ברכת רצ"ה שכ

או דרס באמצע השחיטה אבל כששהה במיעוט בתרא כיון שבשעת ההיזק אינו ניכר דכבר נשחטה כראוי ורק שהשהי' פוסל גם במיעוט בתרא וזה אינו ניכר שפיר פטור בשוגג וכ"כ בהך אם בעור אם בעצם המפרקת נפגמה שפיר א"ל אייתי ראי' דשמא בעצם המפרקת נפגמה וא"כ אף דמ"מ אסורה הבהמה מספיקא ע"י שהפגים הסכין מ"מ לצד הספק הזה ההיזק ההוא נעשה אחר השחיטה בשעה שנפגם סכינו בעצם המפרקת דאז נעשה הספק ואז אינו ניכר ופטור ושפיר א"ל אייתי ראי' דבעור נפגמה ואשלם לך והבן זה. ולפמ"ש הש"ך ז"ל בסי' שפ"ו דדיני דגרמי לא הוי רק קנס מדרבנן ורק במזיד חייב אבל בשוגג פטור א"ש בפשיטות דשפיר א"ל אייתי ראי' שנטרפה ע"י דאף דבין כך ובין כך אסורה הבהמה כיון ד דאנן לא ידעינן ואסורה מספיקא מ"מ אם לא עשה בה הוא מעשה המטריפה אין כאן היזק ורק גורם להיזק שע"י נאסרה הבהמה וכמו שורף שטרותיו של חבירו וכדומה וכיון דרק מדינא דגרמי קאתינן עלה שפיר פטור בשוגג ורק במזיד חייב מטעם קנס חכמים וא"ש הך דהמנסך וכמובן ויש לדבר עדיין בזה כיון דבמנסך עיקר ההיזק אינו ניכר וכשהוא א"כ רק גורם לההיזק וכגון היכי שהוא ספק וכנ"ל י"ל דיפטור וכמו בגורם דגורם דהעלה הש"ך שם דפטור. ויש לי בכ"ז הרהורי דברים הרבה אולם כבר הארכתי יותר מדאי ואשר ע"כ ראיתי להפסיק באמצע הפרק והמעט אשר כתבתי הוא רק לעורר לב המעיינים בהלכה ועוד חזון למועד בלי נדר וברצות השם לטייל עם כ"ת ביתר דבריו הנעימים. כי עתה לא הייתי רק כמלקט אמרים וגם באלה רק כמציץ מבין החרכים והנני ידידו: סימן קיח ב"ה בריסק יום ה' י"א אדר שני תרלב לפ"ק. אשיב ואומר שלום לכבוד ידיד ה' וידידי הרב הה"ג חריף ובקי בחדרי תורה בפלפול וסברא כ"ש מוה' אברהם יענער ני' ראב"ד דק' קראקא

תוכן השאלה באיש אחד שאשתו מאסה בו ולקחה כל אשר לו והוא נשאר ערום ויחף ובחוסר כל והאשה עתה רכושה רב מאוד ושימה בפיה הי' שאם יגרשנה תתן לו חפציו וספריו ועוד סך מעות והאיש זה זמן אשר שב לאיתנו ממחלה אנושה והרופאים פקדו עליו וכמו כן להגאון אב"ד ולכ"ת כי אם לא יראו שיהי' בידו לכלכל נפשו אז יחזור לחוליו. וכאשר עמדה לד"ת יצא מאתם כי החפצים והספרים מחוייבת להחזיר לו ועל דבר רכושה תשבע שלא היה בידה משל בעלה לפרנסתה ואז תוכל לטעון שהרויחה לעצמה [כפי אשר אבין סמכו כת"ר על תשובת המהרי"ט ז"ל חו"מ סי' פ"ז אולם לא אבין הרי הי' בידה חפציו וספריו ובל"ס כי לא ביאר כ"ת כל הצורך] אמנם האשה נתנה כתף סוררת מבלי לציית דברי חכמים ולא החזירה לו כל מאום ומתוך הלחץ והדחק גרשה והשלישה לו החפצים ועוד סך אלף זהובים כסף שינתן לו אחר הגירושין שנעשו כסדר עם ביטול המודעות כמשפט ועתה הבעל מערער ומברר בעדים שמסר מודעא וגם נשבע מקודם שלא לגרש ע"כ תוכן השאלה. ואען ואומר. הנה משום מסירת המודעא אין לדון כלל אחרי שביטל כל המודעות כפי תקנת רבותינו ומאורינו ז"ל אשר תקנו באופן היותר מועיל וגם משום השבועה שלא לגרש כבר האריך הגאון בעל נוב"י ז"ל שאין לפסול הגט בשביל זה ואם כי בנדון שאלתו הי' עוד טעמים להתיר מה שלא נמצאו בנדון שלפנינו מ"מ לדעתי יש די בטעמים האחרים שלא לפסול הגט. אולם בנ"ד א"צ לכל זה דבלי המודעא והשבועה הגט בטל לדעתי מטעם גט מעושה שלא כדין אחרי שידוע אונסו דאונס ממון חשיב אונס לחשוב הגט הניתן עי"ז גט מעושה וכאשר החליטו כל הראשונים ז"ל אשר מימיהם אנו שותין וכאשר קבצם כעמיר גורנה הגאון מ' בצלאל אשכנזי ז"ל בתשובותיו ובנ"ד שלקחה כל אשר לו חפציו וספריו ולא רצתה להחזירם רק כשיגרשנה ולא היו לו במה להחיות נפשו והי' חשש שיחזיר לחוליו פשיטא דאין לך אונס גדול מזה. אף שנתנה לו ממון אלף כסף עבור הגירושין הנה כבר כתב הריב"ש ז"ל דמתן דמים לא מהני בגט מעושה דאין קצבה לשיווי אשה לבעלה ודמי לאנסוהו למכור בפחות משוי' דלא הוי זביני וכן הוא דעת הרא"ה והריטב"א והריא"ז והרב זקיני וכן החליטו כל גדולי האחרונים ז"ל

והנה כ"ת הביא דברי הרב פ"ת שהעלה לומר דבר חדש דהיכי שמתחל' הי' אנוס אונס ממון ואח"כ בשעת הגירושין החזירו לו שלו ועוד הוסיפו ליתן לו ממון כסך הזה או יותר דאין לו חשש גט מעושה דחשיב כזביני דהרי אנו רואין שבשביל ממון כזה רצה לגרשה ושם לה א"כ להגירושין בדמים אלו ומטי לה מדברי הגאון מליסא ז"ל שכתב לפרש דברי הרשב"א ז"ל הובא ביתה יוסף בענין אחד שנאות לקנוס עצמו אלף דינר אם לא יגרש ואח"כ חזר והלך להגזבר להתפשר ע"ד הקנס ולא שמע לו ומתוך זה גירשה ופסק ז"ל דהוי גט מעושה וכתב ע"ז ואם נפשך לומר דתלוהו וזבין הוא זה דכיון שקיבל על עצמו מדעתו קנס אלף דינר ובנתינת הגט הרויח ממון זה הו"ל כמקבל ממון לא הוא שאין זה כמקבל ממון רק כניצל מהפסד ממון כו' וע"ז כתב הגאון מליסא ז"ל דאין ללמוד מדבריו ז"ל דאם כפוהו ונתנו לו ממון דהגט כשר דדמי לזבוני דז"א דאין קצבה כו' ודמי לכפוהו למכור בפחות משויו וכנ"ל בשם הפוסקים ורק דשאני נדון דהרשב"א ז"ל שהרי עיקר האונס הוא הקנס אלף דינר וחזינן א"כ שממון זה חביב עליו יותר מאשתו ואם הי' א"כ הריוח הזה כמקבל ממון שפיר הוי דמי לזבוני. והנה באמת אנכי בחידושי אמרתי לפרש כן דברי הרשב"א ז"ל הנ"ל מסברא דנפשאי ובארתי יותר דהקנס הי' באמת צריך לשלם מדינא ומשום דאין ל מר דאנוס הוא דמה יוכל לעשות דכיון שאין רצונו בהגירושין אין אדם שליט ברוחו לכוף רצונו דבאמת אם לא הי' אומר בפירוש אח"כ שמתחרט הי' הגט גט מעליא ומשום דאף א"נ לחוש דנשתנה דעתו מאשר הי' בעת שקנס עצמו מדעתו מ"מ כיון דרק חששא הוא הו"ל דברים שבלב דלא מהני לבטל הגירושין דלזה בעינן שיהי' מוכח טובא וידוע לכל וכאשר ביאר כ"ז המהרי"ט ז"ל בתשובותיו ואף א"נ לצד הספק הזה שנשתנה דעתו הי' הגט גט גמור ולא נעשה א"כ מוכח וידוע רק ע"י מה שאמר אח"כ בפי' שמתחרט וא"כ הוא גרם לבטל הגירושין ע"י אמירה זו וצריך ליתן הקנס מדינא ואז הי' הריוח הזה כמקבל ממון. שפיר י"ל דאגב אונסא לזוזי גמר וגירש. ואשר ע"כ הוצרך הרשב"א ז"ל לבוא מצד אחר דמה שניצל מההפסד לא חשוב כמקבל זוזי והארכתי בזה ואכמ"ל. אך עכ"ז התולדה שהוציא מזה בעל פ"ת אינה צודקת לא מבעי' היכי שגירש ואמר רוצה אני אחר שהבטיחו להחזיר את שלו ועוד סך נוסף כזה דבזה העיר בצדק כ"ת דאין מזה ראי' ששם המחיר מהגירושין רק הסך אשר קיבל דהרי החזירו לו את שלו ג"כ וזה הי' באונס ורק דגם היכי שהסכים בעבור חזרת שלו לבד ובשעת הגירושין הוסיפו ליתן לו כזה מעצמן אין לדמות הפסד לריוח דבשביל שגירש שלא להפסיד שלו אין ראי' שיעשה כן גם בשביל שירויח סך כזה וז"פ וברור

ובגוף דברי תשו' הרשב"א ז"ל הנ"ל כאשר עיינתי עוד הפעם בדבריו ז"ל ראיתי דא"א לפרשם כנ"ל דהרי הוא ז"ל שם הביא סעד דניצול מהפסד ממון לא דמי למקבל ממון מהא דהפקעת שאר וכסות לא מהני להשוות גט לזבוני ושם לא שייך כ"ז וכמבואר וע"כ מוכח מזה דהרשב"א ז"ל באמת חולק עם הקדמונים ז"ל שהבאתי