ברכת רצ"ה שיט

(ח) הביא דברי מו"ז הגאון רשכ"י זצ"ל שהקשה בהא דאמר ר"י גיטין דף נ"ג בהך דהמטמא והמדמע ומנסך דד"ת היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק ובמזיד חייב שלא יהא כל אחד ואחד הולך כו' דהרי בש"ס דחולין פריך למ"ד אין אדם אוסר דשא"ש ממנסך ומשני דאית לי' שותפות בגווה ואנן פסקינן בחו"מ סי' ש"ו בהך דטבח שקלקל דדוק' כשנבלה ודאי אבל אם עשה בה רק טריפות האוסרה מספק פטור דא"ל אייתי ראי' ומה יועיל א"כ מה דקנסו במזיד דהרי עכ"ז פטור דיאמר טול חלקך שאינו נאסר ואי דאסור משום דאין ברירה הלא הא דאין ברירה הוא רק ספק וא"כ יאמר אייתי ראי' **(מלחמת אריה הנה בש"ך יו"ד סי' ד' סעי"ק ה' כתב בהדי' שהיכי שנאסר בהנאה מספק חייב השותף לשלם דמצי השותף לומר קי"ל כהאוסר מאי אמרת דקיי"ל כהמכשיר זיל את מוכר היין ע"ש. וע' בפמ"ג שהעיר ע"ז מהך דמוגרמת בב"ק וכתב דהתם כיון שבידו לשחוט והי' סבור שהוא שוחט כדין פטור ע"ש ובאמת על הש"ך בלא"ה לא קשה כלל דהא איהו בעצמו כתב בחו"מ סי' ש"ו להחליט כהתה"ד דגם טבח שקלקל ונאסר מספק חייב לשלם וחידוש הוא על הפמ"ג שלא הרגיש בזה. אמנם מוח"ז הישי"ע שהקשה על המחבר שפיר הקשה דהא המחבר פוסק שם בחו"מ גבי טבח דפטור מלשלם כשנאסר מספק. והנה לפע"ד נראה בישוב הדבר דדוקא היכי שהחיוב הוא מתורת מזיק יש לפטרו כשנאסר רק מספק אבל כשיש עליו חיוב השבה מתורת גזלן בכל גווני חייב לשלם אפי' כשנאסר רק מספק דמ"מ לא הוי השבה מעליא. דוגמא לזה מצינו בש"ס ב"ק צ"ח ע"א דאמר רבה הזורק מטבע של חבירו לים הגדול פטור מ"ט מצי אמר לי' הא מנח קמך אי בעית שקלת כו' וה"מ דאדי' אדוי' אבל שקלא בידי' מיגזל גזלה השבה מעליא בעי מיעבד ע"ש. והחילוק הלזה י"ל נמי הכא גבי ספק ובזה שפיר ניחא דטבח הוא חייב רק מדין מזיק כמו שהאריך מו"ח ז"ל לעיל סי' ס' דהא לא קנאה הבהמה בתורת גזלן וע' בספר מחנה אפרים ה' נזקי ממון ולהכי כיון דיש מתירין אין לחייבו לשלם דמצי אמר לי' זיל ובקש לך חכם שהוא מתיר לך וכמו בזורק לים הגדול שפטור מטעם דאיכא בר אמוראה שיוכל להושיט משם עיין שם ברש"י ז"ל וא"כ מה לי בר אמוראה ומה לי חכם אבל בהך דמנסך דע"כ מיירי שהגביה ע"מ לנסך דבלא הגבהה בלא"ה פטור מטעם קלב"מ כמבואר בהדי' בפרק הנזקין נ"ב ע"ש וכיון שנעשה גזלן ע"י הגבהה השבה מעליא בעי מיעבד וכשנאסר מספק לא חשוב השבה ומחייב לשלם ואע"ג דהמחבר פוסק דהזורק מטבע לים גם באדי' אדוי' חייב מ"מ יש לנו לומר החילוק שמחלק רבה התם לענין היכי שנאסר מספק ודוק:)** וכ"ת תמה ע"ז דהרי ר' יוחנן ס"ל בביצה ל"ח דאין ברירה הוא מטעם ודאי. אולם באמת לר"י גופא בלא"ה לא קשה מידי דר"י ס"ל בהדיא דאדם אוסר דבר שאינו שלו בעשה בה מעשה ועיין ש"ס דחולין שם ורק דעיקר הקושיא הוא לר' נחמן דס"ל דאין אדם אוסר ואיהו ג"כ ס"ל דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק כמבואר בש"ס דגיטין שם ע"ש וע' באחרוני שהוכיחו מש"ס דעירובין דף ל"ז דר"נ ס"ל לחלק לענין ברירה בין דאוריית' לדרבנן והיינו משום דספיקא הוי והקושיא א"כ במקומה עומדת. אולם באמת לא ידעתי מדוע הוצרך מו"ז הגאון זצ"ל להקשות על הך דשלא יהא כאו"א הולך ולמה לא הקשה בפשיטות דאמאי במזיד חייב דכיון דספיקא הוא יאמר לו אייתי ראי'. ולאשר אינני זוכר כעת איה מקום הדברים באופן שאותיותיו יחכמוני לזאת אמרתי טובה השתיקה הפעם בזה. ובגוף הקו' דא"נ דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ורק באית לי' שותפות ומשום דאין ברירה למה יתחייב יאמר לו אייתי ראי'. אמינא דלכאורה אנו צריכין להבין בהך דטבח שקלקל בספק טריפות למה יפטור הרי מ"מ זה אסור לאכלו ואף דהטריפות ספק מ"מ ההיזק הוא ודאי ומה נ"מ אם אסור לאכלו מתורת ודאי או מתורת ספק לענין ההיזק. והנראה לפמ"ש הרמב"ן ז"ל בדיני דגרמי שלו דטבח שקלקל למה יצטרך לשלם דבשלמא הגרמה ועיקור היזק ניכר הוא אבל שהי' ודרסה הא אינו ניכר. ותירץ דזה חשוב ניכר דכל שלא שחטו כראוי השחיטה הוא ההיזק והרי ניכר בין חי' לשחיטה והו"ל כמתיז ראשה בסייף. והקשה ע"ז מכהנים שפגלו דחשיב היזק שאינו ניכר ותירץ לחלק בין היכי שהקלקול הוא בשחיטה עצמה דהו"ל כמתיז ראשה בסייף ובין הך דפיגל שהשחיטה הוא כראוי ורק דדבר אחר גרם לאסור דזה אינו ניכר עכת"ד הנחמדים ז"ל. והנה הך דספק טריפות דסי' ש"ו היינו שנמצא סכינו פגום אחר שחיטה דהוי ספק אי בעור או בעצם המפרקת נפגם או בשהה במיעוט סימנים דהוי איבעיא דלא אפשטא וכ"ז הוא באמת אינו ניכר והא דחייב לשלם בכה"ג הוא רק כמ"ש הרמב"ן ז"ל דהשחיטה הוא ההיזק דכל שלא נשחטה כראוי הו"ל כמתיז ראשה בסייף ומעתה כ"ז כשהוא טריפות ודאי אבל היכי שהוא רק ספק שפיר מצי אמר לי' אייתי ראי' דשמא אין כאן איסור דאף דמ"מ בין כך ובין כך הזיקו כיון שאסור לאכלו מספק עכ"פ מ"מ לצד הספק הזה שכשר שפיר פטור מלשלם דאף דהזיקו הא הו"ל אינו ניכר דכיון דנשחטה כראוי ורק שאסורה מספיקא באכילה לא הוי תו כמתיז ראשה בסייף דלא עדיף מהך דפיגל דהוי היזק שאינו ניכר אף דנאסרה ודאי כיון שהשחיטה הוא כראוי ודבר אחר גרם לה לאסור וכיון דאין לחייבו בכה"ג שפיר מצי אמר לי' אייתי ראי' דהשחיטה לא הוי כראוי בעצמותה דיחשב היזק ניכר ודוק. ומעתה כיון דלפי"ז הא דפטור בטבח בעשה דבר האסור מספק הוא משום דהוי היזק שאינו ניכר וכנ"ל שפיר חייב בכה"ג במזיד עכ"פ כיון דמ"מ הזיקו דאף דהוי היזק שאינו ניכר מ"מ במזיד חייב וא"ש הך דהמנסך ודוק

ועדיין הדבר צריך תלמוד דאפשר לומר דמ"מ כיון שהשחיטה אינה מתרת דעדיין אסורה באכילה מספק השחיטה הוא ההיזק והרי ניכר בין חיה לשחיטה ואף לצד הספק הזה שכשר הוא מ"מ כיון שאסורה באכילה מספק הו"ל היזק ניכר לדעת הרמב"ן ז"ל. אמנם אחר העיון הדבר נכון עפ"י מ"ש בחידושי דבאמת זה לא חשיב היזק ניכר דאף שהשחיטה ניכרת מ"מ ההיזק אינו ניכר ומה בכך שהמעשה ניכרת אנן היזק ניכר בעינן שיהי' ניכר ההיזק אשר עשה והרי לא ניכר אם השחיטה כראוי אם אין. ובהך דטבח שקלקל מטעם אחר קאתינן עלה לחייבו עפ"י מ"ש הקדמונים ומכללן הרמב"ן ז"ל בדיני דגרמי שלו גבי זרע כלאים בכרם דחייב משום דהוי היזק ניכר שניכר הכלאים בכרם דאף אם עקר אח"כ הכלאים חייב דאף שעתה אינו ניכר מ"מ כיון שבשעת ההיזק הי' ניכר וגם עתה לא סילק ההיזק ורק שעשאו אינו ניכר שפיר חייב דאף דאין מחייבין על היזק שאינו ניכר מ"מ הוא אינו יכול לפטור עצמו במה שעשה מניכר אינו ניכר עכת"ד ז"ל ומעתה גבי שחיטה דתיכף כשמתחיל לשחוט וחותך מקצת הושט הו"ל טריפה ורק דדרך שחיטה בכך וכשלא נשחטה א"כ כראוי נאסרה תיכף משעשה אותה טרפה ואז הוא ניכר. דלפנינו שניקב הושט וא"כ אף שאחר ששהה ודרס גמר השחיטה והוא א"כ אינו ניכר חייב לשלם כמו בהך דכלאים דחייב אף שעקר הכלאים כיון דבשעת ההיזק הי' ניכר ורק שעשה עתה מניכר אינו ניכר וכנ"ל והארכתי בזה הרבה בתשובתי הנדפסת בשמי בספרו של מו"ז הגאון רשכ"י ז"ל הלכות ס"ת עש"ה ותמצא עונג לנפשך ומעתה כ"ז כששהה