ברכת רצ"ה שכב

סימן קיט שנית על הענין הנ"ל. ב"ה בריסק יום ד' ח"י תמוז תרל"ב לסדר כי צוררים הם בנכליהם

שלום אשיב למאן דמפרק ומותיב כבוד ידיד ה' וידידי עוז הרב הה"ג חריף ובקי המפורסם לשם ולתפארת ידיו רב לו במלחמתה של תורה כ"ש מוה' אברהם יענער ני' ראב"ד דק' קראקא יע"א

זה כמשלש חדשים הגיע עדי מכתב כ"ת שנית בדבר גט המעושה עם יקרת מדברותיו אשר הראה פנים לכל צד ומבקש מאתי להודיעהו חות דעתי האם יש מקום לצדד להכשירו. ויען כי לא הייתי כל זמן ההוא בקו הבריאות והשלימות עד שהוכרחתי לדרוש ברופאים ולשתות מימי התרופה לא יכולתי להשיב לכת"ה אף מפני הכבוד. עתה כאשר ת"ל שבתי במעט לאיתני אמרתי לבל לאחר עוד להגיד לכת"ה את אשר עם לבבי ואם לא אוכל להתהלך ברחבה לבאר כל הענינים על פני כולו יען כי עדן לא ככחי אז כחי עתה. ואבא היום להשיבהו כיד ה' הטובה עלי ואען ואומר דגט זה אין בו ממש והוא בטל ומבוטל מכמה טעמים כאשר אבאר בעזה"י

א כבר גליתי דעתי בתשובתי הקודמות דאף אם אמנם הוכחתי דדעת הרשב"א ז"ל דהיכא שנתנו לו ממון לגרש דמי לזבוני ואין מקום לפרש דבריו ז"ל כמ"ש הגאון מליסא ז"ל דדוקא בנ"ד שהאונס הי' רק שהי' מתחייב ליתן הקנס אלף דינר והוא שם לה להגירושין בדמים הללו רצה רבינו הרשב"א ז"ל לדון דהוי כתלוהו וזבין. מדמייתי ראי' לחילוקו בין קיבל דמים לניצול מהפסד ממון מהא דלא אמרינן בכל גט מעושה דחשיב כתלוהו וזבין ע"י שנפטר בהגירושין משו"כ דהתם לא שייך כלל הך סברא וביארתי טעמו ונימוקו ז"ל דאף דיוכל להיות דאשתו חביבה עליו ואין קצבה לשיווי אשה כזו לבעלה מ"מ כיון דאין זה ידוע לכל דאנחנו לא נדע זאת הדר הו"ל דברים שבלב דלא מהני רק כשיש אומדנא דמוכח וידוע ול"ד לאנסו למכור בפחות משויו שאנו רואין לעינינו שאין זה דמיהם מ"מ חלילה לסמוך גם על אילן הגדול הזה ולהקל נגד דעת גדולי המורים הקדמונים ז"ל שפרטתי בדברי הקודמים וכמעט כל האחרונים ז"ל עיין עליהם ומי זה אשר ירים ראש להקל נגדם ומהגם באיסור אשת איש החמורה ועל כיוצא בזה אמרו ז"ל לדעתי הרוצה כו' וטעם הדבר נראה לדעתם ז"ל דאם אמנם דזה פשוט וברור דכל שאין האומדנא מוכח וידוע הו"ל דברים שבלב ול"מ. וכמבואר בכ"מ מ"מ ס"ל דז"א רק היכא שהספק הוא שיש להסתפק או שאינו מבורר כל כך בכל אדם דזה אינו נקרא מוכח וידוע אבל היכי שהוא תלוי באיזה סיבה ועילה ובמה שהוא אדם לא חשיב בשביל זה דברים שבלב ועכ"פ מידי ספיקא או ספק הקרוב לודאי לא יצא ולכך ס"ל דבגט ל"מ מתן דמים להוציאו מכלל גט מעושה דאין קצבה ושיווי לדמי אשה דאולי אשתו חביבה עליו ואף דאין זה ידוע מ"מ אין לחשבו בשביל זה דברים שבלב דאצ"ל זה שאשתו חביבה עליו ביותר באמת זה אומדנא דמוכח וידוע ואף שזה עצמו לא. ידענו עוד אם היא חביבה עליו יותר מהממון זה הספק הוא בהאדם ולא בהאומדנא ואינו בכלל דברים שבלב ומידי ספק לא נפיק ואדרבה הו"ל קרוב לודאי שהרי אנו רואין שהי' צריכין לאנסו ול"ד למכר בשויו דזה הוי ספק בעיקר האומדנא ובכל אדם דאגב אונסא וזוזי כל דמי השיווי מצי למימר דגמר ומקני ול"ח ספק במכירה דהו"ל דברים שבלב ולא הוי דברים כלל משא"כ הכא בגט שהספק הוא אם זה אצלו השיווי. ובזה יתבאר הא דמחלק רבא בב"ב דף מ"ח שם בתלוהו וזבין בין שדה סתם לשדה זו דמה שפירש הרשב"ם ז"ל דבשדה סתם כיון שמדעתו בירר אינו חושש הוא דוחק די"ל דבחר הרע במיעוטו אבל מ"מ אינו רוצה למכור כלל וכמובן. רק דרבא ס"ל דבשדה אחת מצוינת י"ל דחביבה עליו ביותר ואף א"כ שאין זה ידוע לנו מ"מ אין לחשבו דברים שבלב כיון שהספק הוא בהאדם וכנ"ל משא"כ בשדה סתם דבזה אנו דנין בכל אדם. אולם אנן לדידן לא קיי"ל הכי דס"ל דגם בשדה זו לא שייך חביבות כל כך וי"ל דגמר ומקני אגב אונסא וזוזי ואין לך אדם שיאמר עליו בבירור והודעה לכל דלא גמר ומקני וכיון דאינו מוכח וידוע הו"ל דברים שבלב משא"כ בגט אשה דלזה שאשתו חביבה עליו כל הון בוז יבוז וכאשר נראה בחוש: ואון לזה מצאתי וראיתי בש"ס דכתובות דף ע"ג בקדשה סתם וכנסה סתם דכתובה הוא דלא בעי' הא גט בעי' וקאמר רבא תנא ספוקי מספקא לי' ופירש"י ז"ל דמספקא לי' על סתם אדם אי חפץ באשה נדרנית או עם מומין אם לאו ואמאי לא הוי ודאי דכיון דרק מטעם אומדנא קאתינן עלה א"כ כיון דספיקא הוא הא אין ידוע לכל והו"ל דברים שבלב דודאי ל"ה דברים ולמה חשיב לי' ספיקא דרק משום איסורא אזלינן לחומרא א"ו כנ"ל דכיון דאין הספק רק בהאדם הזה אם הוא מהמקפידים בנדרים או מומין אם אין לחשבו בשביל זה דברים שבלב וכנ"ל והו"ל כספק דעלמא

ובזה נסתר מ"ש הגאון בעל קצה"ח ז"ל לפרש טעמו של הרא"ש ז"ל שכתב בהך דמתנת שכ"מ שיש חששא דשמא יש לו נכסים במד"ה והו"ל רק מתנה במקצת דמוקמינן בחזקת המקבל. דה"ט דכיון דהא דחוזר במתנה בכולו כשעמד הוא משום אומדנא וכיון שאין האומדנא ברורה א"י לבטל מעשה המתנה ומש"ה פסק ג"כ בהך דהקדיש כל נכסיו דסלקא בתיקו אי דמי למתנה או דבהקדש גמר ומקני בכל אופן מהיום דכיון דספיקא הוא א"י לבטל מעשיו דכוונתו היא דכיון דיש ספק ואין האומדנא ברורה ל"מ האומדנא כלל דלא הוי מוכח וידוע לכל ותו הו"ל דברים שבלב. ולפי הנ"ל א"א לפרש כן **מלחמת אריה גם לפע"ד נראה דיש לפקפק טובא על הקצה"ח שמפרש דברי הרא"ש ז"ל דמשו"ה אינו חוזר בהקדש משום דכיון דזהו איבעי' דלא איפשטא תו לא הוי עכ"פ אומדנא דמוכח וחשיב דברים שבלב דקיי"ל דלא הוי דברים כלל דלפי דבריו יקשה דברי הרא"ש אהדדי דבכתובות ריש פרק אע"פ גבי הא דבעי רב אשי נכנסה לחופה ופרסה נדה מהו כתב הרא"ש ז"ל דבעי' זו עלה בתיקו הלכך אינו קונה ע"ש ולפמ"ש הקצה"ח קשה דנימא הא הוי ספק בהאומדנא ותו לא מיחשב עכ"פ אומדנא דמוכח וא"כ חשוב דברים שבלב ואמאי אינו קונה אדרבה נימא דבטל האומדנא והוא קונה. ועוד יש להעיר מב"ק קי"א דפריך התם יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה עצמה ומשני התם אנן סהדי דמינח ניחא לה כדר"ל ע"ש ויש להקשות למה להש"ס לומר אנן סהדי דמינח ניחא לה הא אפי' לא יהא רק ספק ג"כ סגי דשוב לא הוי עכ"פ אומדנא דמוכח וא"כ חשוב דברים שבלב דלא הוי דברים אלא מוכח מזה דכל דהוי ספק אי הוי אומדנא מעליא אי לא הוי אומדנא מעליא נשאר הדבר בספק ויהי' ספיקא דדינא ולהכי קאמר הש"ס אנן סהדי כו' לאשמועינן דודאי ניחא לה ולהכי היא ודאי זקוקה ליבום שאם הי' הדבר רק ספק היתה ספק יבמה לשוק. וגם בגוף הסברא של הקצה"ח לפע"ד אינו דשאני אומדנא שקבעוה חז"ל להלכה מחמת שהמה ז"ל אמדו דעת רוב האנשים דכעין זה לא נכנס כלל בסוג דברים שבלב)** דהך ספיקא דשמא יש לו נכסים במדינת הים לא הוי ספק בהאומדנא לחשבה