ברכת רצ"ה שכח

בו ואין ברצונו לגרשה רק מיראת הקנס אשר יצטרך לשלם מדינא [דאל"כ פשיטא דל"ח תלוהו וזבין דאדרבה זה האונס שרוצין ליקח ממנו שלא כדין וכמובן] חשוב גט מעושה אבל מ"מ אין מהאשה עשוי' שלא כהוגן דיפסול גיטא מדרבנן אף אי לא חשוב מה"ת גט מעושה אבל היכי שהאונס בא מצדה אף במקום דל"ח מעושה מן התורה מדרבנן פסול עכ"פ משום גזירה וכנ"ל מהך דתלוהו וקדיש [והא דרק פסלוהו לגיטא ולא בטלוהו לגמרי כמו בקידושין דהיינו דבגט ל"ה צורך לזה דאחר שאמרו דהגט פסול וא"י להנשא בו לא תעשה שוב זאת ללא יועיל וז"פ] ולפ"ז עכצ"ל דראיית הרשב"א ז"ל מהפקעת שו"כ הוא רק מהס"ד בפ' המגרש שם דלא ס"ל הך גזירה דלפי המסקנא אף א"ת דחשוב כזבוני מ"מ פסול מדרבנן וממילא בטל מה"ת דאין לו כלום בעד הגירושין דגם עתה כיון דאגודה בי' חייב מזונותי' וכנ"ל ויש לי בכ"ז הרהורי דברים הרבה וליראת האריכות בשגם לא הובאו עוד אצלי בכור הבחינה קצרתי וממוצא דברים אלה יצא לנו עוד ב' דברים לבטל ולפסול הגט בענין שלפנינו מוסיף על הראשונים אם כי לדעתי אין אנו צריכין לזה ואסתגר בקמייתי. האחד דאצ"ל דהרשב"א ז"ל חולק על רוב הפוסקים וס"ל דמתן דמים מהני להשוות גט לזבוני דבנדון דידיה וכ"כ בראייתו מטעם אחר קאתי עלה. ב' דאף א"נ דחשוב כזבוני ואמרי' אגב אונסא וזוזי גמר וגירש מ"מ הגט פסול עכ"פ מדרבנן משום דעשתה שלא כהוגן וכנ"ל סוף דבר דהגט בטל ומבוטל ואף אם ניסת תצא כו' והנני ידידו נצח: סימן קכא רביעית להנ"ל בענין הנ"ל. ב"ה רישא יום ב' ד' כסליו תרל"ד לפ"ק. אשיב ואומר שלום לכבוד ידיד ה' וידידי עוז הרב הה"ג חו"ב בחדרי תורה והוראה מפורסם לגאון ולתפארת כ"ש מוה' אברהם יענער ני' ראב"ד דק' קראקא

מכתב יקרתו עם שאלתו שאלת חכם הגיעני ביום ה' העבר ולאשר הייתי בעת ההוא נסבך בענין אחר נחוץ חשתי ולא התמהתי לגמרו. והיום באתי להשיב לכת"ר על יקרת מדברותיו ואך בקצור נמרץ יען כבר כתבתי לכת"ה בענין ההוא הרבה פעמים וקשה עלי להרבות עוד באמרים בזה וזה החלי בעזר הצור

ובתחלה עלה לכאורה על לבי דאף דהגט בטל מ"מ לענין טענת ממון הפשרה בתקפה דאף שהנבררים תלו נתינת הממון בגירושין שאם לא יתן גט לא ינתן לו מאומה וכיון שבגט לא מהני מתן דמים דאין קצבה לשווי אשה א"כ הרי היא כאילו פסקו שאין לו מאומה והו"ל א"כ תלוהו ויהיב יש לומר דלא אזלינן בתר הפסק רק על שעת הקנין שקבלו על עצמם הנבררים שאז ל"ה תלוהו ויהיב שהרי הי' בידם לפסוק שיתנו לו ממון עבור טענותיו וא"כ הקנין מועיל בשעתו אף שהי' באונס וממילא הפס"ד בתקפו ואין לומר דכיון דעיקר מה שנתרצה הוא בשביל המעות שקיבל ואגב אונסא וזוזי גמר ונתרצה על הקנין הנה אחר שנתברר ע"י הפס"ד כי אין לו מעות והו"ל תלוהו ויהיב אין בהריצוי כלום ובטל הקנין דז"א די"ל דנתרצה עבור הפסק דחשוב אצלו ושוה דמים והו"ל א"כ ע"י שיווי הזה תלוהו וזבין דהוי זבוני כל שלא מסר מודעא ובנ"ד לא מסר מודעא על הפשרה ורק על הגט. ואמינא להביא ראי' לזה מדברי התוס' ב"ק דף מ' בהא דפריך הש"ס שם אהך דשאלו בחזקת תם ונמצא מועד דאמרי' דהשואל משלם ח"נ דנימא לי' אי תם הוי הוה מעריקנא לי' לאגמא שרוצה לומר דמתוך דברים אלו שהייתי עושה הי' הניזק מתפשר עמו בדבר מועט. ולכאורה קשה דמה יועיל לו כל זאת דכיון דהפשרה הי' ע"י אונס שזה טען שלא ידע שורו היכן הוא שנאבד כשיהי' השור אח"כ אצלו ויתברר א"כ דהוי כתלוהו ויהיב שלקח פחות תתבטל הפשרה ויגבה ח"נ שלם א"ו דכיון דבשעת הפשרה הי' הדבר בספק אצלו אם נאבד אם אין ונתרצה א"כ בהפשרה אף שנתברר אח"כ שהשור הי' אצלו והו"ל תלוהו ויהיב לא נתבטלה הפשרה ול"ח פשרה בטעות רק היכי שנולד ענין חדש שלא עלה על לבו משא"כ היכי שרק הספק נעשה ודאי וה"ה וכ"ש הכא וכמובן גם אי נימא דאזלינן אחר הפס"ד דהי' תלוהו ויהיב כיון שתלאו נתינת הדמים בהגירושין י"ל דכיון שמ"מ הנבררים פסקו שתתן לו מעות ורק שתלאו זאת בתנאי הגירושין כל שלא קבעו זמן שיגרשנה בתוך זמן זה דוקא שלא נתבטל עדיין המעשה בביטול התנאי בידה א"כ לבטל התנאי ויהי' א"כ תלוהו וזבין כן עלה על לבי בראשית ההשקפה

אולם כאשר התבוננתי מעט ראיתי דכ"ז ליתא לא מבעי' אי נימא דאזלינן בתר הפס"ד פשיטא דחשיב בנ"ד תלוהו ויהיב דאחר שכבר נתנה לו המעות וא"צ להחזיר לה אף שנתבטלו הגירושין דזכה בהם מטעם תפיסה דפלוגתא דרבוותא אי המעות שהרויחה הוא בכלל מעשה ידיה מה ירויח בביטול התנאי וגם אם תרצה ליתן לו סך כזה מחדש בלי תנאי הגירושין לא יועיל לדעתי לקיים הפשר כיון שכפי הפס"ד הי' תלוהו ויהיב ודמיה לכופה את חברו שיתן לו מתנה את שדהו דבטל דלא מהני גם אם ירצה עתה לשלם לו הדמים וזה פשוט

גם אי נימא דאזלינן בתר שעת הקנין על הנבררים שהי' בידם לפסוק לו מעות עבור טענותיו לבד בלי תנאי הגירושין ולא חשיב א"כ תלוהו ויהיב וכנ"ל הנה לפ"ז מצד אחר י"ל דל"מ כלל פשרה באונס כשהפשרה אינו בין הצדדין בעצמם רק בקנין לקיים כאשר יצא מפי הנבררים ומשום דכיון דאנו דנין על עת הקנין אם חשוב כמכר הנה גם המכיר' דעת רוב הקדמונים דל"מ תלוה וזבין רק כשנותן המעות תיכף והרי בשעת הקנין עדן לא קבל מאומה ולא אמרינן א"כ דנתרצה מחמת אונסא וזוזי דלא ארצי זוזי ואף אם פסקו לו אח"כ דמים לא מהני לפ"ז כל שלא קיים עדיין הפס"ד דנתבטל הקנין ביחוד בפשרה על נבררים דאינו ברור לו אם יקבל כפי השיווי י"ל דגם החולקים דלא בעינן ארצי זוזי יודו דהתם עכ"פ יודע בבירור שיקבל השיווי משא"כ בפשרה על נבררים דאף דכמו שיוכלו לפסוק פחות משוויו הספק כמו כן הם יוכלו לפסוק יותר מ"מ מהכ"ת נימא שנתרצה לזה לשחוק בקוביא והך דאגב אונסא וזוזי גמיר ומקני חידוש הוא והבו דלא להוסף עלה. ומלבד זה כבר העירותי בדברי הקודמין דכיון דמהני תפיסה י"ל דבודאי לא נתרצה דאחר שיתנו לו יוכל לתפוס ויתבע כמקדם ולמה יתרצה ואי לא עשה זאת על דעתו דיוכל לתפוס וכמ"ש כת"ה דלאו כ"ע דינא דגמירי הו"ל א"כ פשרה בטעות אלא דאף אי נימא שהי' הדבר אצלו בספק וכיון שכן לא חשיב פשרה בטעות וכנ"ל דכל שעלה על דעתו בשעת הפשר רק שהי' מסופק לא חשיב כשנתברר לו אח"כ טעות מהני מצד זה הפשרה דאין לומר ג"כ שבשעת הקנין נתרצה רק על תנאי זה אם אינו יכול לתפוס דז"א דלא מהני אומדנא היכי שתלוי בדעת שניהם ודמי לפשרה בדין שאינו מבורר דמועיל בכה"ג והיינו ג"כ מטעם הנ"ל ורק דהיכי שידע בבירור שיוכל לתפוס שפיר אמרינן מטעם האומדנא שלא נתרצה דבזה א"ל לדעתי דכיון דתלוי בדעת שניהם לא אמרינן אומדנא דעיקר הטעם דלא אמרינן אומדנא בתלוי בדעת שניהם אף דלכאור' מה לו לזה לחוש לדעת האחר הוא לא עשה רק על אופן זה היינו משום דא"כ נתבטל הדבר לגמרי אחרי שעשה תנאי בלי דעת חבירו ולמה עשה א"כ הדבר שקנה וכדומה וכמו כן בפשרה בדין מסופק אצלו אמרינן דאם נימא דעשה הקנין והפשרה ע"ת שאם יתברר שהי' זוכה בדין לא יהי' בהפשרה ממש א"כ כשיתברר להיפוך לא יתן לו חברו מאומה ואין כאן אומדנא שלא נתרצה