ברכת רצ"ה שיד

דנימא כדעת הפוסקים שהבאתי למעל' דחזקת מ"ק ל"ח חזקה להכריע באיסור] אולם אחר ההתבוננות ראיתי דזה ליתא דהך ספיקא אי כמעכשיו דמי אינו ספק בדעת הנותן והיינו דנימא שלשון ע"מ הוא לשון מסופק וי"ל דכיון שיחול מעכשיו וכ"כ שלא כיוון רק שיחול אחר קיום התנאי ורק שהספק הוא לדידן אי ע"מ הוא ודאי כמעכשיו או רק כאם וא"ת דהאי מעכשיו אינו ספק כלל וכ"כ אם לאו כמ"ד דפשיטא דאינו רק באם דאל"כ ורק דנימא דרי"ה ע"מ הוא לשון מסופק ואפשר לומר הכי ואפשר לומר הכי וא"כ הכי שסותר המעש' וכהך דע"מ שתחזירהו לי הו"ל למימר דבודאי כיון שיחול מעכשיו דאל"כ התנאי סותר למעשה וע"כ אחד מהם בטל א"ו דאינו לשון מסופק ורק דלדידן מספקא לן אי ודאי הוא כמעכשיו או לאו כמעכשיו דמי וכיון שכן אין חזקה יכולה להכריע את הספק הזה לעשותו כודאי דאין חזקה יכולה להכריע ספק שנסתפקו חז"ל בכל ע"מ וכיון שאין אנו דנין כעת לענין להוציא מחזקתו ורק לענין אי יצא בו שפיר ל"ח רק ספיקא וכמו שבררתי כל זה למעלה באות ב' באריכות עייש"ה. ובגוף ראיות התוס' דרבא ע"כ ס"ל דע"מ כאומר מ"ד עלה לכאורה על לבי לפמ"ש האחרונים ז"ל דהא דמחלקי רבותינו בעלי התוס' בהך דתנאי ומעשה בד"א בין היכי שסותר התנאי להמעשה שאינו סותר דבזה מועיל אף שהוא בד"א אף דמתנאי ב"ג וב"ר ילפינן דבעי' שיהי' התנאי בד"א היינו משום דאין ללמוד מתנאי ב"ג וב"ר דל"מ תנאי ומעשה בד"א רק היכי שיש סברא לומר דתנאי זה גרע וכגון שהוא בד"א שסותר המעשה וי"ל דהוי כמפליג בדברים וכדאמר בע"מ שתעלי לרקיע דכל תנאי שא"א לקיימו הו"ל מפליג בדברים עייש"ס דגיטין דף כ"ד דכ"כ בזה א"א לקיים התנאי אם לא בביטול המעשה משא"כ היכי שאינו סותר דאף דהוי בד"א מהני דאף דבתנאי ב"ג וב"ר הי' בדבר אחר י"ל דמעשה כך הי' כיון שאין סברא לחלק בכך עיין בדבריהם ז"ל ומעתה לפ"ז י"ל בהך דאתרוג דכיון דיש אומדנא שרצונו שזה יחזור לו האתרוג כדי שיוכל לצאת בו אח"כ דמטעם זה ס"ל באמת להרבה מהקדמונים דלא בעינן שיכפיל תנאו בזה דאף שע"כ הפליגו בדברים דכפי שאמר ע"מ דלא הוי מעכשיו א"א להתנאי זה להתקיים בלתי סתירת המעשה מ"מ י"ל יותר דאף בזה החלק מהתנאי שלא יחול המעשה רק אחר קיומו של תנאי הפליג בדברים אבל לא בכל התנאי ומשום האומדנא דצריך לצאת בו דא"ת שהפליג בדברים בכל התנאי לא יצטרך זה להחזיר לו משא"כ אם אך בזה שלא יחול מעכשיו הפליג בדברים דאז ע"כ צריך זה להחזיר לו דאל"ה לא יצא. אמנם באמת אנכי בחי' העליתי שלא כדעת האחרונים ז"ל הנ"ל דדוקא בהך שתעלי לרקיע דהתנאי מצד עצמו הוא דבר שא"א לקיימו אמרי' דהתנאי אינו תנאי דהוי מפליג בדברים משא"כ בזה דסותר המעשה דאין ראי' שהפליג בדברים בהתנאי אשר התנה די"ל דכוונתו הי' באמת לבטל המעשה ובהמעש' ולא בתנאי הפליג בדברים ורק דזה ילפי' מתנאי דב"ג וב"ר דאין כח בתנאי לבטל המעשה מכל וכל וזה סברת תו"מ בד"א דל"מ היכי שהתנאי סותר המעשה וא"כ גם בהך דאתרוג יש לומר שהפליג בדברים בזה שנתן לו האתרוג במתנה ורצונו הי' באמת לבטל המעשה דנגד זה ליכא אומדנא דאם מתבטל המתנה פשיטא שיהי' בידו לצאת בו

ועדיין יש לעורר ולומר דכיון דניחא לי' לאינשי למיעבד מצוה בממוני' הוי אומדנא ואמרי' בשביל זה שייך במה שאמר שלא יחול מעכשיו הפליג בהתנאי דאז יצאו שניהם ודוק. ויש לי הרהורי דברים בזה דכיון דדעת התוס' דבעינן באתרוג כפילת התנאי דהיינו כמ"ש המ"א דס"ל דאומדנ' כזו ל"מ לבטל המעשה אף מקצת כיון של"ה מוכח ול"מ אף כשאמר בפי' דגם תנאי שלא התנה כהלכתו הוי אומדנא ומ"מ ל"מ וא"כ גם כשהתנה תנאי גמור ורק שהוא תו"מ בדבר אחד דהמעשה קיים ורק שמתורת אומדנ' אתה אומר דכוונתו מעכשיו ורק שבזה הפליג בדברים והתנאי קיים לא מהני כיון דע"י האומדנ' באים לבטל המעשה במקצת דאל"ה הי' התנאי בטל לגמרי אולם עדיין אני מסתפק כיון שהאומדנ' היא רק מחזק התנאי והתנאי היא עי"ז המבטל המעשה והבן זה כי קצרתי

עוד עלה על לבי בראיית רבותינו בעלי התוס' ז"ל הנ"ל דהנה אנכי הקשיתי לשאול בהא דאמרה בש"ס דגיטין דף ע"ה שם הר"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזירהו לי את הנייר מגורשת מ"ש רישא ומ"ש סיפא כו' וקאמר אביי דלא כפלי' לתנאו טעמא כו' אלא אמר רבא משום דמעשה קודם לתנאי טעמ' דמעשה קודם לתנאי כו' אלא אמר ר' אדא בר אהבה משום דתו"מ בדבר אחד ור"א אמר הא מני רבי הוא דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי דהנה הר"ן ז"ל במס' שבועות בהך דאכלי' לאיסור' והדר אכלי' לתנאו הקשה דאכלי' לאיסוריה כו' היכא איכא איסור' כלל דהא משמע דכל מי שאוסר עצמו אם יעשה כך ורק אין האיסור מתחיל רק לאחר שיעשה הדבר אבל קודם לכן אין איסור חל עליו אפי' אם נתקיים התנאי אח"כ ראי' לדבר מש"ס דנדרים דף ע"ט קונם כו' אם ארחוץ ותירץ דכי אמרי' הכי הנ"מ בדבר הנמשך קודם התנאי ואחר התנאי כגון ההיא דנדרים דאמרינן דלא כוונה לאסור רק פירות שתאכל לאחר שתרחץ כו' אבל זה שלא נשבע רק על דבר אחד אם תאמר שלא תאסר רק אחר שנתקיים התנאי נמצא שיהי' אפשר שיתקיים תנאו ולא יחול נדרו כלל דהיינו אם יאכל האיסור ראשון הלכך אמרינן לי' לדעתו כו' שכל זמן שיתקיים תנאו אף בסוף יחול נדרו עכ"ל בקיצור וא"כ קשה דאמאי הוצרך לומר דהא מני רבי הוא דע"מ כאומר מ"ד הרי אף אי לאו כמעכשיו דמי וגם אי מהני תנאו גם היכי שסותר המעשה מ"מ הכי גרע ע"מ מתנאי דאם דלכ"ע לא הוי מעכשיו ומ"מ אמרינן דהיכי שאם תאמר שלא יחול מעכשיו יתבטל המעשה אף אם לא יתבטל לגמרי רק במקצת וכגון בהך דשבועה שלא אוכל זו אם אוכל זו דאף אם תאמר דלא הוי מעכשיו עדיין המעשה דהיינו השבועה חלה לענין זה שיהי' אסור לו לאכול התנאי ראשון אמדינן לי' לדעתי' דמעכשיו קאמר וא"כ ה"ה וכ"ש בהך דע"מ שתחזירוהו לי את הנייר דא"ת דלא הוי מעכשיו התנאי היא מבטל המעשה לגמרי די"ל דמעכשיו קאמר [אמאי אמרינן דאי חו"מ בדבר אחד לא מהני התנאי בטל הרי יש אומדנ' שכוונתו מעכשיו דאל"כ יתבטל התנאי] וזה באמת דבר שראוי לעורר עליו. ואשר אחזה בזה דהנה בש"ס דשבועות דף ל"ו בהא דאמרינן כי לית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן בממונא באיסור' אית לי' הקשו התוס' ז"ל דהרי גבי נדר לית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן בש"ס נדרים דף י"ג אף דליכא אלא איסור' ותירצו בשם הרי"ט דדוק' באיסור חמור הוא דאית לי' לר"מ מכלל לאו כו' כגון שתויי יין ופרועי ראש דבמיתה וכן נמי גבי שבועה שלא אוכל לך בפ"ב דנדרים דף ט"ז משמע דאית לי' מכלל לאו כו' דחשוב נמי איסור חמור כדאמרי' בפ' בתרא דיומ' ובפ' שבועת הדיינים דנזדעזע כל העולם כשאמר הקב"ה לא תשא עייש"ה

ואנכי בחידושי אמרתי דלפי דבריהם ז"ל דעיקר הא דאמרי' ה"מ בממונ' אבל באיסור' אית לי' אינו משום דבאיסור לא ס"ל לר"מ דל"א מכלל לאו כו' רק בממונ' ורק דבאיסור מחמרינן לאסור גם בכה"ג והיינו באיסור חמור א"כ גם בשבועה דהוי איסור חמור בעינן מ"מ תנאי כפול אף דשבועה אמרי' מכלל לאו אתה שומע