ברכת רצ"ה שלט

היא אגב אונסא גמר ומקני. והנה אנן קיי"ל כרב הונא דתלוה וזבין הוי זבינא אבל מ"מ תלוה ויהיב ל"ה מתנה דרק אגב אונסא וזוזי גמר ומקני. ומעתה קשה על הא דהחליטו כל הפוסקים ז"ל דאונסא דנפשיה ל"מ לבטל גם בגט ומתנה דמנ"ל הא דכיון דגם באונסא דנפשיה אנו צריכין להך סברא דגמר ומקני א"כ יש לומר דז"א רק במכר דאיכא זוזי אבל היכי דליכא זוזי כגון גט ומתנה גם אונסא דנפשיה מבטל דלא אמרינן דגמר ומקני רק בדאיכא זוזי וכדאמרינן לר"ה באונסא דאחרינא דדוקא היכי דאיכא זוזי גמר ומקני כן הוא גם באונסא דנפשיה דאחר דבש"ס שם לא מצינו רק דאף א"נ דתלוה וזבין ל"ה זביני דגם באונסא וזוזי לא גמר ומקני מ"מ במכר באונסא דנפשיה לכ"ע גמר ומקני וא"כ שפיר י"ל דגם זה הוא רק במכירה דאיכא זוזי אבל מ"מ מאין הרגלים לומר כן גם בגט ומתנה דליכא זוזי. ובאמת במתנה קשה למצוא אונס דנפשיה שיהיה בכלל תלוה ויהיב דגם בנתחייב עצמו בקנס ממון ליתן מתנה דעי"ז חשוב אונסא דנפשיה ליתן וכנ"ל דמי למכר דכיון דעי"ז נפטר מחיובו הו"ל כזוזי. אמנם בגט שפיר משכחת לה לפי מה שהעלו דבגט מתן דמים לא מעלה ולא מוריד דאין קצבה לשווי אשה לבעלה והו"ל כתלוה וזבין בפחות משויה דל"ה זבינא וא"כ בנפטר ע"י הגט מחיוב קנס ממון י"ל דאף דהוה אונסא דנפשיה לא גמר ומגרש כיון דליכא זוזי כל השיווי דאין לזה קצבה משא"כ במתנה דהאונס דנפשיה הוא רק לפי חיוב הקנס ואין אונס בכל המתנה רק כשהקנס הוא כ"כ כמו המתנה או עוד יותר והו"ל כמכר בשויה

אולם נראה להביא ראיה ברורה דבאונסא דנפשיה גם היכי דליכא זוזי גמר ומקני מהא דקיי"ל דאין אונאה לקרקעות ולדעת רוב הפוסקים ז"ל אף ביותר מפלגא דהנה בהך דשאין הדעת טועה כתבו המפורשים ז"ל דהיינו יותר מכפלים עיין ש"מ ב"ב דף ע"ח וא"כ א"נ דגם אונסא דנפשיה מבטל היכי דליכא זוזי יקשה דבנתאנה מוכר ניהו דגזירת הכתוב היא דאין אונאה ולא ביטול מקח כלל לקרקעות מ"מ מטעם אחר הו"ל למימר דמכרו בטל דכיון דע"כ ידע באונאה בכה"ג דאין הדעת טועה וע"כ שמכר וזלזל כ"כ שהיה דחוק הרבה למעות וא"כ הו"ל אונסא דנפשיה וגם לא קיבל הדמים כל דמי שוויו דלא גמר ומקני דדמי למתנה. ואני מוסיף לומר דאף לדעת הסוברים דהעיקר כהירושלמי דהך דאין אונאה לקרקעות מיירי עד פלגא מ"מ עדיין יקשה לפ"ז. ומשום דלדעתי ברור דדוקא היכי דאם נאמר שלא נתאנה נצטרך לתלות במחילה ומתנה יהיב ליה בעינן דוקא שאין הדעת טועה כלל שא"א לומר כלל שנתאנה והיינו יותר מכפליים דכיון דמתנה לא שכיחא דלא יהיב אינש מתנה לנוכראה כל שאפשר לתלות בטעות ואונאה אף ע"צ הרחוק תלינן שלא נצטרך לומר דמתנה הוא דיהיב ליה. אבל לענין שנתלה שמכר מחמת דוחקו כל היכי שיש אונאה מרובה דלא שכיח שיתאנה כ"כ תלינן יותר שידע ולא נתאנה ורק שמחמת דוחקו זלזל במכרו משנאמר דנתאנה כ"כ ואף בפחות מפלגא וז"ב אצלי. וכיון שכן גם לפי דעתם ז"ל מוכח דאונסא דנפשיה ל"מ גם היכי דליכא זוזי דאל"כ כיון דמחמת דחקו הי' מוכרח למכור דהו"ל אונסא דנפשיה והדמים לא קיבל בשלימות המקח בטל וכנ"ל. ולכאור' אמרתי לדחות ולומר דהך דאין אונאה לקרקעות מיירי בנתאנה לוקח. אולם א"א לומר כן דאי בנתאנה לוקח א"כ ביותר מפלגא גם במטלטלין ל"ה ביטול מקח דכיון דהו"ל שאין הדעת טועה מתנה יהיב ליה וע"כ דמיירי בנתאנה מוכר דבזה במטלטלין י"ל דלא מחל ורק שבשביל דוחקו זלזל עתה בנכסיו ומימר אמר שיתבענו אח"כ דדוקא גבי לוקח שידע באונאה שפיר מחלק הט"ז ז"ל דדוקא בכדי אונאה אף בידע אמרינן דלא מחל דמימר אמר כו' משא"כ בביטול מקח דאי לאו דמחיל למה קנה המקח לבטלו אבל במוכר שפיר י"ל כן גם היכי דהוי ביטול מקח והא דמכר לו משום שהיה צריך אז למעות ואמר שיתבענו אח"כ ויבטל המקח דמוכר לעולם חוזר ורק בקרקעות ל"ש לומר הכי דאין אונאה לקרקעות וכיון דע"כ בנתאנה מוכר מיירי מוכח א"כ דאונסא דנפשיה ל"מ לבטל גם בכה"ג וכנ"ל

ועדיין יש לעורר לפמ"ש במק"א דאף דהא דאין אונאה לקרקעות גזה"כ הוא וכמ"ש התוס' והקדמונים ז"ל מ"מ יש בקרקעות עוד טעם נוסף מצד הסברא דדרך אדם להוסיף הרבה בשיווי הקרקע. והבאתי ראיות לזה מדברי הקדמונים ז"ל וביארתי בזה דברי הש"ס ב"מ דף ק"ח גבי דדב"מ בזבין במאתן ושוה מאה דסבור מיני' מצי א"ל לתקוני שדרתיך וכו' א"ל כו' הכי אמרי נהרדעי משמיה דר"נ אין אונאה לקרקעות והיינו דבאמת הא דאין דין אונאה בקרקעות משנה מפורשת היא ורק דאם הי' רק מצד גזה"כ לבד לא הי' נותן לו המצרן רק מה ששוה דאיהו דאפסיד אנפשיה ולכך הביא הך דר"נ דאמר אין אונאה לקרקעות והיינו גם מצד דדרך בני אדם לקנות קרקעות ביותר מהשיווי ואינו א"כ ישר וטוב שיפסיד הלוקח והארכתי בזה ואכ"מ הביאור. ומעתה שפיר י"ל דמיירי בנתאנה לוקח ומ"מ אי לאו דאין דין אונאה לקרקעות הי' משכחת לה שיהי' יותר מכפליים ואפ"ה לא נאמר דמתנה הוא דיהיב ליה ומשום דכיון דדרך ליתן בעד קרקע יותר משוויו עד כפלים וכנ"ל מהך דזבין במאתן ושוה מאה א"כ י"ל שחשב רק שהוא יותר שוה מפלגא ובזה נתאנה ונתן המעות היתירים משום שדרך ליתן בעד קרקע יותר משויו ולא נתאנה א"כ בכשאין הדעת טועה וכמובן. אמנם עכ"ז אמינא להביא ראיה לזה דהנה לכאור' קשה על הירושלמי דיותר מפלגא יש ביטול מקח בקרקעות דלמה לי קרא דאין דין אונאה בקרקעות הרי מצד הסברא אין אונאה וכנ"ל לר"נ ובשלמא א"נ דאף יותר מפלגא אין בו אונאה ניחא דזה אינו רק מגזה"כ דפשיטא שלא יתן אדם יותר משיווי הקרקע כ"כ ולא מצינו זה רק שוה מנה במאתים לא יותר. אולם להירושלמי יקשה דלמה לי גזה"כ דעד פלגא מהסברא ידעינן וכנ"ל. [והנה זה אין להקשות ולומר דכיון דדרך ב"א ליתן בעד קרקע יותר מהשווי א"כ אמאי ביותר מעט מפלגא יהי' ביטול מקח ולמה לא נימא דכיון שעד כפלים דרך להוסיף א"כ נחשב אונאת הפלגא מזה דז"א די"ל דדמי לאונאת שתות דמחזיר הכל אף דפחות משתות דרך למחול עיין חו"מ סי' רכ"ז ובסמ"ע שם] וצ"ל ע"כ דצריך קרא היכי דנתאנה מוכר עד פלגא דז"א מצד הסברא דזה ל"ש רק בלוקח דדרך ליקח נחלת שדה להעלות בדמים אבל לא במוכר וכמובן. וכיון שכן הדק"ל דא"נ דהיכי דליכא זוזי גם באונסא דנפשיה לא גמר ומקני א"כ באונאה מרובה עד פלגא דקשה ולא שכיח שיתאנה כ"כ ויותר יש לתלות דידע ורק שמכר מחמת דוחקו ליבטל המקח מפאת האונס דכיון שמכר כ"כ פחות מהשיווי דמי למתנה וכנ"ל אלא ודאי דבאונסא דנפשיה גם בדליכא זוזי גמר ומקני

והנה ענין מודעא במכירה ביארתי כפי אשר התבוננתי בדברי הקדמונים ז"ל דבאמת הך דאגב אונסא גמר ומקני אינו דבר ברור דודאי גמר ומקני ורק דכיון דיוכל להיות כן נגרע כח האומדנא דלא יחשב מוכח טובא וידוע לכל והדר הו"ל דברים שבלב דל"ה דברים והארכתי בזה להתאים סוגית הש"ס דב"ב כאן עם הסוגיא דדברים שבלב בקידושין דף נ' וא"כ כ"ז כשלא מסר מודעא אבל במסר מודעא דיצא מכלל דברים שבלב דגלוי הוא להעדים שפיר בטלה המכירה. ומעתה אם נאמר דגם באונסא דנפשיה בגט היכי שמסר מודעא בטיל גיטא וכנ"ל לדעת הפוסקים ז"ל אלו ע"כ צ"ל דגם באונסא דנפשיה ל"ה הך דגמר ומקני דבר ברור וכנ"ל וא"כ אחר שבררנו דלענין