ברכת רצ"ה שלו

כשנכתב ולא נחתם יכול לבטל גוף הגט וכמו שהבאתי למעל' דבריו ז"ל בחידושיו לגיטין דף י"ח וא"כ כשאמר עוד מקודם הכתיב' גט זה בטל אם כוונתו לביטול הגט עצמו למה לא יועיל הרי נתבטל תיכף בשעת כתיבה ומהכ"ת נימא שכוונתו הי' שיתבטל אחר שיהי' כתוב וחתום וזה דבר שראוי לעורר באמת. ולפי הנ"ל אתי שפיר דכיון שאמר לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו גט לאשתו אם תאמר שמעיקרא כשאמר וביטל גוף הגט הי' דעתו שיתבטל תיכף בעת הכתיב' א"כ הדיבור האחרון הוא היפוך הראשון שאמר כתבו וחתמו גט וזה אינו גט רק חספא בעלמא ואתי א"כ הדיבור האחרון ומבטל הדיבור הראשון וע"כ אין לחוש רק שביטל גוף הגט אחר הכתיבה והחתימ' שאין הדיבור האחרון היפך הביטול שבשעת הכתיב' והחתימה הי' גט ממש וזה ל"מ לדעתו ז"ל. וזהו שדקדק הרמב"ן ז"ל וכתב במתק לשונו ואם נאמר שביטל הגט עצמו "שיהא כחרס" הבליע בנעימה כל מ"ש והבן זה. ולפ"ז יש לפרש דברי סה"ת ז"ל ע"ד זה דקשיא לי' דמה מועיל הביטול מודעי דשעת הנתינ' לדעת הסוברים דיכול לבטל גוף הגט דשמא ביטל מקודם גוף הגט ובשלמא א"נ דא"י לבטל גוף הגט עכ"פ אחר שכבר נכתב ונחתם ניחא דאף דיכול לכ"ע לבטל שליחות הסופר והעדים מ"מ לזה אין לחוש דכשחזר ואמר כתבו גט אתי דיבור ומבטל דיבור ואין חשש רק כשכוונתו לבטל הגט אחר שיהי' כתוב וחתום וכנ"ל לדעת הרמב"ן ז"ל וזה ל"מ לגירסא ושיטה זו אבל א"נ דמהני ביטול לגוף הגט גם אחר שנכתב ונחתם יקשה דשמא ביטל מקודם גוף הגט שיתבטל אחר הכתיבה והחתימ' דבזה ל"ש אתי דיבור כו' כיון שאינו היפוך מהראשון וכנ"ל וע"ז כתב דצריך לפרש דא"י לבטל שלא בפני הסופר והעדים והיינו אף גוף הגט א"י לבטל שלא בפניהם ושפיר מועיל ביטול המודעי בשעת הנתינה [ולפ"ז מ"ש לבסוף אבל לאחר שנגמר הגט א"י לבטל הגט שלא בפניהם הך שלא בפניהם הוא דוקא ורק דצ"ל לגירסא דגיטא גופא מי קמבטל וכמובן]. וטעם הדבר אמינא לפ"ז לפמ"ש התוס' בסוגיין דגיטין שם דהיכי שביטל בפני ע"א גם רבי מודה דאינו מבוטל ומשום דבזה איכא טפי חשש ממזרות וא"כ יש לומר גם בביטל שלא בפני הסופר והעדים רק בפני שנים אחרים דעיקר כוונתו שלא יודע הדבר להסופר והעדים דמה"ט לא ביטל בפניהם איכא חשש ממזרות טפי וגם לדידן דקיי"ל כרבי בטלו אינו מבוטל וכנ"ל בביטל לפני ע"א. ובזה מיושב הך דזילו אטמורי דאמרי' בש"ס לקמן שם דלרבי כי מטמרי מאי הוי והיינו דיכול לבטל בפני אחרים והרי לדעת סה"ת א"י לבטל אלא בפניהם. ולפי הנ"ל א"ש דהתם כיון דלא הקפיד שיוודע להם ורק שהם החביאו עצמן שפיר יכול לבטל בפני אחרים כן עלה על לבי. אולם לפ"ז צ"ל דמיירי שאין מניחין אותו לילך בשעת הכתיבה והחתימ' דאל"כ הי' קשה גם לדעת הסוברים דל"מ ביטול לגט עצמו דנחוש שביטל קודם שנגמר שליחותם דליכא דיבור אח"כ וזה דוחק דכ"ז הו"ל לפרש ולא לסתום. ואשר ע"כ נראה עיקר כמ"ש בראשונ' דהך דל"מ ביטול שלא בפניהם רק אביטול שליחותם קאי וא"נ דמהני הביטול לגט עצמו ל"ה מועיל הביטול מודעי וכנ"ל

אמנם אחר רואי להפוסקים ז"ל שמנו לסה"ת ז"ל בין להקת הסוברים דמהני ביטול לגט גופו עיינתי עוד הפעם בסה"ת ומצאתי לו שכ' בסוף אחר הדברים האלה שהבאתי למעלה וזה"ל משמע שיכול לבטל גט גופי' ובזה מועיל ביטול מודעי וכן אם עשה שליח להולכ' יכול לבטלו שלא בפני השליח י"א דהלכה כר"נ דאמר הלכה כרבי בשתיהן דבטלו מבוטל וכמו כן סגי בביטול מודעי לכך ביטול מודעי סגי בשעת נתינה דאי מבטלו לאחר שנגמר הגט או קודם שאמר לסופר לכתוב ולעדים לחתום ובטל אינו מועיל ביטולו כי אם לעדים עצמם ולסופר ואם הם עצמם ביטל קודם שהתחילו לכתוב או קודם שגמרוהו בזה לא חציף שילך לעשותו אחר ששמע ביטולו לכן ביטול מודעי בשעת נתינה סגי וכשר הדבר עכ"ל. והנה בראשית העיון דבריו אינם מובנים לפי הנ"ל בפירוש דבריו וגם מצד עצמם וביחוד הך דוכן אם עשה שליח להולכה ששילב בתוך דבריו ז"ל כמובן למעיין. וכאשר שמתי אל לבי לעיין היטב בעיון נמרץ ובעיון חודרת מצאתי וראיתי כי כל דבריו ה' נכונים וישרים למוצאי דעת באין נפתל ואין צריך להגיה רק איזה אותיות אשר באו בטעות באין מבין הדברים לאשורם. והוא דמתחל' הקשה דאי מהני ביטול לגט גופי' מה מועיל ביטול המודעות בשעת נתינה וכתב דא"נ דל"מ ביטול לגט גופא צריך לפרש דל"מ ביטול להסופר והעדים היינו ביטול שליחותם רק בפניהם ומטעם הנ"ל משא"כ בביטול גוף הגט ל"ש זה והדק"ל וכנ"ל. אולם אח"כ כתב ליישב זה והאיר עינינו בדבר חדש דהיכי שביטל הגט ואח"כ חזר וביטל בטולו מהני וכשר לגרש בו דאתי דיבור הביטול האחרון וביטל הביטול הראשון ול"א דכיון שנתבטל נעשה כחרס דכיון שביטול האחרון מבטל הראשון חוזר להכשירו. וזה ביאור דבריו לפ"ז שכ' דעתו ה' דמשמע שיכול לבטל הגט גופי' ורק דלזה מועיל ביטול מודעי דהיינו המודעי והביטול וכ' דגם בשליח להולכה שביטלו דמהני בין בפניו בין שלא בפניו סגי ג"כ דביטל הביטול ואין צריך לעשותו שליח מחדש. אולם זה לא שייך רק לענין ביטול הגט אבל כשביטל מקודם או באמצע שליחות הסופר והעדים והם לא ידעו וגמרו וחתמו אחר הבי טול אף שאח"כ ביטל את הביטול ל"מ דמ"מ נגמר כתיבתו ונחתם בפסול בלי שליחות הבעל ואיך יועיל לזה הביטול שביטל ביטולו אח"כ ורק דלזה אין לחוש כיון שלא ביטל בפניהם דאף שנתבטל שליחותם מ"מ נכתב ונחתם לשמה ושליחות ממש ל"ב וכנ"ל וזה שכתב וכנ"ל לכך ביטול מודעי סגי בשעת נתינה אי מבטלו לאחר שנגמר הגט וכנ"ל דאתי דיבור ביטול האחרון ומבטל הביטול הראשון וקודם שאמר לסופר לכתוב ולעדים לחתום וביטל דל"ש לומר כן דמ"מ הרי נגמר בפסול אינו מועיל ביטולו כ"א לעדים עצמן ולסופר ולביטול שליחותם בפניהם אין לחוש דלא חציף כו' ולכן ביטול מודעי בשעת נתינה סגי [וצ"ל דהא דכתב היכי שבטל מקודם שאמר לסופר לכתוב ולעדים לחתום הטעם דאינו מועיל ביטולו משום דהי' שלא בפניהם לרווחא כ"כ ולתקן החשש שביטל שליחותם אחר הצווי קודם שגמרוהו דבביטל מקודם שצוה להם בל"ז אמרינן דאח"כ כשאמר להם כתובו חזר ועשאן שלוחים דאתי דיבור כו' וכמש"ל בשם הרמב"ן ז"ל. או יש לומר דלא ס"ל בזה כסברת הרמב"ן ז"ל וכאשר יבואר בדברינו להלן דלאו ד"ה היא והבן] אמנם צ"ל דלרב ששת דס"ל אינו חוזר ומגרש גם ביטול להביטול אינו מועיל דסתמא קאמר אינו חוזר ומגרש ומשמע דל"מ ביטול מודעי וביטול. ובזה ניחא הך דר"י ור"ש דעשו גט אחר אחר הביטול דהם ס"ל הכי וכמ"ש הסה"ת לעיל מזה עייש"ה ודו"ק היטב בכ"ז כי בזה יבואו כל דברי סה"ת ז"ל על מכונם בעזה"י ות"ל עלה בידינו ליישב דברי חכמים וחידותם

והנה בש"ס דב"ב דף מ"ם דאמרינן אהא דאמרי נהרדעי דמודעא דלא כתיב בה אנן ידעינן בי' באונסא דפלניא לאו מודעא היא אי דגיטא ומתנתא גילוי מלתא בעלמא היא פירשו הרשב"ם והקדמונים ז"ל דכיון שמודיע להעדים שהוא אנוס אף שהם אינם מכירים באונסו נאמן בעצמו לומר שהוא אנוס דגילוי מלתא היא דאם אינו אנוס למ"ל ליתן גט ולמסור עליו מודעא. ולכאורה קשה דמה ראיה מזה שהוא נותן גט דלמא אית ליה אונסא דנפשיה שנותנים לו מעות בעד הגירושין והוא צריך ודחוק למעות ואין זה אונס לבטל הגט ומדוע נאמין לו א"כ שהוא אנוס גמור וכבר הרגישו בזה המפורשים ז"ל. ואמרתי בחידושי דדעתם ז"ל