ברכת רצ"ה שיח

הפליג במעשה ולפ"ז י"ל דלא יצא לגמרי בלא החזירו וצריך ליטול ולברך שנית כיון דיש ס"ס לחיובא. ויש לי הרהורי דברים לומר דס"ל להתוס' דהך אומדנא דצריך הוא בעצמו לצאת בו עדיפא טפי מהך אומדנ' שרוצה שיצא בו השני משום דניחא לי' למיעבד מצוה בממוניה וא"כ כשאנו מסופקים למ"ד דת"ו בד"א מהני אם הפליג בהתנאי או בהמעש' אמדינן לי' לדעתי' שהפליג בהמעשה ולא בהתנאי משום דאם יתקיים המעשה לגמרי ולא יצטרך להחזיר לו לא יהי' לו במה לצאת אח"כ ולא חשיב א"כ ס"ס וכנ"ל ויש לדבר הרבה בכ"ז ובהך דהריני כאילו התקבלתי אולם כבר הארכתי יותר מדאי וגם עדן לא בחנתי כל העולה על רוחי במצרף וכור הבחינה ולכן פה תהי' שביתת קולמסי בזה

(ו) כתב כ"ת לישב קושיות מ"ז הגאון רשכ"י ז"ל לדעת המפורשים דהא דאין מבטלין איסור לכתחיל' הוא רק מדרבנן מהא דאמרינן בגיטין דף י"ח בהך דנפלו ונתפצעו דלא קנסינן שוגג אטו מזיד משום דלא הוי רק מדרבנן דמה"ת חד בתרי בטל והרי בלא"ה גם במזיד לא הוי רק דרבנן כיון דהא דאסור לפצוע הוא רק משום דמבטל איסור לכתחל' דלא הוי רק דרבנן עפ"י דברי הנ"ב ז"ל דביבש ויבש דרק מטעם ביטול ברוב קאתינן עלה לכ"ע אסור לבטל מן התורה דרק כשמבטלו בס' שבטל הטעם ס"ל להנך פוסקים דהוא מדרבנן אמנם באמת גם גוף דברי הגאון בעל נ"ב ז"ל תמוהים בעיני דגם בביטול בס' ע"כ מטעם ביטול ברוב קאתינן עלה וכמש"ל בשם הרשב"א ז"ל דהא דבעינן קרא לטעם כעיקר הוא רק משום דאי לאו הכי ה"א דבטל ברוב ורק דאי אמרינן טעם כעיקר ואף שנתבטל ברוב לא מהני דמ"מ נרגש הטעם וא"כ גם כשנתבטל הטעם ע"כ צריכין אנו לביטול ברוב ג"כ וז"ב. זו"ז כתב כ"ת לישב הך דמגורה אין מחייבין אותו ללקט אחת אחת דאף אי אין מבטלין לכתחלה מה"ת מ"מ מותר משום דאין כוונתו לבטל אלא שנדחק לישב דאמאי ל"ה פסיק רישי'. אולם לדעתי א"צ לכ"ז ורק דבהך דביטול איסור לכתחל' עיקר האיסור הוא משום הכוונה שמכוין להתיר האיסור וכל שאין כוונתו לבטל ליכא איסורא כלל ובעיקר הדבר שהעלו הפוסקים דהיכי דאין כוונתו לבטל מותר עלה על לבי דנלמוד מגיעולי עכו"ם דלמ"ד דאינו יכול לבטל לכתחל' מה"ת איך מותר להגעיל אף כשיש ס' במים הא אין מבטלין איסור לכתחל' ובשלמא כל דיני הגעלה לדידן יש לומר דמגעילין אחר שעבר עליו מעל"ע דאינו אוסר עוד דנפגם טעמו והא דצריכין הכשר הוא משום דכלי שאב"י אסור להשתמש בו לכתחלה מדרבנן משום גזירה אטו ב"י וכמבואר אבל על מה שצותה תורה להגעיל כלי מדין שפיר יקשה דאי כבר אינו ב"י ונוטל"פ מותר א"צ הכשר כלל מה"ת ואל"ה הו"ל מבטל איסור לכתחלה מצאתי להר"ן ז"ל בע"ז פ"ב שהביא ראי' זו מגיעולי מדין ונהנתי. וע' ברמב"ן ז"ל שכ' לישב מה שהקשו התוס' דאם נימא חענ"נ בשאר איסורים איך מהני הגעלה בכלי גדול שאין בו ס' בהמים הא המים נעשו נבילה דבהגעל' במים אין יכול להבליע רק להפליט ולפ"ז אין ראי' ג"כ מהך דהגעלה דכל שאינו מכוין לבטל מותר וכמובן ורק דמ"מ יש להביא ראי' מהך דילפינן טעם כעיקר מגיעולי נכרים דכיון דכבר בררנו דאף אי לאו הך דטעם כעיקר מ"מ אנו צריכין לבוא לביטול ברובו וכנ"ל בשם הרשב"א ז"ל א"כ יש לומר דלכך הצריכה התורה הכשר דאל"כ אסור לבשל לכתחלה ומטעם ביטול איסור לכתחל' קאתינן עלה ודוק וע' בתוס' ע"ז דף ס"ז שכתבו דאין סברא שיהי' מחולקים בזה אי קדירה בת יומא פגמה פורתא אם לא דנחזי אנן ורק דלר"ש דס"ל דנוטל"פ מותר היינו משום דמחלק בין פגם זוטא לפגם רבה עיי"ש ה'. ולפ"ז אין ראי' דכל שאין כוונתו לבטל ליכא איסורא כלל ואף אי הוי פסיק רישא דאין להתיר משום דשא"מ וכנ"ל דלא אסרה תורה רק הכוונה שמכוין לבטל האיסור דיש לומר דבאמת היכי דהוי פ"ר אסור לבטל לכתחל' אף שאינו מכוין כמו בכל דבר שאינו מתכוין דפ"ר אסור ומ"מ שפיר יליף ר"ע טעם כעיקר מגיעולי נכרים דכיון דלכ"ע אף קדירה בת יומא פגמא פורתא ורק דלר"ע זה לא הוי חידוש כיון דהוי פגם זוטא ושפיר ילפינן מיני' א"כ ליכא למימר דבאמת טעם לא הוי כעיקר והא דצריך הכשר הוא משום דמ"מ כיון דע"כ צריכין לבוא לביטול חד בתרי וכנ"ל אסור להשתמש בהכלים משום דאין מבטלין איסור לכתחלה דכיון שאינו מתכוין לבטל הוי לי' דשא"מ ופ"ר דלא ניחא לי' כיון שפוגם עכ"פ פגם זוטא דמותר לדעת רוב הפוסקים ז"ל עיין בדבריהם. ועפ"ז אמינא לבאר דברי התוס' פסחים דף ל' בהא דקדרות בפסח ישברו דפריך ולשהינהו לאחר הפסח ונעבד בהו שלא במינן שהקשו דאף א"ת דחשוב משהו מ"מ הרי אין מבטלין איסור לכתחלה. דלכאורה מה קושיא הרי אין כוונתו לבטל וכל כה"ג ליכא איסור' וכנ"ל מהך דגיעולי נכרים דאי לאו דאמרי' דטעם כעיקר לא הוי צריך הכשר ומותר לבשל בהם לכתחלה לר"ע אף דע"כ מטעם ביטול קאתינן עלה וכנ"ל. אולם לפי הנ"ל ניחא דדוקא בהך דכלי מדין לר"ע מותר הי' להשתמש אי לא אמרינן טעם כעיקר ומשום דכיון דאינו מכוין הו"ל דשא"מ ומותר דר"ע כר"ש ס"ל דדבר שאינו מתכוין מותר עיין ש"ס דב"ק דף קנ"ג ואף דהוי פסיק רישא מ"מ הא לא ניחא לי' דא"א דלא פגמה פורתא וכנ"ל משא"כ בהך דקדירות בפסח דרב הוא דקאמר לה להך דקדירות בפסח ישברו ורב ס"ל בש"ס דכתובות ו' כר"י דדבר שאינו מתכוין אסור אף דלא הוי פ"ר וא"כ אף דהוי פגום מ"מ אסור לדידי' לבטל אף כשאינו מתכוין דדבר שאינו מתכוין אסור לדידי' והבן. אמנם כ"ז אי נימא כדעת הרמב"ן ז"ל דהגעלה אינו מבליע כלל וא"כ יש לומר דלמ"ד דשא"מ אסור באמת אסור לבטל איסור לכתחלה אף כשאינו מתכוין לבטל ולדידי' באמת לא ילפינן טעם כעיקר מגעולי נכרים ורק ממשרת וכרבנן דר"ע שם ור"ע לטעמי' וכנ"ל אבל לדעת החולקים בזה על הרמב"ן ז"ל כ"ז ליתא דעכצ"ל דכל שאין כוונתו לבטל מותר לגמרי לכ"ע ומשום דלא אסרה תורה רק הכוונה שמכוין לבטל האיסור וכל שאינו מכוין איפוא ליכא איסורא כלל וכנ"ל דאל"כ איך נתרץ הא דאמרה תורה להגעיל כלי נכרים למ"ד דבר שאין מתכוין אסור הרי בההגעלה מבטל האיסור ודוק היטב ויש לי בכ"ז דברים הרבה אולם לא עת האסיף פה

(ז) הקשה כ"ת על מ"ש מ"ז רשכ"י זצ"ל בספרו ליו"ד סי' קנ"ח דלוקמי' הך דאין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ רבית אוכלת בהן בעכו"ם שלוה מישראל וזה המת נעשה ערב בעדו והגיע הזמ"פ וצריך זה לשלם הקרן והרבית שיעלה עליו דהרי מ"מ אחר שבא לשלם מהערב אסור לו לזה ליקח רבית ואיך א"כ רבית אוכלת בהן וכ' דהרי מבואר בהדיא דבעבר ונעשה ערב רק ההפסד צריך לשלם ולא הריבית. ובמח"כ נחלפו לו הענינים דהך דעבר ונעשה ערב בישראל שלוה מעכו"ם מיירי ואנן בעכו"ם שלוה מישראל עסקינן ובהתנה עם העכו"ם שלא ידחנו אצל הערב דמותר להיות לו ערב וגרם לו זה טעות הדפוס שנרשם הס"ק שם שלא במקומו על הך דעבר ונעשה לו ערב ובאמת דברי מ"ז הגאון ז"ל שייכא לדברי ההגהה סעיף ב' שם בהך דעכו"ם שלוה מישראל וכמבואר למעיין אולם עכ"ז יותר נראה דקאי אהך דמשכון ששוה יותר דמבואר בהדיא שם דחייב לשלם כל הרבית שעלו ושיעלה דבהך שהתנה עם העכו"ם שלא ידחנו אצל הערב נ"ל דאסור מ"מ ליקח עכ"פ הרבית שעלו אח"כ שכבר בא אצל הערב לגבות ממנו והרבה יש לדבר עוד בזה אולם יען כי בלא זה יש מקום לדברי מ"ז רשכ"י זצ"ל קצרתי: