ברכת רצ"ה שי

דהו"ל עשוי להשתנות ורק דלענין גזירת השבותין ס"ל להנך פוסקים לחלק בהכי ולהחמיר כיון שמ"מ יש חזקה דבהך דביה"ש לפ"ז בלא"ה אין החזק' יכולה להכריע הספק שאנו מסופקים בכל ביה"ש וכנ"ל ורק דמטעם שמ"מ אין אנו יכולין להוציא הדבר מחזקתו קאתינן עלה לדעתם ז"ל ולזה אין חילוק בין עשוי לאינו עשוי להשתנות וכנ"ל בהנך דחזקת קטנות

ולכאורה עלה על לבי דלכך אין לחייבו חטאת בעשה מלאכה בביה"ש של מוצ"ש משום דיש לו חזקת פטור המכריע את הספק וממילא לא שייך לומר דמעמידין בחזקת יום שעבר ומשום שא"י להוציא מחזקתו בספק כיון שהחזקת פטור של העושה מלאכה הכריע' את הספק אמנם מלבד דיש לגמגם בזה טובא דהחזקת פטור של אדם זה יהא בכחו להכריע הספק שאנו מסופקים בכל ביה"ש וביחוד אחרי דבין כך ובין כך חייב בקרבן ורק שאנו דנין אי חייב חטאת או רק אשם תלוי הנה יקשה יותר הא דאמרי' דלא בעינן חתיכה א' משתי חתיכות דחייב אשם תלוי בעשה מלאכה ביה"ש דאף ביה"ש של ע"ש דאמאי לא נימא דמוקמינן אחזקת יום העבר שהוא חול דלזה אדרבה החזקת פטור מסייע לומר שאינו חייב באשם תלוי

ובגוף הקושיא דאמאי לא נוקמי' כל ביה"ש אחזקת יום שעבר לחייבו חטאת בעשה מלאכה בביה"ש של מוצאי שבת ולפטרו אף מאשם תלוי לכ"ע בעשה מלאכה בביה"ש של ע"ש עלה על לבי עפ"י מה שכתב מ"ז הגאון רשכ"י זצ"ל אה"ע סי' ה' דאף אי נימא דיש שליחות לעכו"ם לחומרא מ"מ אמירה לנכרי לעשות לו מלאכה בשבת לא הוי רק שבות דעיקר איסור עשיית המלאכה בשבת הוא רק למען ינוח וכשאינו הישראל עושה בעצמו את המלאכה אף שהעכו"ם עושה בשליחותו ושליחו של אדם כמותו מ"מ ליכא איסור תורה כיון דמ"מ הוא שובת ונח עיין בדבריו הנחמדים ז"ל וא"כ אמינא אנא לפ"ז דלכן לגבי ביה"ש ל"ח חזקת היום שעבר חזקה גמורה דכיון דהמלאכ' בעצמה אינה נאסרת בשבת שיהי' על המלאכה בשבת איסור חפצא ול"ש א"כ לאוקמי המלאכה בחזקתה שגם בשבת אין עלי' שום ענין איסור וליכא א"כ שום שינוי בהמלאכה עצמה בין שבת לחול דרק מחמת שביתת יום השביעי קאתינן עלה שהאדם יניח וישבות ואין לנו א"כ לדון מתורת חזקה רק על היום בעצמו וזה ל"ח חזקה דאין אנו באים להוציא הזמן הקודם מחזקתו ורק שאנו מסופקים דעתה הוא זמן אחר ומאי זו חזקה מזמן לזמן דבשלמא כשאנו דנין על החפץ הנאסר שפיר מוקמינן אחזקה לומר שלא נעשה שינוי בהחפץ ואף מזמן לזמן שפיר מחזקינן דמה לי אם הספק הוא מחמת ענין מעשה או מחמת חילוף הזמן אבל כשאתה בא לדון רק מכח חזקת היום והזמן אין כאן חזקה על הזמן האחר לומר שכיון שהי' הזמן הקודם כך כמו כן הוא גם עתה אחרי שעתה הוא זמן אחר ורק דלענין גזירת השבותין ס"ל להנך פוסקים דיש לומר ולחלק בכך דבאפוקי יומא י"ל דגזרו דהו"ל כעין חזקה לאיסור אבל באמת חזקה גמורה לדון מחמתה אין כאן כלל וכמ"ש וז"ב למבין: ואף לפמ"ש בחידושי דהא דלא גזרי על שבות ביה"ש לדידן דקיי"ל כרבי אין הטעם משום דכיון דהשבותין אינם רק מדרבנן וביה"ש ספיקא הוי ספק דרבנן לקולא דבזה לא הוי פליגי רבנן וגם לישנא דלא גזרו אינו סובל זה ורק דכיון דגזירת השבותין הוא משום דשמא יבא לעבור עי"ז על איסור תורה וכגון אין רוכבין שמא יחתוך זמורה אין עולין באילן שמא יתלוש וכדומה לזה אין להתיר השבותין ביה"ש משום דספיקא דרבנן לקולא דאין אנו דנין בזה דשמא הוא שבת ונאסרו השבותין ורק דאנו באים לאסור השבותין ביה"ש עצמו משום הך גזירה גופא דמחמתו נאסרו השבותין דשמא יבוא לעבור על איסור תורה דגם בביה"ש יש לחוש לזה שיבא לעבור עכ"פ על ספק איסור תורה וספיקא דאורייתא לחומרא ורק דמ"מ י"ל דכיון דגם אם יעבור ביה"ש על איסור תורה לא יעשה רק ספק איסור לא גזרו חז"ל בשביל זה אבל אין זה ענין לספק דרבנן לקולא והארכתי בזה הרבה בקונטרוס הנדפס בשמי בספרו של מ"ז הגאון רשכ"י זצ"ל או"ח סי' שפ"ו יעוש"ה מ"מ יש לומר ולחלק לגבי שבות ביה"ש בין עיולי לאפוקי יומא דאף דלענין איסור מלאכה דאוריתא חזקת יום שעבר ל"ה חזקה ולא הוי א"כ ודאי איסור גם בביה"ש של מוצ"ש מ"מ נהי דחזקה לא הוי מ"מ מיקרי איקבע איסורא ויש לומר דבשביל חשש זה שיבא לעבור על ספק איסור תורה באיקבע איסורא שפיר גזרו ועיין תוס' כריתות דף י"ז שכתבו דאף לס"ד דבעינן לענין חיוב אשם תלוי חתיכה אחת משתי חתיכות מ"מ שפיר חייב אשם תלוי בעשה מלאכה ביה"ש של מוצ"ש דאיקבע איסורא והיינו כמו שבררתי דחזקה אין כאן לחייבו בכה"ג חטאת ורק דמ"מ חשוב איקבע איסורא ודוק היטב בכל זה.: ועיי' בקונטרוס של מר אבא הגאון האמתי זצ"ל או"ח סי' תצ"ח שכתב דדברי מ"ז רשכ"י זצ"ל הנ"ל צדקו רק לענין עשה דשבתון אבל לענין לאו דל"ת מלאכה יש לומר דהמלאכה בעצמותה נאסרה

אולם לדעתי דברי מ"ז הגאון רשכ"י ז"ל נכונים דכל שהדבר תלוי בזמן י"ל יותר דיומא קא גרים ומשום קדושת הימים קאתינן עלה וביחוד בשבת דהתורה גלתה דהמ"ע הוא משום שינוח וישבות ביום השביעי די"ל לומר דגם הלאו רק משום השביתה הוא אבל אין על המלאכה איסור בעצמותה וכל שהוא א"כ אינו עושה המלאכה ליכא איסור מה"ת ועיין ישועות יעקב או"ח סי' תרמ"ח בתשובתי אשר השבתי שנית בענין אתרוג המורכב שהבאתי סעד וראי' לזה מהא דקיי"ל במלאכה שא"צ לגופה דפטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה דע"כ ה"ט דכיון שאין תכלית כוונתו למלאכה אף שנעשית המלאכה ממילא פטור דאין על המלאכה איסור חפצא ורק הוא מוזהר לשבות ואינו חייב רק במתכוין לעשות המלאכה ושלא ינוח ובארתי בזה החילוק בין מעשה שבת להך דחורש בשור וחמור דפריך בש"ס דחולין דף קט"ו דליתסרו מכל שתעבתי לך ולדעת התוס' ז"ל הקושיא הוא דליתסרו השו"ח גופייהו משום שנעבדה בהם עבירה דבשבת אין המלאכה בעצמה מתועבת בעיני הש"י ורק שאסור לעשות המלאכה כדי שינוח וישבות וכנ"ל עייש"ה

ועתה בעברי בין בתרי ענינים אלו אמרתי להביא עוד ראיה לזה מהא דאיצטרך קרא מיוחד בעשה מלאכות הרבה בהעלם אחת לחייב על כל מלאכה ומלאכה וגם אחר דילפינן זאת מקרא לכל מר כדאית לי' אמרינן דרק למה דגלי קרא גלי והיינו לענין לחייבו חטאות הרבה על כל מלאכה בפ"ע בשבת אבל למה דלא גלי לא גלי ויש חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט עיין ש"ס דמכות דף כ"א וברמב"ם ז"ל פ"א מה' יו"ט. ואי נימא דבשבת ויו"ט המלאכות נאסרו בעצמותן איסורא חפצא אמאי אין חילוק מלאכות ליו"ט וגם בשבת למה צריך קרא מיוחד לחייב על כל מלאכה ומלאכה הרי בכ"מ חייב על כאו"א בגופים מחולקים וכמבואר בש"ס ופוסקים ומה לי בין בא על עריות הרבה לעשה מלאכות הרבה דהא ג"כ איסורי חפצא מחולקים אלא ודאי דאין על המלאכות איסור חפצא בעצמותן שלא נאסרו רק משום שינוח וכולם א"כ מטעם אחד נאסרו ולא דמי א"כ לעריות דנאסרו הגופים והמה מחולקים משא"כ גבי מלאכות שאין אנו דנין על הגופין ורק משום שלא נח קאתינן לחייבו