ברכת רצ"ה שכד

לומר דשני חלקי האבעיא המה מהיפך להיפך ומהקצה אל הקצה דלצד האבעיא דגם בהקדיש אם עמד חוזר ע"כ ס"ל דהוי אומדנא דמוכח ודאי שלא הקדיש רק אם ימות דאי הוי ספק א"י לחזור לדעתו ז"ל דבחזקת המקבל מוקמינן ולצד האיבעיא דבהקדש גמר ומקני ע"כ דמפרש ז"ל דס"ל דבודאי גמר והקנה בכל אנפי דאל"כ לדידן דהו"ל איבעיא דלא איפשטא הו"ל ס"ס דמוציאין ממון ואמאי פסק דבחזקת המקבל קאי וזה דוחק גדול באמת ומנ"ל להרא"ש ז"ל לדחוק ולפסוק הכי. ולפי מה שבררנו ניחא דשפיר י"ל דלצד האיבעיא דגמר ומקני בהקדש לאו היינו דגמר והקנה ודאי ורק די"ל כן דכיון דהספק הזה הוא בגוף האומדנא ובכל אדם ל"ח ספק כלל אם באמת לא גמר להקנות רק כשימות מ"מ כיון שאין זה ידוע לכל בהקדיש לפ"ז הוי דברים שבלב דל"ה דברים ובודאי א"י לחזור וגם מצד דבאופן זה בטלה לה תקנת חז"ל שלא היתה רק לקיום חפץ השכ"מ אין לדון לחשבו כספק וכנ"ל דבהקדש א"צ כלל לתקנת חז"ל דבלא"ה אמירה לגבוה הוי כמסיר' וכנ"ל ודוק כי קצרתי ויש לי הרהורי דברים בהך איבעיא דהפקיר מאי וליראת האריכות בעניינים אלו הרחבים בשגם לא הובאו עוד אצלי בכור ומצרף הבחינה שמתי לעטי מחסום ודי למבין

והנה אם כי לדעתי יש בזה שכתבתי די לאסור האשה להנשא ולבטל הגט. למען סתום הפתח ההיתר לגמרי אמינא להוסיף עוד צדדי האיסור ולבנות חומה בצורה סביב ואען ואומר

ב) דאחר שבנדון שאלתינו מסר מודעא בפני עדים ורק שאח"כ ביטל המודעות כפי הסידור הנה כבר נודע דעת הפוסקים ז"ל דהיכי שהי' אנוס בביטול המודעא גם במכר לא מהני אולם טעמיהו באמת צריך להבין דלכאור' צדקו בזה החולקים ז"ל דלמה יגרע הביטול מהמודעא מתוך האונס מהמכיר' עצמה דאמרי' אגב אונסא וזוזי גמר ומקני ולמה לא נימא מה"ט ג"כ דגמר ומבטל. ובראשית ההשקפה עלה ע"ד לומר דס"ל להנך פוסקים דהא דאמרי' אגב אונסי וזוזי מקני הוא רק מצורף ההוכחה דאי לאו דלא איכפת לי' כ"כ הי' לו לגלות דעתו ולמסור מודעא. אבל היכי שמסר מודעא והי' אנוס לבטלה דכבר עשה כל טצדקי לא מהני והמודעא קיימת. אמנם אחר התבוננות מלבד דזה דחוק הנה לא שייך לומר כן רק אם מתוך האונס ביטל הכל עד סוף כל המודעות אבל היכי שביטל רק המודעא דהי' אפשר למסור מודעא על הביטול הזה הדר הו"ל לומר דדמי לגוף המכיר' וכמובן. ולא מצינו שיחלקו בזה. אשר ע"כ אמינא בביאור דעתם ז"ל דכבר בררתי דהך דאגב אונסא וזוזי גמר ומקני אינו באמת דבר ברור ורק דכיון דיוכל להיות כן נגרע כח האומדנא שלא תחשב מוכח וידוע. אולם אחר העיון באמת לא דמי לאומדנא שאינו מוכח טובא וכגון בזבין ארעא והי' דעתו למיסק לא"י דהתם מכר סתם בלי שום תנאי ורק שיש אומדנא שמכר בשביל שהי' רצונו ליסע לא"י דבזה שפיר אמרינן דא"י לדון משום דברים שבלב כל כמה דאין מחשבתו מוכח וידוע. משא"כ הכא אדרבה אנו רואין לפנינו שהוא אנוס ואין מעשיו ודבריו כלום רק שאתה בא לומר דאולי אגב אונסא וזוזי גמר מ"מ להקנות הול"ל דאדרבה על זה לברר שהי' קנין ברצונו. ועכצ"ל דס"ל לר"ה ולדידן דקיי"ל כוותי' דכיון דמקבל כל דמי שוויו האונס בודאי לא חשיב אונס ורק דמ"מ בעינן שאמר רוצה אני דאל"ה עדיין הי' מקום לומר דלא גמר והקנה לזה האנס כטבע האינושי לשנוא לזה שכופהו. [ובזה יומתק החילוק דמחלקינן בין אונסא דנפשי' לאונסא דאחרינא] ואך מ"מ כשאמר רוצה אני זבוני' זבונא דזה הספק אינו נראה לעינינו ובעינן לכך דוקא שיהי' מוכח טובא והכא לא הוי אומדנא דמוכח די"ל דמ"מ אולי ע"י אונסא וזוזי גמר ומקני גם לזה האנס והבן זה. ומעתה שפיר ס"ל להנך פוסקים ז"ל דכל זה אינו רק כשלא מסר מודעא כלל אבל כשמסר מודעא וביטלה מתוך האונס ל"מ ומשום דכיון דמסר מודעה הרי גילה דעתו לפני העדים דזה הוא אצלו אונס גמור ואין א"כ במעשיו וגם בדבריו במה שביטל המודעא כלום. וא"כ אף דמ"מ יוכל להיות שגמר והקנה מ"מ כיון שאין זה ברור ל"מ נגד האונס שהוא לפנינו אחרי דגילה דעתו בפירש שזה חשוב אצלו אונס וכנ"ל ודו"ק. ומעתה בנידון השאלה שהי' האונס מתחלה ועד סוף והביטול הי' גם כן מתוך האונס לא מהני לדעת הפוסקי' ז"ל אלו אף אי נימא דמתן דמים משוה לי' גם גט לזבוני וכאשר בררתי טעמם ונימוקם. והנה לדעת הפוסקים החולקים דגם לענין ביטול המודעא מתוך האונס אמרי' גם כן דהוי זביני אמינא דס"ל דהך דאגב אונסא וזוזי גמר ומקני הוי אומדנ' להיפך דודאי גמר והקנה ורק דמ"מ בעינן שיאמר רוצה אני דוקא ולא סגי כמו בשאר מכירה שמקנה לו ואומר לך וקני ומשום דאף דהוי אומדנא שגמר והקנה מ"מ לא הוי מוכח כל כך שנוכל להוציא על ידו המקח מחזקתו חזקת מרא קמא ורק דהיכי שאמר רוצה אני מהני. דעתה בעת שאומר רוצה אני שפיר אנו דנין ע"י האומדנ' שאמת הוא שרוצה דעתה עדיין אין אנו מוציאין על ידי זה מחזקתו דעדיין לא הקנה לו ואח"כ כשהקנה לו שפיר מהני דכבר הוחזק אצלינו שרוצה הוא וכדאמרי' בכל חזקה שכבר הוחזק דעדיפא טובא וכודאי גמור יחשב וכמבואר כל זה במפורשים ז"ל עיין עליהם. ואין לומר דגם בעת שאומר רוצה אני נדון גם כן נגד האומדנ' מחמת החזקה שאינו רוצה ולא יועיל אח"כ הקנין דז"א דכבר בררתי במק"א דאין לדון מחמת חזקה רק על העבר אבל לא מצינו בשום מקום חזקה על להבא וזה לדעתי עיקר הטעם לשמא מת לא חיישי' ולשמא ימות חיישי' דקאמר רבא בש"ס דגיטין דף כ"ח ולא כאשר פירשו מהאחרונים ז"ל הטעם משום דסוף אדם למות. לבד זה מצאתי וראיתי לרבותינו בעלי התוס' גיטין דף ל"ג דלכך לא חשוב בנזיר שאמרו לו אל תשתה התראת ספק דשמא ישאל על נזירותו דמוקמינן הנזיר אחזקתו שלא ישאל עליו. והרי זה מילתא חדתא ועד עתה לא מצאתי ראי' ודמיון לזה. אולם יראה לי ברור דגם לדעתם ז"ל זה אינו רק בהך דנדר שאם ישאל יעקר הנדר למפרע אבל לא כשאין אנו רוצין לדון מחמת החזקה רק על להבא לבד וזה ברור אצלי

ועפ"י הדברים האלה אמינא לישב מה שנתקשיתי בחידושי לדעת הפוסקים אלו דלא מהני ביטול מודעא מתוך האונס וכנ"ל דאם כן בגט מעושה כדין נמי יוכל למסור מודעא ולא יועיל הביטול כיון שהוא ע"י כפי' ונפל פיתא בבירא. ובאמת כי בחידושי אמרתי דבמעושה כדין אמרינן דודאי גמר ומגרש משום מצוה לשמוע דברי חכמים. אולם עתה נחמתי וראיתי דא"א לומר כן דא"כ אמאי הצריכוהו שיאמר רוצה אני דוקא וכדקתני כופין אותו עד שיאמר רוצה אני דכיון דאתה אומר דהוי ודאי רצון הוי כשאר גיטי דעלמא וכנ"ל וזה הערה גדולה. ולפי הנ"ל א"ש דגם להנך פוסקים ס"ל דיש לומר דמשכחת שיצטרך לומר רוצה אני ומ"מ יועיל גם כן לענין שיועיל ביטול המודעא מתוך האונס וכנ"ל היכי דהוי אומדנא אבל אינו מוכח ודאי כ"כ שנוכל לדון להוציא על ידו עתה מהחזק' וזה הענין בהך דגט מעושה כדין דניחא לי' משום מצוה לשמוע דברי חכמים. ורק בהך דתלוהו וזבין ס"ל להנך פוסקים דזה גופא שנאמר דאגב אונסא וזוזי גמר ומקני חידוש היא דחידש לן ר"ה והבו דלא להוסיף ודי לנו שנאמר שזה באפשרי ונגרע עי"ז כח האומדנא שאין חפצו להקנות לזה שכופהו ואונסו שלא יחשב מוכח טובא וידוע