ברכת רצ"ה שטו

הן ולרבנן דס"ל דאמרי' מכלל לאו כו' לא בעי תנאי כפול דמכלל לאו אתה שומע הן וכמו כן מכלל הן אתה שומע לאו ומשום דדוק' בהך דשבועה שלא אוכל לך לא שבועה לא אוכל לך אמרינן דאסור משום מכלל לאו אתה שומע הן דעי"ז אנו באים לאסרו בשבועה וכיון דהוי איסור חמור אסרינן גם בכה"ג משא"כ בתנאי דאדרבה התנאי הוא לבטל המעשה דא"ת דהתנאי בטל משום דל"א מכלל הן אתה שומע לאו וכיון דלא כפלי' לתנאי' התנאי בטל פשיטא דהמעשה דהיינו השבועה קיימת אף בביטול התנאי והבן זה. והנה בנדר ושבועה קיי"ל דבעינן שיהא פיו ולבו שווין ואם גמר בלבו להוצי' פת חטים והוציא פת שעורים מותר בשניהם אבל אם גמר בלבו להוצי' פת חטים והוציא פת סתם אסור בפת חטים כיון שלשון פת סובל גם פת חטים ועיין כ"ז בש"ס ובפוסקים. ומעתה אתי שפיר הכל והתבונן דבאמת כל תנאי דאם וכ"כ על מנת אם נאמר דלאו כמ"ד אינו במשמע כלל רק שיחול לאחר קיומו של תנאי ולכך בהך דע"מ שתחזירהו לי את הנייר אם נאמר דעל מנת לאו כאומר מעכשיו דמי אינה מגורשת א"נ דתומ"ע בדבר אחד מהני. ומשום דאף דיש אומדנא דכוונתו הי' מעכשיו כדי שלא יתבטל המעשה וכנ"ל בשם הר"ן ז"ל בהך דשבועה שלא אוכל זו אם אוכל זו מ"מ לא מהני כיון שלשון ע"מ אינו סובל כלל שיחול מעכשיו והו"ל א"כ דברים שבלב דלא מהני לעקור מה שאמר בפירוש בהיפך ובהך דשבוע' שלא אוכל זו כו' ג"כ לא מהני האומדנ' שיחול מעכשיו כיון שבא מה שאמר בפירוש לעקור לשון אם דהיינו שיחול רק לאחר קיום התנאי וכמו בהך דגמר בלבו להוציא פת חיטין והוציא פת שעורים דמותר גם בפת חטים כיון שלא הוציאו בשפתיו. ורק דהתם מטעם אחר קאתינן עלה דכיון דע"כ מיירי שהכפיל התנאי ואמר שאם לא יאכל זו יהי' מותר בזו דאל"כ התנאי בטל דבעי' תנאי כפול וכנ"ל דאף בשבועה דהוי איסור' לא אמרינן לענין זה מכלל הן אתה שומע לאו כיון שעי"ז אדרבה אנו באים לבטל המעש' דהיינו השבוע' שלא תחול בביטול התנאי עכ"פ וא"כ כיון שכפל לתנאו נהי דההן הוא מבטל השבוע' מעכשיו גם בקיומו של תנאי כיון שאמר לשון אם דיורה בפירוש שלא תחול רק אחר קיום התנאי ואף דאמרינן דע"כ כוונתו הי' שתחול מעכשיו כדי שיהי' נאסר גם אם יאכל האיסור ראשון וכנ"ל בשם הר"ן ז"ל מ"מ ל"מ כיון שבא לעקור מה שאמר בפי' בהיפוך מ"מ אח"כ כשאמר הלאו שפיר חל שבועה עליו מעכשיו מצד הלאו שמכללו נשמע ההן דרק אם לא יאכל זו יהי' מותר לאכול זו אבל כשיאכל יאסר בזו דלענין שתחול איסור שבועה אמרי' מכלל לאו אתה שומע הן וכיון שההן הזה הנשמע מכלל הלאו הוא סתם דאיכא למימר שיחול מעכשיו וכמו כן להיפוך ואנן אמדינן לדעתי' שכוונתו הוא מעכשיו שפיר חלה השבוע' כעת מעכשיו ודמי לגמר בלבו להוציא פת חטים והוציא פת סתם דאסור בפת חטים משא"כ בהך דע"מ שתחזירהו לי את הנייר בגט דאף שכפל לתנאו מ"מ אי לאו כמעכשיו דמי ותנאי ומעש' בד"א מהני בטל המעש' ואינה מגורשת דההן הוא מבטל המעש' אף שכוונתו הי' מעכשיו כיון שאמר בפי' בהיפוך ומצד הלאו שאמר אחר כך אין לדון שיחול מעכשיו דבגירושין לא אמרי' מכלל לאו אתה שומע הן דהוי איסורא דאית בי' ממונא וכמבואר והבן זה. ולפ"ז אין אנו צריכין בהך דקונם אם ארחץ למ"ש הר"ן ז"ל דכיון שהנדר נמשך קודם התנאי ואחר התנאי ליכא אומדנא כלל שכוונת' למעכשיו דבנדר אף היכי שיש אומדנא לא מהני כיון שלשון אם אינו סובל רק שיחול אח"כ לא מהני מה שכוון מעכשיו וכנ"ל בהך דהוצי' פת שעורים וגם מצד הלאו שאמר אח"כ אין לדון לאסור מעכשיו דבנדרים לא אמרי' מכלל לאו אתה שומע הן אף לענין שיחול הנדר וכנ"ל בשם התוס' מהך דנדרים דף י"ג ודוק כי הוא עצה עמוקה

ומעתה אמינא דאין ראי' מהך דאתרוג דרבא ס"ל דאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי דיש לומר דבאמת ס"ל דלאו כמעכשיו דמי וכדמשמע בש"ס דגיטין דף ע"ה שם ורק דס"ל דתנאי ומעשה בדבר אחד מהני וכדמשמע ג"כ בש"ס שם עיי"ש ומ"מ כשהחזירו שפיר יצא דאף דההן שאמר ע"מ שתחזיריהו לי אינה מורה רק שיחול לאחר קיום התנאי מ"מ כיון שיש אומדנ' שכוונתו הי' מעכשיו וכנ"ל בשם הר"ן שם שפיר חל מעכשיו כיון דלדעת התוס' צריך לכפול התנאי שפיר חל מצד הלאו שאמר אח"כ שאם לא יחזור לא יהי' מתנה דמכללו נשמע ההן שאם יחזיר לו יחול המתנה דכיון שההן הזה הנשמע מכלל הלאו הוא סתם שפיר מהני מה שכוונתו הוא שתחול מעכשיו וכנ"ל בהך דשבועה שלא אוכל זו דאף דבממון לא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן מ"מ באתרוג שפיר אמרי' דיש אומדנ' שרצונו שיקנה זה כדי שיהי' יוכל לצאת בו דניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוני' דאף לדעת התוס' אומדנ' לא מהני דמה"ט ס"ל דבעינן שיכפול התנאי אף שיש אומדנ' שיצטרך לחזור לו כדי שיוכל הוא לצאת בו אח"כ מ"מ לא אמרינן דמכלל ההן נשמע הלאו היינו משום דלענין שיהי' התנאי יוכל לבטל המעשה בעינן תנאי גמור בכל משפטיו וגם אומדנ' לא מהני משא"כ בזה שאנו דנין לומר דכיון שאמר אח"כ הלאו יחול מעכשיו דמכל הלאו נשמע ההן שפיר מהני אומדנ' לענין זה כיון שהאומדנא היא אדרבה בא לקיים המעשה שתחול מעכשיו ואמרי' דכיון דיש גם אומדנא שרצונו בההן דניחא לי' שיקנה ויצא בו דניחא לי' למיעבד מצוה בממוני' שפיר מהני אף שלא אמר ההן ורק נשמע מכללו ודוק בזה. ועדיין יש לדבר בזה לפמ"ש מ"ז רשכ"י זצ"ל אהע"ז סי' ל"ח דאי אמרי' מכלל לאו אתה שומע הן ולא בעינן תנאי כפול כשאמר הלאו אין התנאי חל כלל דהלאו הוא אומר בפי' וההן הוא נשמע מכללו והו"ל א"כ לאו קודם להן דהתנאי בטל והמעשה קיים ולפ"ז גם בהך דשבועה שלא אוכל זו כו' כיון שאנו באים לדון מתורת הלאו אין כאן תנאי כלל. אולם באמת מלבד דבגוף סברת מ"ז הגאון ז"ל יש לגמגם עוד די"ל דכיון דמכלל הלאו אתה שומע ההן ההן והלאו באים כאחד ואנו רק בלאו קודם להן שמענו דהתנאי בטל ולא בבאים כאחד וכאשר מבואר אצלי במק"א. הנה בהך דשבועה שלא אוכל זו כו' לא שייך כלל לומר כן דהרי באמת כבר אמר מקודם ההן ורק דמתורת ההן שאמר לא הוי השבועה חלה מעכשיו וא"כ התנאי השני היוצא מן הלאו אינו מגרע המעשה ואדרבה מחזיקו שתחול מעכשיו ועיקר הא דבעינן משפטי התנאים הוא רק דבלא"ה אין תנאי יכול לגרוע המעשה וז"ב

ועיין במפורשים ז"ל שהעלו דבנדרים ושבועות לא בעינן כלל משפטי התנאים דדוקא במעשה אמרי' דאין כח בתנאי שלא נעשה כהלכתו ובכל משפטיו דלא הוי רק דיבור לבטל המעשה במקצת משא"כ בנדרים ושבועות דלא הוי רק דיבור ואתי דיבור ומבטל דיבור עיין בדבריהם ז"ל שהאריכו בזה. ולפ"ז בלא"ה ניחא הך דשבועה שלא אוכל זו שנוכל לדון מתורת הלאו דאף אי נימא דהוי לאו קודם לההן וכנ"ל בשם מ"ז רשכ"י זצ"ל מ"מ הרי בשבועה לא בעי כלל משפטי תנאים דאתי דיבור ומבטל דיבור. אולם לכאורה אם כה נאמר דבשבועה לא בעינן כלל משפטי תנאים למה הי' צריך לכפול התנאי דאף לענין תנאי גם בשבועה דהוי איסור חמור לא אמרי' מכלל הן אתה שומע לאו לגרוע האיסור וכנ"ל מ"מ הרי תנאי כפול הוא ממשפטי התנאים וכל דלא הוי רק דיבור גם בלא הי' כהלכתו מהני דאתי דיבור התנאי ומבטל דיבור המעשה. אמנם אחר העיון ראיתי דזה ליתא דשאני כפילות התנאי משאר משפטי