שינוי השם כיון שאינו כשם אחד רק שני שמות מחולקים דפסקינן דכל שכתב שני השמות מפורש בגט אף בהקדים שם הטפל כשר. ואף דבנ"ד כתבו שני השמות בלי דמתקרי מ"מ כשר אף דנקרא בשם אחד וכנ"ל בשם הב"ש ז"ל דאף דיש לכתוב בסה"ד דמתקרי מ"מ גם כשכתבו שני השמות בלי מתקרי כשר. ואין לומר כיון דהיפך השמות וגם לא כתב מתקרי ממ"נ פסול דאם המה שמות מחולקים פסול בלא מתקרי ואם אתה אומר דכיון דעולה לתור' בשניהם יחד כשר בלי מתקרי בדעבד דיש לומר דחשבינן כשם אחד א"כ פסול לדעת הג"פ משום שהפכם וכתב האחרון ראשון. דז"א דפשיטא דלדעת הב"ש וסה"ג ע"כ בכה"ג שנקרא רק בשם אחד זה הוי הוכחה דהשמות המה מחולקים ולא משום ספיקא דתלינן לומר כן אנו באים לדון בזה ורק דמ"מ ס"ל להב"ש דאף דבאמת הוו שמות מחולקים מ"מ כיון שנקרא לס"ת בשניהם יחד אין לפסול בלי מתקרי אבל מ"מ כיון דיש בכה"ג הוכחה שהשמות מחולקים אין לפסול משום שהיפך בהם. ואף שיש חולקים בזה על סדה"ג והב"ש ז"ל וכותבים דיש לכתוב שני השמות יחד ודמתקרי על שם הנקרא בו היינו ראובן שמעון דמתקרי שמעון וגם דיש עדן מקום לומר גם לדעת הב"ש דהא דמכשיר בכה"ג בלי מתקרי אף דלדעתו ז"ל המה שמות מחולקים בכה"ג וכנ"ל היינו משום דכיון דנקרא לס"ת בשני השמות יחד גם שני השמות יחד חשובים כשם בפ"ע וכשר משום שכתב שם אחד עכ"פ היינו שם זה דשניהם ביחד דכל שכתב שם אחד משמותיו כשר בדיעבד ואינו פסול חף לדעת הב"ש ז"ל ריש סימן הנ"ל רק כשכתב שם טפל לחוד וי"ל דס"ל דשם זה דשניהם יחד חשוב יותר משם טפל וא"כ כיון שהפך בהשמות שפיר חשוב שינוי לדעת הג"פ דכיון דאתה דן רק משום דשני השמות יחד הרי ג"כ שם בפ"ע א"כ הרי כתבו בשינוי שהיפך בהם דהוי שינוי לדעתו ז"ל עכ"ז אחרי דלדעת הב"ש וסה"ג ז"ל כל כה"ג הו"ל שמות מחולקים ומ"ש דיש מקום בנ"ד לדברי הג"פ גם לדעתם אינו ברור עוד יש עכ"פ לצרף כ"ז לסניף להכשיר בנ"ד וכנ"ל והבן כל זה

עוד יש לצדד להקל בנ"ד מטעם שהוחזק שמו אביגדור יהושע במקום הכתיב' והנתינה ואף שלא הי' שם רק כ"ד ימים ואנן הוחזק שלשים יום בעינן מ"מ הרי גם מקודם כתב איגרות וחתם אביגדור יהושע ועיין בתשו' מבי"ט סי' ל"ב ח"ב לענין אחד שהוחזק עצמו בשאלנוקי בשם שמואל בן יצחק ואח"כ נודע דשמו הוא שלם בן אברהם שכתב לענין שם אביו דדי אם חתם עצמו בשטרות וכתובים שלשה פעמים תוך הזמן עכ"פ שיחשב בזה חזקה לשם אביו בארץ ההוא שאין שום אדם נקרא רק בשמו ולא בשם אביו עייש"ה מה שחפש למתי חתם עצמו ג"פ עכ"פ מוכח מדבריו ז"ל דלא בעינן דוקא לענין חזקת שמו שיהי' נקרא כן ודי במה שחותם עצמו כן והרי בנ"ד חתם עצמו באיגרות קודם החתונה ויש לצרף הימים האלה להימים שהיה שם אח"כ ואף אם נדחוק לומר דגם לדעתו ז"ל אין אנו מצרפין חת"י לחזקה זו רק כשחתם בשטרות וכתובה דאיכא עדים דמפקי לקלא שזה חתם כך אבל לא באיגרות שלומים שכותב לאיש אחד דלא נתפרסם שמו בכך מה שאינו נראה לי ברור עוד הנה בנ"ד גם אחר עבור זמן רב בא לכאן ונקרא כך וגם בכו"ה שהביא אביו מקוים כמשפט חתם כן וגם בשעת הגט אמר קודם כתיבת הגט ששמו כן וכן נקרא בב"ד בעת ההוא. ועיין במבי"ט ז"ל בהתשובה שם שכתב להדיא דאף שהוחזק ג"פ ביותר מל' יום שלא הוצרך לחתום בנתים או שלא קראו אותו יש לסמוך בדיעבד ודחק דהוי חזקה כל שלא היה ספק שם אחר במקום ההוא בין החתימות או הקריאות וא"כ כ"כ בנ"ד כיון שבנתים לא עלה במקום הכתיבה והנתינה שום ספק בהעיר שאין שמו כאשר הוחזק יש לצרף כל הזמן שבנתים לזמן רב יותר משלשים יום לחשוב כהוחזק שמו ואף שכפי הנרא' המבי"ט ז"ל לא סמך ע"ז רק במקום עיגון ודחק גדול ומשום דיש לומר דדמי לריחק וקירב נגיחות מ"מ פשיטא די"ל להקל עכ"פ בשביל זה כל שיש עוד צדדים להקל ולצרף זה לצדדי ההיתר וכנ"ד

והנה בגוף הדבר שהעלו הפוסקים הראשונים ואף גם האחרונים ז"ל דלא מיקרי הוחזק בשם זה היכי ששינה שמו רק כשהוחזק דוקא שלשים יום ומביאים ראי' מש"ס דב"ב דף קס"ז דא"ל רב הונא ב"ח הכי אמר רב כל שהוחזק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לו אינו ברור עוד לפע"ד דהנה זה ימים נתקשיתי על ראי' זו דהרי התם אין החשש משום שיגרש את אשתו שיקלקלה ע"י ששינה שמו דאינו חשוד לקלקלה וכמבואר בש"ס ופוסקים ורק דהחשש היא דלמא אזיל למתא אחריתא ומחזיק לי' לשמיה יוסף בן שמעון וכתיב גיטא וממטי' לי' לאיתתא דהאיך וכמבואר ולזה אין תקנה מה דלא מיחשב בכה"ג כשלא כתב שמו האמתי שינוי השם ורק דמהני חזקת שלשים יום דלא חיישינן שמחליף שמו זמן רב כזה וכאשר פירש הרשב"ם ז"ל והתם אם הי' ידוע לנו שאין זה שמו ורק שהחזיק עצמו כך באמת לא הי' מועיל לפ"ז דהדרא חששא דרוצה לגרש אשת חברו במתא אחריתי לדוכתי' ורק דכיון דלא ידעינן שאין זה שמו לא חיישינן בזמן רב כזה ובזה יתיישב דלא יקשה לשיטת הרא"ש ז"ל דאינו יכול להחזיק שם אחר לאביו והבן] ומה ראי' יש איפוא מזה לענין היכא שנודע לנו שהחליף שמו והיכא דליכא חשש שמגרש לאשה אחרת וכגון שהם שניהם המגרש והמגורשת לפנינו ויודעין אנחנו בהמגורשת שהיא אשתו ועיין תוס' ר"פ כל הגט ואנו דנין א"כ רק מחמת שינוי שמו דבעינן שיתחזק בשם זה שלשים יום דוקא והרי גם בקרי לי' ועני ס"ל לאביי דאין חוששין מה דפשיטא דלא מהני לכ"ע לענין שינוי השם ועמדתי ע"ז זמן רב עד עתה שהאיר ה' את עיני ומצאתי להרמב"ם ז"ל שכ' אהך דהוחזק שמו שלשים יום אין חוששין לו דכיון דהוחזק ל' יום לא חיישינן שמגרש אשת חבירו משום דא"כ אין לדבר סוף. ולפ"ז אמינא דראיית הפוסקי' הוא כך דכיון דחזינן בהך דב"ב דקצבו חז"ל שיעור למ"ד יום לא פחות ולא יותר ע"כ דה"ט משום דשערו חכמים דבזמן כזה לא יעלה לשום אדם ספק בלבו שאין זה שמו האמתי וכל שנשאל לאחד מאנשי המקום אם מכיר הוא לפלוני בשמו ויאמר שהוא מכירו ששמו כך וכך ואם נאמר דנחוש אנחנו מ"מ דשמא מסיק לי' שמי' הכי ליתן הגט במתא אחריתא למי ששמו כך ונצטרך שהעדי' לא יסמכו על הכרת אנשי העיר שסבורי' בודאי ששמו כך