ברכת רצ"ה שטז

התנאים. דאינם רק לחזק התנאי שיהי' בכחו לבטל המעשה דבזה שפיר אמרי' דהיכי דהמעשה לא הוי רק דיבור גם תנאי שלא נתחזק במשפטיו יכול לבטל הדיבור מהמעשה דאתי דיבור כו' משא"כ כשלא אמר רק ההן דבזה כיון דלא אמרינן דמכלל הן אתה שומע הלאו ממילא חל המעשה אף בביטולו של התנאי כיון שלא אמר בפי' שאם יתבטל התנאי אין חפצו בהמעשה ומכלל הן נשמע הלאו לא אמרינן ואין א"כ לבוא מצד דאין כח בתנאי כזה לבטל המעשה ואין נ"מ א"כ בין היכי שהוא מעשה גמור או רק דיבור וזה ברור אצלי. וע"פ האמור עלה על לבי להוסיף ולומר עוד דבנדרים ושבועות יש לחלק בין תנאי דאם לתנאי דמעכשיו לענין כפילות התנאי דבאמת אנו צריכין להבין דבשלמא בתנאי דמעכשיו שההן הוא דאם יקוים התנאי יחול מעכשיו שפיר יש לומר דבעינן שיאמר גם הלאו דאל"ה אמרינן דכיון דמכלל הן לא נשמע הלאו שפיר חל המעש' אף בביטול התנאי דאין ראי' מההן שרצונו לבטל המעש' כשיתבטל התנאי כיון שלא אמר זה בפי' ומכלל הן אתה שומע לאו לא אמרינן אבל בתנאי דאם שההן הוא שלא תחול המעש' רק אחר קיומו של תנאי למה יצטרך לכפול ולומר הלאו דאף דמכלל הן אתה שומע הלאו לא אמרינן מ"מ הרי זה אמר בפי' שלא תחול המעש' רק אחר קיומו של התנאי דזה מורה לשון דאם א"כ אם לא נתקיים התנאי מתי תחול המעש' הרי אינו יכול לחול רק אחר קיומו של התנאי והתנאי הרי לא נתקיים וזה באמת ענין שצריך להתבונן עליו

ואשר אחזה בביאור הדבר דבאמת ענין כפילות התנאי נלמד לר"מ מתנאי ב"ג וב"ר דהי' תנאי כפול והוא אחד ממשפטי התנאים כמו הן קודם ללאו וכדומה ממשפטי התנאים והא דאמרי' בש"ס ודייקינן מזה דלר"מ לא אמרינן מכלל הן אתה שומע לאו וכמו כן להיפוך מכלל לאו לא נשמע הן היינו משום דאי נימא מצד הסברא החיצונית דמכלל הן נשמע הלאו אין ללמוד משפט הזה דבעינן כפילות התנאי מתנאי ב"ג וב"ר דמה יתרון בכפילות התנאי כיון שגם מההן נשמע הלאו ואף כשלא כפלו א"כ ככפלו דמי ומה"ט באמת לרבנן דס"ל מכלל הן אתה שומע לאו לא בעינן תנאי כפול כלל כיון שאין נ"מ בכפילא ומעתה לדידן דקיי"ל כר"מ דלא אמרינן מכלל הן אתה שומע לאו שפיר גם בתנאי דאם בעינן תנאי כפול ואי לאו הכי התנאי בטל ולא משום דאמרינן דכיון שלא פירש הלאו ממילא חל המעש' אף בביטול התנאי כיון שלא אמר בפי' שיתבטל המעש' בביטולו של תנאי דזה אינו שייך בתנאי דאם וכנ"ל דכיון שמ"מ פירש שלא תחול המעש' רק אחר קיומו של תנאי כשלא נתקיים א"כ אין לה עת מצוא לחול ורק דכיון שלא כפל התנאי ולא נתחזק בכפילות התנאי בטל והמעש' קיים וכדאמרינן הכי בשאר משפטי התנאים דאין כח בתנאי שלא נעשה כמשפטו לבטל המעש' דכיון דל"א מכלל הן אתה שומע לאו שפיר הוי כפילת התנאי ממשפט התנאים דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר והבן זה. ומעתה בנדרים ושבועות כיון דאמרי' לדעת המפורשים הנ"ל דלא בעינן כלל משפטי התנאים דרק לגבי מעשה גמור בעינן תנאי חזק בכל משפטיו ולא לגבי מעש' שהוא רק דיבור וכנ"ל הנה רק בתנאי דמעכשיו בעינן שיכפול ויאמר גם הלאו דאל"ה אין לנו שרצונו בביטול המעש' כשלא יתקיים התנאי וכנ"ל אבל בתנאי דאם לא בעינן שיאמר הלאו דכיון שאמר שלא יחול הנדר והשבוע' רק אחר שיתקיים התנאי ממילא אין להם חלות כשלא נתקיים התנאי כלל דגם כשנתקיים אינם חלים רק לאחר זמן ואף דמ"מ נחסר אחד ממשפטי התנאים מ"מ התנאי קיים דאתי דיבור ומבטל דיבור ודוק. ולפי הנ"ל אמינא בהך דשבוע' שלא אוכל זו אם אוכל זו דאמרינן דאמדינן לי' לדעתי' שכוונתו הי' מעכשיו. וכנ"ל בשם הר"ן ז"ל אף אי נימא דלאו מתורת הלאו שאמר אח"כ אנו באים לדון שתחול מעכשיו ורק דהאומדנא הזו מהני נגד משמעות לשון אם שמורה שלא תחול רק אחר קיומו של התנאי מ"מ יש לחלק בין היכי שכפלו להתנאי ללא כפלו דכשלא כפלו להתנאי שפיר אמרינן דאין השבוע' חלה רק לאחר שיאכל התנאי דאף דיש אומדנא שכוונתו הי' מעכשיו דאל"כ תוכל השבוע' להתבטל דיוכל לאכול האיסור ראשון מ"מ הרי יש אומדנא אחרת כנגד' דאם התנאי הוא תנאי דמעכשיו הנה התנאי נתבטל דכיון שלא כפלו לתנאו גם בנדרים ושבועות התנאי בטל בתנאי דמעכשיו וכנ"ל. וזה אומדנא גדול' יותר מהאומדנא דאמדינן לדעתי' דמעכשיו קאמר דשם גם אם לא היו כוונתו למעכשיו לא תתבטל המעש' לגמרי דעדיין יש מקום להשבוע' לחול לענין זה שיהי' אסור לאכול התנאי ראשון משא"כ התנאי יתבטל לגמרי בלא כפלו במעכשיו ואף אי שקולים הם הנה לשון אם מורה שלא יחול רק לאח"כ ודוק בזה

עוד עלה על לבי ביישוב דברי הר"ן הנ"ל לפמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובותיו החדשות מכונה בשם בשמים ראש דבנדרים ושבועות לא בעינן משפטי התנאים משום דאף תנאי שלא נעשה כמשפטו הו"ל כמו פתח ונדרו ופתחו עמו דאין צריך שאלה לחכם. ובחי' אמרתי בביאור דבריו ז"ל דבנדרים ושבועות יש שני עניני פתח. פתח שאינו נרא' לכל דזה צריך שאל' לחכם והחכם מ"מ מתירו כיון שאומר דכוונתו הי' דלא הי' אוסר על עצמו בכה"ג. ופתח הנרא' דאינו צריך שאל' לחכם כלל דכיון שנרא' לכל שהוא כן הורם הנדר והשבוע'. ותנאי שלא הותנה כהלכתו אף דלא חשיב אומדנא דמוכח כ"כ שיועיל בממון וכדומ' מ"מ חשיב מוכח לזה שיחשב פתח הנרא' שהוא כן וא"צ בנדרים ושבועות שאלה לחכם. ומעתה יש לומר דבאמת אין האומדנא דהר"ן ז"ל דכל שיוכל לבטל השבוע' אם יהי' רק מכאן ולהבא אמדינן לי' לדעתיה דכוונתו מעכשיו יכול לבטל מה שאמר בפי' בהיפוך דאם מורה רק שיחול לאחר קיום התנאי וכנ"ל ורק דבהך דשבוע' שלא אוכל זו אם אוכל זו מיירי שלא הי' משפטי תנאים [ובלא"ה דעת המפורשים דבנדרים ושבועות לא מהני תנאי כלל מתורת תנאי כיון שהמעש' אי אפשר להיות ע"י שליח] ואין התנאי א"כ יכול לבטל המעש' מתורת תנאי ורק מתורת פתח קאתינן עלה דהיינו כנ"ל דהוי עכ"פ פתח הנרא' דאין צריך שאלה וכגון שאין אנו דנין רק מתורת אומדנא דכיון דיש אומדנא הו"ל כשלא נתקיים התנאי פתחו עמו א"כ כשיש לעומת זה אומדנא להיפך שעכ"פ כוונתו הי' מעכשיו שפיר מהני דלא הוי לענין זה פתח הנרא' ואינו יכול להתיר בלי שאלה ואף דבין כך ובין כך המעש' בטל בביטול התנאי מתורת פתחו עמו מ"מ אין לומר דלענין זה שלא יחול מעכשיו מהני מתורת תנאי כיון דאין התנאי הזה מבטל המעש' רק לזמן שיחול רק מכאן ולהבא דז"א דגם לענין זה שיתבטל המעש' ולא תחול רק לאחר זמן בעינן בתנאו משפטי תנאים וע' בהה"מ ז"ל שכ' בטעם רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל ודעמי' דבמעכשיו לא בעינן כלל משפטי תנאים משום דעיקר הא דבעינן משפטי תנאים הוא רק משום דיש ביטול המעש' אף בקיומו של תנאים וכגון בתנאי דאם. אבל במעכשיו דליכא ביטול המעש' רק בביטול התנאי אבל לא בקיומו לא בעינן משפטי תנאים וא"כ אף להחולקים היינו משום דס"ל דגם ביטול זה שהוא בביטול התנאי לבד צריך תנאי גמור דאין כח בתנאי שלא הותנה כהלכתו לבטל המעש' אף בכה"ג אבל מ"מ גם הם יודו דגם לענין זה שיש ביטול להמעש' בקיום התנאי שלא תהיה רק לאח"ז בעינן משפטי תנאים דאל"כ יהי' סברותיהם הפוכות לגמרי וכמובן וא"כ בהך דשבוע' שלא אוכל זו כו' אף דהמעש' נתבטל בביטול