ברכת רצ"ה שלג

שמסר מודעא וביטל הגט בפני שני עדים והנה העד האחד נגבה עדותו בב"ד והשני לא נגבה עדותו יען כי רצה סך חמשה רובל בעד עדותו באמרו שזה יהי' עבור נסיעתו הנה. ויען חשבנו כי לא יעלה הוצאות רק מעט לא קבלנו עדותו מחשש פסול נוטל שכר להעיד בשגם לא הי' מי שיתן לו המעות אשר בקש רק בעד ההוצאות כפי הנישום ערך א' רובל ולא נשמע ממנו רק דרך כלל שבא המגרש ואמר לו ולהעד השני דברים נגד הגט ויותר לא הי' רצונו להגיד ולהעיד בב"ד עד שינתן לו המעות אשר בקש אולם העד השני העיד כזה שבא להב"ר לשאול מה את המגרש וראה כי התחילו לכתוב הגט והי' כבר נכתב איזה שיטות ג' או ד' ואמר לו המגרש צא עמי לחוץ ואשיב לך והי' הוא והעד השני הנ"ל ואמר להם בזה"ל הגט שכותבין בטל ומבוטל [בלשון עמינו דער גט איז בטל ומבוטל] כי אין אני עושה זאת רק בעבור שאוכל לקבל המעות. וכפי הנשמע הושלש כל מעות הנדה של הזוג אצל שליש שבאם יהי' מניעה מצדו ינתן כל המעות לידה ואם כי לא נתברר זה בעדים ניכרים הדברים שכן הי' וכן שמענו מצד האשה וכן נאמר לנו שקודם הנתינה כאשר לא רצה המגרש לבטל שנית המודעות בדברי הבל כי א"צ לבטל המודעות שנית וכי ידע זאת שהי' הרבה פעמים אצל כתיבות ונתינות גיטין והלך לו המסדר הזכיר' אותו האשה מההשלש' ותוקפ' ולא שמע ורק אח"כ באו אנשי ביתו ודברו אליו וביטל שנית המודעות כנהוג ונתן הגט ע"כ תוכן השאל'

והנה השאל' הזאת סובב הולך על שני הענינים ע"ד הביטול שאמר שהגט הוא בטל ומבוטל באמצע הכתיב' ועל האונס הממון שהי' מושלש שינתן הכל להאש' עם המודעא שאמר להעדים שעושה הכל מפני האונס הנ"ל ואבוא על ראשון ראשון וזה החלי בעזה"י אשר מאתו אשאל' עזר לבל אכשל בדבר הלכה זו

הנה כבר נודע מחלוקת הפוסקים הקדמונים ז"ל אי מהני ביטול לגט עצמו דדעת הרמב"ם ז"ל ודעימי' דיוכל לבטל גופו של גט ורבים מהקדמונים ז"ל חולקים בדבר דלגט עצמו כיון שכבר נכתב ל"מ ביטול כלל דהרי"ז כאומר על ס"ת שנכתב לשמה שהוא מבטל שיהי' שלא לשמה עיין בדבריהם ז"ל ומחלוקתן תלויה בשינוי הגרסאות בש"ס דגיטין דף ל"ב אהא דאמר ר"נ חוזר ומגרש בו דיש גורסין ניהו דבטלי' מתורת שליח גיטא גופא מי קא בטיל דהיינו דאינו יכול לבטל הגט בעצמו כלל והגירסא השניה היא ניהו כו' מתורת גט מי בטליה ועיין בתוס' שם ובקידושין דף נ"ט ועיין בבעל התרומה שגורס לפי הגירסא השניה גיטא גופא מי מבטל או קביטל [כצ"ל דכפי הכתוב לפנינו אין לדבריו הבנה] והוא הוא שמוסב על הבעל שלא ביטל רק השליחות ולא גוף הגט אבל באמת אם הי' אומר בפירוש שמבטל גוף הגט או היכי שא"א לפרש דבריו על השליחות כגון שתופס גט בידו ואמר גט זה בטל הגט גופא נתבטל וא"י לגרש בו לעולם וזהו דעת הרמב"ם ודעימיה ז"ל ועיין בפוסקים ז"ל שביארו טעמם דאף דפשיטא דאין אדם יכול לבטל מעשה שכבר נעשה מ"מ בגט כיון שעדיין חסר הנתינ' ל"ח גמר המעש' ומהני ביטול ועיין בתוס' גיטין דף פ"ח שכתבו בהך דדלמא אמלוכי אמליך שפירש"י ז"ל דנתבטל הגט שהקשו דהרי אנן קיי"ל דחוזר ומגרש בו ותירצו בשם הר"ר עזרא הנביא דדוקא כשכבר נגמר הכתיב' א"י לבטל הגט אבל כשלא נגמר עדיין הכתיבה בטל וא"י לגרש בו עוד ועיין ברמב"ן ז"ל גיטין דף י"ח שכתב ג"כ כנ"ל והוסיף דבבטלו אחר הכתיבה ורק שלא נחתם ג"כ מהני הביטול להגט וטעם החילוק לדעתם דס"ל דכתיבת הגט הוא מעשה בפ"ע וחשוב נגמר המעשה ולכך דוקא כשנגמר א"י לבטלו אבל כשלא נגמר ג"כ מעשה הכתיב' מהני ביטולו ולפי מה שביאר הרמב"ן ז"ל בעינן לענין שלא יהי' מועיל ביטול גוף הגט שיהיה נגמר כל מעשה גוף הגט היינו הכתיבה וגם חתימות העדים. וביאור דבריו ז"ל לדעתי דאף דאנן קיי"ל כר"א דע"מ כרתי וכשר א"כ בלי עדי חתימה מ"מ כיון דבעינן עדים בגט דאין דבר שבערוה פחות משנים א"כ כל זמן דליכא עדים לא נגמר מעשה הגט ורק כשחתמו העדים ויכול למסרו לה בינו לבין עצמה שפיר חשוב נגמר מעשה הגט דאין חסרון עוד במעשה הגט ורק שלא נמסר. ולפ"ז כ"ז לדעת רוב הפוסקים ז"ל דגם לר"א מ"מ גם ע"ח כרתי ועיין בטוש"ע סי' קל"ג דגם הרמב"ן ז"ל בעצמו הוא נמנה בין להקת הפוסקים הקדמונים ז"ל אלו. אבל לדעת החולקים וס"ל דלר"א ולדידן דקיי"ל כוותיה ל"מ עדי חתימה בלי ע"מ וע"מ מהני בלי ע"ח א"כ חתימות העדים לא מעלה ולא מוריד בגמר מעשה הגט. ואי נימא דאחר הכתיבה כשלא חתמו העדים מהני ביטול להגט דל"ח נגמר המעשה הגט גם אחר חתימת העדים הו"ל לומר כן. ומעתה אם נחליט כסברת הרמב"ן ז"ל הנ"ל דחסרון עדים משוי לי' כאילו לא נגמר הכתיבה מוכח ע"כ מדברי ר"ת ז"ל גיטין דף י"ח שמבואר דדעתו ז"ל דל"מ ביטול לגוף הגט דס"ל דגם קודם גמר א"י לבטל דאיהו ז"ל ס"ל דע"מ דוקא בעינן וכמבואר בפוסקים. וצ"ל לפי"ז דהעוד י"ל שכתבו התוס' בגיטין דף ל"ב אהך פירושו של ר"ת ז"ל דשמא פייס וביטל הגט דכיון שלא נחתם ל"ח גמר מעשה אינו לשיטת ר"ת ז"ל בעצמו אלא דברי התוס' לדעתם שס"ל כפירוש ר"ת ז"ל בהך דשמא פייס ובל"ז המעיין בפוסקים ז"ל יראה דגם זה דמהני ביטול לגט עצמו כשבטלו קודם גמר הכתיבה לאו ד"ה היא. ובאמת מצד הסברא לולא שאמרוהו גדולי המורים הקדמונים ז"ל הייתי אומר דאחר דלא מצינו בש"ס רק דאתי דיבור ומבטל דיבור כל מה שנכתב ונעשה א"י לבטל ומאין הרגלים לחלק בין מעשה לגמר מעשה ומעתה בנדון שאלתינו שאמר באמצע הכתיבה שהגט בטל ומבוטל ל"מ לדעת הרמב"ם ז"ל ודעימיה דמהני ביטול לגט עצמו בכל גוונא או לדעת הסוברים דכל שלא נגמר כתיבתו בודאי מהני הביטול להגט דהגט בטל אלא אף א"נ דלא מהני ביטול כלל לגט עצמו מ"מ ז"א רק לענין מה שכבר נכתב אם אח"כ צוה מחדש או ביטל דבריו אבל בנ"ד שהביטול מודעות ומה שדבר דבר הגורם פסול או ביטול הי' בשעת הנתינה א"כ הרי מ"מ ביטל שליחות הסופר והעדים ונגמר הכתיב' והחתימ' בפסול ועיין תוס' גיטין דף י"ח שם ובטלו הגירושין ואף שפסל עידי המודעה והביטול מ"מ לא מהני על מה שנעשה מקודם קודם שביטל את ביטולו שנא' דהרי ליכא עדים שפסלה. דבאמת הקשה הרשב"א דמה מועיל מה שפסלם מ"מ לענין איסורא דמ"מ אם יעידו העדים כבר העידו ותירץ דכיון שהוא פוסל עדיו וא"י לקלקלה בב"ד אף הוא גומר בלבו ומבטל כל המודעות שקדמו שאינו מצוי לקלקלה ביד"ש וכיון שרק מטעם ביטול המודעות קאתינן ורק שע"י שפוסל העדים אמדינן שבכל לבו מבטל הביטולים והמודעות ל"מ רק מכאן ולהבא אבל לא למפרע על מה שנעשה מקודם בפסול וכמובן

ובגוף ענין פיסול עדי המודעה הוספתי בחידושי תבלין דדברי הרשב"א ז"ל בתירוצו באמת אינם מספיקים דעיקר השאל' היא באמת דאיסור א"א אינו משום הבעל כמו דבר שבממון רק הוא נוגע לנו ואין נ"מ אם נותן לה הבעל רשות וכיון דאנן מהמנינן להו להעדים שמסר מודעא והגט בטל אנן לא שבקינן לה להנשא דמה לנו במה שפסל הבעל את העדים וא"כ הקלקול הוא בב"ד ולא רק ביד ש ואין ראיה מזה כשפוסל העדים שגמר בודאי וביטל כל המודעות והביטולים שמקודם ורק מטעם אחר נאות מאד דהנה בש"ס דב"ב דף מ"ז בהא דקאמר ר"ה התם תלוה וזבין זביניה זבינא ופריך מהך דבנכרים פסול דנימא אגב אונסא גמר ומגרש כתב הרשב"ם ז"ל דגט דמי