ברכת רצ"ה שכז

דמוכח וידוע אין לחשוב משום זה ודאי דברים שבלב כיון שע"ז גופא אנו דנין ולא הוי רק כספק דעלמא וכנ"ל. וי"ל א"כ דהרשב"א ז"ל מפרש הך תנא ספוקי מספקא לי' דלא כפירש"י ז"ל שם שהבאתי דמספקא לי' אי קפיד בנדרים או אמומין ורק דיש קפידא ורק דמספקא לי' אי זה רק אומדנא דמוכח דלא מהני לבטל המעש' או דהוי בכלל אומדנא דמוכח טובא וידוע לכל וכנ"ל ודו"ק

ג) מ"ש כת"ה באגרתו השני' דהשמיט להודיעני בכל המכתבים כי האשה טענה כי אין לו ג"א וגם הוא הודה לדבריה אלא שאמר אולי יתרפא הנה גם זה לא יועיל ולא יתיר. דעתה בודאי לא הוי מהכופין להוציא רק אח"ז שיקציבו לו לבקש תרופה לזה. ולא יחלש א"כ בזה רק מ"ש בטעם האחרון דבנ"ד גם הרשב"א ז"ל יודה דודאי הוי פחות משוי' דהפירות בודאי לכ"ע שייך לו שיעלה בכל שנה לסך מסוים מהסך מרובה שיש ביד האשה ובצירוף ט"ה מירושתה בודאי דסך האלף שקיבל הוא פחות משוי' אחרי שהכל תלוי אם יתרפ' בזמן אשר יקצבו לו הב"ד לקבל תרופה וכמובן דלדעת הסוברים דמתן דמים לא מהני בגט דאין קצבה לשיווי אשה לבעלה גם בספק אין לדון דלדבר שאין לו קצבה גם הספק אין לו שומא ולטעמים האחרים שכתבתי פשיטא דאין לזה ענין ואסתגר בהני לבטל הגט

ומלבד זה יש לעיין לפי מה שבררתי דהפירות מהמעות שביד האשה בודאי שייך לכ"ע להבעל אם לא עלה כבר דמי הפירות עד עתה מאשר בידה לסך אשר נתנה לו בעד הגירושין דא"כ הוא לא קיבל מאומה אולם לאשר עדיין יש לדבר הרבה בדבר פירות ממעות מזומנים אם ואיך לחשוב בשגם אין אנו צריכין לזה בנדון שלפנינו דבלא זה הגט בטל וכאשר בררנו אשים מחסום לעטי ולא באתי רק לעורר לב המעיין המשכיל. זו"ז מ"ש כת"ה ליישב דברי הגאון מליסא ז"ל שכתב דגם הרשב"א ז"ל אינו חולק עם הקדמונים ז"ל דמתן דמים לא מהני בגט להוציא מכלל גט מעושה ונדון דידי' שאני דחזינן ששם לה להגירושין בדמים אלו. ואנכי תמהתי ע"ז דהרי הרשב"א ז"ל שם הביא סעד לחילוקו דניצל מהפסד ממון לא דמי למקבל ממון מהא דהפקעת שאר וכסות לא משוה גט לזבוני ושם לא שייך כל זה דראיית הרשב"א ז"ל הוא מאומר איני זן ואיני מפרנס דאמר שמואל דאין כופין אותן להוציא דיכולין לכופו לזון והכי פסקינן בש"ע סי' קנ"ד ולפ"ז בכה"ג אם כפוהו לגרש הוי גט מעושה שלא כדין ומוכח מזה דהפקעת חיוב לא הוי כמקבל ממון דאל"כ הי' נפטר משו"כ דבזה ג"כ לא שייך לומר דאין קצבה כו' דחזינן דשם לה הגירושין בסך זה. הנה אם כי דבריו נכונים דכפי' לגרש באיני זן כו' דמי ממש לנדון דהרשב"א ז"ל אבל איך נוכל לפרש דראיות הרשב"א ז"ל הוא מדבר שאין מפורש בשום מקום בש"ס דהיכן מצינו שבאיני זן כו' לשמואל אם כפוהו לגרש חשוב גט מעושה דמהא דכעס שמואל ואמר אכסוהו שערי לאלעזר כו' פשיטא דאין ראי' דאף אי נימא דבדיעבד הגט כשר מ"מ לכתחלה פשוט דאסור לב"ד גם בכה"ג לכוף שלא כדין וזה פשוט וברור

ובעברי בין בתרי ענינים אלו עלה על לבי להעמיד סברת הגאון מליסא ז"ל ופירושו בדברי הרשב"א ז"ל ע"ד אחר. והוא דראיית רבינו ז"ל מהא דקיי"ל בש"ס דגיטין דף פ"ח דגט מעושה ע"י נכרים אף אם עשוהו כדין הגט בטל מה"ת עיין היטב בש"ס שם ובפוסקים וא"נ דהפקעת חיוב שו"כ הוי כמקבל דמים אמאי אינו גט דבזה אין שייך לומר דאין קצבה לשיווי אשה לבעלה דכיון דעשוהו העכו"ם כדין שהי' מהנך דכופין להוציא הב"ד יכפוהו לגרש ע"י עצמן או ע"י עכו"ם אלו שיאמרו עשה מה שישראל אומרים לך דחשוב ג"כ כעשוהו ב"ד וכמבואר שם א"ו דניצל מחיוב והפסד ממון ל"ח כמקבל זוזי והו"ל א"כ רק כתלוהו ויהיב דאינו גומר ומגרש ואף דידע דיכפוהו ב"ד מ"מ לא מקדים פרענותא לנפשי' ודוק. והנה לפמ"ש בתשובתי הנדפסת בשמי בספרו של מ"ז רשכ"י זצ"ל אה"ע סי' קל"ד דאף דמסיק הש"ס בגיטין דף פ"ח שם דהא דרב משרשיא דאמר דד"ת בנכרים כשר ומ"ט אמרו פסול שלא תהא כל אחת ואחת הולכת ותולה עצמה בנכרי כו' בדיתא הוא מ"מ ז"א רק דבאמת במעושה ע"י נכרים גם בכדין הגט בטל מה"ת וכדאקשיה עלי' דא"ה שלא כדין נמי לפסול לכהונה כמו בישראל אבל עיקר סברת ר"מ בגזירה זו לא נדחה ואי משכחת פתרא דלא יחשב מעושה מ"מ מדרבנן פסול כדי שלא תהא כו' עיי"ש. לכאורה אין מכאן ראי' דאף א"נ דהפקעת שו"כ משוה בזה גט לזבוני וכנ"ל מ"מ כיון דאעפ"כ פסול מדרבנן משום גזירה דר"מ ממילא הגט בטל מה"ת דכיון דפסול מדרבנן והיא א"כ אגידה בי' חייב גם עתה במזונותי' ואין לו א"כ כלום בעד הגירושין ולא גומר ומגרש והגט בטל לגמרי. וכבר העירותי בזה בתשובתי הנ"ל עיין עליו. אמנם באמת גם זה נכון די"ל דראיית הרשב"א ז"ל הוא מהס"ד בגיטין שם דפריך מה נפשך אי עכו"ם בני עשיי' נינהו איתכשורי נמי ליתכשר כו' דלא ס"ל עדיין א"כ הך גזירה דר"מ דא"נ דהפקעת חיוב שו"כ הו"ל כמקבל דמים א"כ אף אי לאו בני עשוי' נינהו ליתכשר דהו"ל כתלוהו וזבין דכיון דהי' כדין ל"ש לומר דאין קצבה לדמי אשה וכנ"ל ודוק

אחר כתבי זאת ראיתי דיש להעמיד גם דברי כ"ת עפ"י הירושלמי בפ' המגרש והכי איתא התם ר"י בשם רב ישראל שעיסו במעשה עכו"ם פסול ובאומר איני זן ואיני מפרנס דהוי כדין דרב ס"ל דבאינו זן כו' יוציא וכדאי' בפ' המדיר דמ"מ כיון דהמעשים היו עכו"ם פסול ואי נימא דהפקעת שו"כ הוי כמקבל דמים נהי דהוי שלא כדין ליתכשר דהוי כזבוני דל"ש בזה אין קצבה כו'. ועוד איתא שם אח"כ תני ר"ח עכו"ם שעיסו במעשה ישראל כשר אפי' אמר איני זן כו' [והיינו דאפי' באיני זן חשוב כדין כרב ולא כשמואל והמפרש פ"מ ז"ל נדחק בזה ללא צורך] ומזה מוכח ג"כ דאי הוי חשוב בזה שלא כדין הי' הגט פסול אף דאיכ' הפקעת שו"כ והוא שם להגירושין בדמים אלו וכנ"ל. ובגוף הדבר שכתבתי דלפי המסקנא ג"כ ס"ל גזירה דר"מ הנה לכאורה מדברי הרשב"א ז"ל בתשו' הנ"ל נראה בעליל דל"א הכי. שכ' בנדון דידי' גט זה מעושה ופסול כו' ואם נפשך לומר תלוהו וזבין הוא זה לא הוא כו' דאין זה מקבל ממון אלא ניצול מהפסד הקנס וא"נ כנ"ל מה נ"מ דגם אי חשוב כמקבל ממון הגט פסול מטעם גזירה דר"מ מדרבנן עכ"פ

ורציתי לומר דמ"מ אין ראי' מדברי הרשב"א ז"ל הנ"ל דס"ל דנדחו דברי ר"מ לגמרי אף ע"ד הגזירה די"ל דס"ל להרשב"א ז"ל דגזירה דר"מ הוא רק במעושה ע"י עכו"ם ומשום לתא דפריצות נגעו בה ולא משום דלא עשתה כדת וכהוגן. אולם אחרי העיון ראיתי דא"א לומר כן דא"כ גם בעכו"ם חובטין אותן ואומרים עשה מה שישראל אומרים לך יפסול מחשש זה דפרוצות וכמובן א"ו דעיקר הגזירה הוא לפסול הגט משום שעשתה שלא כהוגן ואין לחלק א"כ בין עשתה ע"י עכו"ם אם אין לר"מ וע"כ דס"ל דלפי המסקנא ליתא בזה לר"מ וכמובן

אמנם אחר ההתבוננות על משמרתי אעמודה דגם לפי המסקנא ס"ל גזירה דר"מ דגם בתלוהו וקדיש אמרי' בסוגיא דב"ב הוא עשה שלא כהוגן לפי' עשו עמו שלא כהוגן ואפקיעונהו רבנן לקדושין מיני' וזה עצמו גזירה דר"מ וכאשר בררתי וכבר רמזתי ע"ז בתשו' הנדפסת הנ"ל. והרשב"א ז"ל לא בא בתחלה לדון להכשיר מטעם דחשוב כתלוהו וזבין רק בנ"ד שתחלת הדבר אשר נאות לקנס הי' מרצונו ורק דדעת הרשב"א ז"ל דמ"מ עתה שחזר