ברכת רצ"ה שיא

ואין נ"מ איפוא מצד הסברא החיצונה בין עשה מלאכה אחת הרבה פעמים בהעלם אחת לעשה מלאכות הרבה ודוק היטב כי הוא לדעתי ראי' ברורה שאין עליו תשובה ויש לי עפ"י הדברים הנאמרים בזה הרהורי דברים הרבה בהך דעירובין דף ל"ו ככר זה היום חול ולמחר קודש מספיקא לא נחתה לי' קדושה היום קודש ומחר חול מספיק' לא פקעא לי' קדושתי' מיני' ובהך דשבת דף ל"ד שנים שאמרו צא ועירב עלינו לאחד עירב מבעוד יום ולאחד עירב ביה"ש זה שעירב עליו מבע"י נאכל עירובו ביה"ש כו' עיין רש"י ותוס' ובמפורשים ז"ל שם. אולם כבר מצאתי הרבה מהענין שאנו בו בשגם לא הובאו עוד כל הדברים אצלי בכור הבחינה ואשר ע"כ פה תהי' שביתת קולמסי בזה ודי בזה למעיין המשכיל דידע מה דמחוי לי' במחוג

(ג) כתב כ"ת על מה שהביא מ"ז רשכ"י ז"ל ראי' כלפי דעת הב"ח ז"ל דפסק חמץ שעבר עליו הפסח אסור באכילה מש"ס דחולין דף ד' בהך דחמצן של עוברי עבירה מותר מיד מפני שהן מחליפין דקאמר התם סברוהו הא מני ר' יהודה הוא דחמץ שעבר עליו הפסח אסור מה"ת וסייעתא א"כ לרבא דמומר אוכל נבילות לתיאבון בודק סכין ונותנו לו דלא שביק התירא וכו' ורצה לדחות דדילמא ר"ש הוא דל"ה רק ספק דרבנן. והתוס' שם בשם ר"ת ז"ל פירשו דבבצק מיירי דאפי' באכילה מותר עיי"ש ומוכח א"כ דאף לענין אכילה מקילין בספק עכת"ד. די"ל לפי ההו"א דבאמת הך דמותר מיד היינו רק לענין הנאה אולם כאשר יעיין היטב בדברי מ"ז הגאון ז"ל דנשמר מזה וכ' דלישנא דמותר משמע להו לרבותינו בעלי התוס' ז"ל דמותר אף באכילה עיין בדבריו ז"ל ועיין שם לעיל סי' תמ"ח שהאריך בזה וכ' דר"ת ס"ל דבביטלו ועבר עליו הפסח שאינו אסור אלא באכילה וכמבואר ג"כ בפסקי תוס' במס' ביצה וא"כ לענין היתר הנאה אין צריכין לטעמא דמחליפים ורק דמסתמא בטלו דזה לא איכפת לי' עיי"ש דבריו הנחמדים. אולם אחר העיון אמינא דמ"מ אין מכאן ראי' ועזר כנגד דעת הב"ח ז"ל דע"כ גם לפי מה דמוקי כר"ש ושאני אומר החליפו צריכין אנו לומר דהטעם הוא משום חזקה דלא שביק התירא דאל"ה אין זה דשמא החליף נכנס בגדר ספק דמה"ת נאמר שהחליף דמה"ט באמת היכי שעובר עבירה גם שלא לתיאבון גם לדידן דקיי"ל כר"ש אסור וכמבואר בש"ס ופוסקים וע"כ דמטעם זה דלא שביק התירא קאתינן עלה ואמרינן שהחליף ורק דהש"ס ר"ל דדילמא ר"ש הוא ואין ראי' א"כ דמהני הך דלא שביק התירא גם לענין איסור תורה דיש לומר דרק בדרבנן סמכינן ע"ז דאף א"נ דבשאר ספק ע"ע הפסח אסור באכילה מ"מ י"ל דהך סברא ואומדנא דלא שביק התירא מכריע הספק בדרבנן מיהא ורק דלא הוי כודאי גמור דנסמוך על זה בדאורייתא אבל לר"ש דלא הי' רק חשש דרבנן שפיר סמכינן ע"ז ומותר אף באכילה וז"פ וברור

ומעתה אמינא להביא מזה אדרבה ראי' לדעת הב"ח ז"ל דהנה אנכי הקשיתי לעיל לפמ"ש התוס' בנדה דף י"ח דגם גבי ט' חניות מוכרים בשר שחיטה ואחת בשר נבילה איכא חזקה לאיסור דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ומוכח איפוא מדבריהם דאף דידעינן בודאי כמה בהמות נשחטו כראוי וכמה נתנבלו וידעינן א"כ כמה יצאו מחזקת איסורן וכמה נשארו בחזקתן מ"מ כשאנו דנין על חתיכה אחת אם היא מהשחיטות או מהנבילות אמרי' דכיון דהיו כולם בחזקת איסור מוקמינן לה לאותו דבר שאנו דנין עליו אחזקתו דבכ"מ אין אנו דנין לענין חזקה רק על דבר זה שאנו מסופקים ואף א"כ היכי דבין כך ובין כך יצא בהמה אחת מחזקתה ואם זה הוא החתיכה הנביל' הנה האחרת יצאה מחזקתה לא איכפת לן בזה כיון שאין אנו דנין עליה כעת ולפ"ז עכצ"ל דגם לפי מה דמוקמינן לה להך דחמצן של עוברי עבירה כר"ש הך דמותר מיד היינו אחר שיעור שיעשה אחר הפסח וכדאמרי' הכי לפי מה דמוקי לה כר"י דס"ל דגם חמץ של עכו"ם שעבר עליו הפסח אסור וכמו שכתבו התוס' ז"ל דאל"כ ורק דנימא דלר"ש דס"ל דחמץ של עכו"ם שעבר עליו הפסח מותר באמת הך דמותר מיד היינו תיכף בעבור הפסח ומשום דתלינן שהחליף עם עכו"ם דאף שעשה בפסח מותר יקשה דכיון דעתה ס"ל דהך דלא שביק היתירא כו' אינו ודאי ורק דבדרבנן תלינן לומר כן ואי הוי איסור תורה באמת לא היינו סומכים על חזקה ואומדנא זו א"כ גם בדרבנן איך תלינן הא יש כאן חזקת איסור דבפסח גם של העכו"ם אסור וא"כ כשאנו דנין על חתיכה זו אם של עכו"ם הוא והותרה אחר הפסח או של ישראל ואסור שפיר יש לאוקמי אחזקה חזקת איסור שהי' בודאי על חתיכה זו בפסח וכנ"ל בהך דחניות וכמובן אלא ע"כ דמותר מיד היינו שכבר יוכל להעשות אחר הפסח ותלינן שהחליף עם עכו"ם שעשה ולש אחר הפסח ובזה לא שייך לאוקמא אחזקת איסור דאם נעשה אחר הפסח לא הי' על החמץ הזה שם חזקת איסור מעולם ומעתה יוקשה דאמאי הוצרך כלל לפ"ז להך דמחליפין ולמה לא נימא בפשיטות דכיון דיש שהות לחמץ וחמץ שע"ע הפסח אינו רק מדרבנן ספיקא דרבנן לקולא ותלינן שאחר הפסח נעשה ונילוש וזה דבר שראוי לעורר עליו אולם אי נימא כדעת הב"ח ז"ל א"ש דשפיר י"ל דהך דמותר מיד מיירי בשיעור עשייה אחר הפסח ומטעם דלא שביק התירא תלינן שהחליף עם עכו"ם ולא שייך א"כ חזקת איסור די"ל דאחר הפסח נעשה ואין כאן חזקת איסור כלל ומ"מ ע"כ צריך לסברת מחליפין דאל"כ אף שיוכל להיות ג"כ שהוא בעצמו לש אחר הפסח מ"מ לא הוי רק ספק השקול ואסור עכ"פ באכילה וכדעת הב"ח ז"ל ודוק היטב

[ולכאורה עלה על לבי דעיקר טעמו של הב"ח ז"ל לאסור בספק אם הוא חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח באכילה ולהתירו בהנאה אף ששניהם המה מדרבנן הוא משום דנודע דעת בעל העיטור ז"ל דחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח אסור באכילה ורק דאנן לא פסקינן כותי' וא"כ י"ל דדעת הב"ח ז"ל דהא דפסקינן להלכה דחמץ של נכרי שע"ע הפסח מותר אף באכילה הוא משום דאף לדעת הבעה"ע ז"ל אינו אסור באכילה רק מדרבנן ובדרבנן הולכים אחר המיקל וא"כ כשיש ספק אם הוא של עכו"ם או של ישראל יש כעין שני צדדים לאסור באכילה דשמא היא של ישראל ושמא הלכה כהעיטור ואף אם הוא של נכרי אסור עכ"פ באכילה אבל בשאר ספק באמת מותר אף באכילה דספיקא דרבנן לקולא וא"כ בהך דמחליפין א"ת דמותר היינו אף באכילה עכצ"ל שלא כדעת העיטור וא"כ שפיר אזלינן בספיקו להקל גם באכילה אמנם אחרי בינותי דברי הב"ח בעצמו ראיתי דזה ליתא דהא מדברי הש"ס בהך דחנות של עכו"ם כו' קאתי עלה לחלק בין אכילה להנאה ולא משום ספיקא דידן דחיישינן לדעת העיטור ז"ל עיין בדבריו ז"ל ולקמן נדבר עוד בזה] ולפמ"ש הר"ש ז"ל בפ"ו דמקוואות הובא דבריו ז"ל בספרו של מ"ז רשכ"י זצ"ל בכמה מקומות דהיכי דמעיקרא הוי טמא טומאה חמורה מדאוריית' ועכשיו יש ספק שבא במים שאובין דאינו רק טמא מדרבנן לא שייך לאוקמי אחזקה כיון דבין כך ובין כך יצא מחזקתו שהי' טמא מה"ת אין מכאן ראי' דשפיר י"ל דהך דמותר מיד היינו תיכף בעבור הפסח ומשום דתלינן שהחליף עם נכרי דאף דע"כ עבר עליו הפסח מ"מ אין כאן חזקה לאיסור כיון דבפסח הי' אסור מה"ת ועתה אף אם של ישראל הוא אין עליו לר"ש רק איסור דרבנן ודוק בזה: [ויש לי בזה