ברכת רצ"ה שלד

לזבינא דכיון ששונאתו ואין רצונה לעמוד אצלו לא מפסיד מידי. ודבריו לכאור' צריכין ביאור דא"כ גם במעושה שלא כדין נמי נימא הכי והש"ס לא פריך רק ממעושה בדין ורק שהוא ע"י עכו"ם דלאו בני עישוי נינהו אבל משלא כדין לא פריך מידי דע"ז ל"ש תירוץ הש"ס כדר"מ דד"ת בנכרים כשר ורק דרבנן פסלוהו כדי שלא תהא כו' ומפקרת עצמה מבעלה דבשלא כדין מבואר בש"ס דגיטין דף פ"ח דלכ"ע הגט בטל מה"ת ועיין בתוס' והקדמונים ז"ל ועכצ"ל דבשלא כדין ל"ש זה דאין רצונה לעמוד אצלו בלא"ה דיכוף אותה או כמ"ש במק"א לדעתו ז"ל דבאמת בשביל זה לבד דלא איכפת לי' אין לומר דגמר לגרשה דכיון דאין לו מאומה בעד הגירושין למה ימהר לגרשה ורק דס"ל כדעת המפורשים ז"ל שהביאו הקדמונים דמה שנפטר משאר וכסות הו"ל כזוזי אלא דס"ל דמשום הפטור הזה לבד אין לדמותו למכר דדמי למכירה בפחות משוי' דאין קצבה לשיווי אשה לבעלה ורק דכיון דבלא"ה לא תעמוד אצלו כל שיש לו בעד הגירושין חשוב דמי שיווי והרי נפטר משאר כסות וזה לא שייך בשלא כדין דאם לא תרצה לעמוד אצלו בלא"ה אין זה שאר וכסות ואם תעמוד אצלו אין קצבה לדמי אשה ובזה יתיישב ג"כ בשלא כדין היכי שאין הדין לכוף על הגט ומ"מ אין כופין אותה להיות אצלו כגון במאוס עלי דמ"מ כיון שהוא פטור בכה"ג משאר וכסות ל"ד למכר וכנ"ל

והנה ענין מסירת מודעא הוא שמגלה דעתו בפני עדים דלא גמר ומקני או מגרש וא"כ יראה ברור דכ"ז שלא נתחדש דבר שמחמתו נאמר יותר שבשבילו גמר ועשה בין שעת המסירת מודעה לעת המעשה דאז שפיר יש גילוי להעדים. אמנם היכי שנתחדש אחר המסירת מודעא ענין שמחמתו יש לדון שעתה יותר גמר ועשה ל"מ המ"מ לבטל שאינו גלוי עוד להעדים שלא גמר בדעתו דאף שהגיד להם מקודם מ"מ הרי עתה נשתנה הענין וז"ב אצלי. ומעתה כשאתה פוסל העידי מודעא שפיר הוי גיטא ומשום דכיון דלגבי עצמו יכול לפסול העדים א"כ אף דלענין איסורא לא מהני זה דאנן אעדים סמכינן וכנ"ל מ"מ יגרע לו עתה יותר מבתחלה דכיון דלגבי עצמו נאמן והוי גט לדבריו א"י לכופה להיות עמו ומ"מ כיון דאנן על העדים סמכינן והיא א"כ אגודה ביה חייב לזונה וכדקיי"ל במגורשת וא"מ דבעלה חייב במזונותיה וא"כ שפיר אמרינן דגמר ומגרש ואף שמסר מודעא וגילה דעתו דלא יגמור ומגרש מ"מ כיון דנשתנה עתה מכפי שהיה דאז שלא פסל העדים עוד ל"ה נלקה בשתים ועתה ילקה בכפלים שלא תעמוד אצלו ומ"מ יתחייב בשאר וכסות וכנ"ל ליכא גילוי עתה להעדים ואינו מועיל א"כ המסירת מודעא וכנ"ל ודו"ק. ועפ"י הדברים האלה האיר ד' את עיני לבאר דברי הש"ס ב"ב דף מ"ם דקאמרינן אהא דאמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתיב בה אנן ידעינן בי' באונסא דפלניא לאו מודעא היא מודעא דמאי כו' ואי דזביני והאמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני לעולם דזביני מודה רבא היכי דאנוס וכמעשה דפרדיסא כו'. והנה כל העובר ישתומם דמ"ט דרבא דלא כתבינן מודעא דאף דתלוה וזבין הוי זבינא דאגב אונסא גמר ומקני מ"מ למה לא יועיל מודעא דכיון דמסר מודעא המכר בטל דגלוי להעדים שלא גמר והקנה ואף א"נ דרבא חולק וס"ל דכיון דגמר ומקני גם מודעא ל"מ א"כ למה יודה במעשה דפרדיסא דמה לי אונס זה או אונס דתלוה וזבין דשם אונס חד הוא. ועיין ברשב"ם וברמב"ן ז"ל שנדחקו הרבה בזה לחומר הנושא ומ"מ אין הדבר מתקבל על לב המעיין המשכיל על דבר להבינו לאשורו. ולפי הנ"ל א"ש ויתבארו הדברים כמין חומר דטעמא דרבא משום דס"ל דבתלוה וזבין הך דגמר ומקני הוא רק בעת הכפייה דאז אגב אונסא גמר ומקני אבל מקודם אף שיודע שזה בא עליו בעקיפין ויכפוהו מ"מ אז לא גמר ומקני כיון שעדיין לא בא הכפייה בפועל ולכך ל"מ המודעא שמסר מקודם דאף שהעדים יודעים שזה בא עליו בעקיפין ויכפוהו מ"מ ל"ח גלוי להעדים דנשתנה מכמו שהי' דבעת הכפיי' בפועל יותר גמר להקנות וע"ז משני דמודה רבא במעשה דפרדיסא שבזה האונס הוא בשעת מסירת המודעא כמו בשעת המכיר' ולא נשתנה הענין בין זמן המסירת מודעא לעת המכיר' ושפיר חשוב גלוי להעדים והבן זה

אמנם גם לפי"ז ל"מ מה שפוסל העדים רק מכאן ולהבא אבל לא על מה שנעשה מקודם שפסלם וכנ"ד שנכתב ונגמר הגט אחר הביטול וכנ"ל ולא נשאר איפוא לצדד להקל רק דעת סה"ת ונמשך אחריו הסמ"ג ז"ל דאף לרבי דס"ל בטלו מבוטל מ"מ ז"א רק שליח הנתינה אבל הסופר והעדים א"י לבטל אלא בפניהם ועיין בב"ש ז"ל סי' קל"ד שהביא דבריהם כנראה להלכה עיי"ש. ולמען ברר הדברים ראיתי להעתיק דברי סה"ת ז"ל שכ' אחר שהביא שני הגירסאות בש"ס דגיטין דף ל"ב שהבאתי למעלה והנ"מ שביניהם אי מהני ביטול להגט עצמו וזה"ל. והשתא לפי גירסא אחרונה שיכול לבטל הגט א"כ לדידן מה מועיל ביטול מודעא בשעת נתינה דלמא ביטל גוף הגט כו' וגם ביטול מודעא אינו מועיל דהא ר' יהודה ורב ששת עשו גט אחר לאחר ביטול הגט כו' ולא עשו ביטול מודע' וצריך לפרש דמצינן למימר בשאמר לסופר לכתוב ולעדים לחתום א"י לבטלם שלא בפניהם כי אם על פיהם כיון שצוה להם לעשות מעשה וכן משמע בפרק השולח כו' ואי קודם שנגמר הגט ביטל בפניהם אז אינו מועיל ביטול מודע' ולכך ר"י ור"ש אצרכוה גיטא אחרינא שהבעל ביטל את הגט לעדים עצמן קודם שנגמר הגט אבל לאחר שנגמר הגט שנכתב ונחתם א"י לבטל הגט עצמו שלא בפניהם לגירסא דגט גופא מי קא בטיל [הך שלא בפניהם הוא טעות דמוכח דלגירסא זו אחר שנגמר א"י לבטל כלל וכמבואר] כו'. והנה בראשית העיון דבריו ז"ל אינם מובנים דמה קשיא לי' אהא דמועיל ביטול מודעי בשעת נתינה רק לגירסא זו דיכול לבטל גוף הגט דגם לגירסא השני' ניהו דא"י לבטל גוף הגט מ"מ שליחות הסופר והעדים פשיטא דיכול לבטל וא"כ דלמא ביטל שליחותם דמהני הביטול לכ"ע וגם גוף הדבר שהעלה שא"י לבטל שלא בפני הסופר והעדים כיון שצוה להם לעשות מעשה אינו מובן דגם לשליח הולכה צוה לעשות מעשה הנתינ' שהיא עוד מעשה גדול מכתיבה וחתימה ואפ"ה גם שלא בפניו קיי"ל כרבי דבטלו מבוטל וכבר נתחבטו בטעמו וחילוקו של סה"ת ז"ל האחרונים ז"ל ולא מצאו מענה. ועלה על לבי לומר דהנה כבר נודע דעת התוס' והקדמונים ז"ל דלא בעינן באמת שליחות בכתיב'. וציווי הבעל דבעינן הוא משום דאל"ה ל"ה לשמה אלא חשוב סתמא ופסול דאשה לאו לגירושין קיימא וכדאמרינן בריש זבחים עיין לעיל גיטין דף כ"ב. ומעתה י"ל דזהו טעמו של סה"ת דא"י לבטלם רק בפניהם דאל"כ כיון שהם לא ידעו וכתבו עפ"י ציווי הבעל שפיר כתבו לשמה וכיון דל"ב שליחות שפיר כשר ועיין ב"ש ז"ל סי' קכ"ג שכתב דסתמא הגט אינו פסול רק מדרבנן ולפ"ז יש לפרש כן דברי סה"ת ז"ל אף אם נתעקש לומר דגם בכה"ג אף שהסופר והעדים לא ידעו מהביטול מ"מ כיון שבעצם נתבטל שליחותם הו"ל סתמא דמ"מ כיון דמה"ת הוי גיטא הם אמרו והם אמרו דל"מ הביטול שלא בפניהם דדוקא בביטול שליחות הנתינה דבטל הגט מה"ת ס"ל לרבי דבטלו מבוטל דבזה א"א רק ע"י הפקעת קידושין משא"כ בשליחות הכתיב' דאינו רק מדרבנן. אמנם אין אנו צריכין לזה וכאשר בררתי ולפ"ז כשביטל הגט עצמו היינו גוף הגט שפיר מהני גם שלא בפני הסופר והעדים וכמובן: