ברכת רצ"ה שט

מר אבא הגאון אמתי זצ"ל אבה"ע סי' קס"ט שתמה על הגאון בעל פ"י ז"ל שהביא ראי' דכל שנעש' מעשה לפנינו ליכא לאוקמי אחזק' מש"ס דיבמות דף קי"ג דלר"א אשת חרש ספיקא הוא שלא הכריעו בו חכמים אם דעתו מיושבת אם לא דאמאי לא מוקמינן לה אחזקת' חזקת פנוי' דאיך יכריע חזקת פנוי' של אשה זו שקידש חרש אחד הספק שנסתפקו החכמים בכל החרשין ועיין בדברי הגאון מה"ר יוזפא ז"ל מזאלקוויא השואל והמשיב שנית שם בתשו' הנ"ל שהסכים ג"כ לסברת מר אבא הגאון ז"ל ורק שיישב דברי הפ"י באופן אחר במועצות ודעת עיין בדבריהם ז"ל ולפי הנ"ל אין אנו צריכין לזה דבתר חזקה דמעיקרא שפיר אזלינן גם בכה"ג דאין אנו צריכין בזה לסברת המכריע ורק דכל שיש ספק יהי' מאיזה צד שיהי' ממילא מחזקינן הדבר בחזקתו שהי' עד עתה וכמ"ש והבן. ועפ"ז יש לבאר יותר דברי הפוסקים שהבאתי למעל' ראש שכתבו בהך דהיו מוחזקין בעבד שהוא שלו וגט כתוב על ידו דהוי ספק מגורשת משום דאף דגודרות אין להם חזקה כלל דמוקמינן אחזקת מ"ק מ"מ לענין איסורא דא"א מידי ספיקא לא נפקא דדעתם ז"ל דחזקת מ"ק אינה חזקה להכריע הספק להחשיבו כודאי כיון שאין הדבר נשתנה בעצמותו ורק דאין אנו יכולין להוציא מחזקת מ"ק בלי ראי' ברורה ודמיא לחזקה דמעיקרא היכא דלא שייך לומר שהוא מכריע הספק וכגון בתרי ותרי דאינו יכול להוציא מחזקתו וכנ"ל ומעתה בהך דעבד כיון דלענין הגט אין אנו דנין להוציא הדבר מחזקת מ"ק ורק שאתה באת להכריע מכח חזקת מ"ק הספק אי נתן לה העבד או דמעצמו עייל ל"מ דאין חזקת מ"ק חזקה להכריע הספק והוי שפיר ספק מגורשת ויש לי הרהורי דברים בזה מהך דהנייר שלו אולם עדן לא צרפתים בכור הבחינ' ולכן אשים מחסום לעטי] ולפי"ז גם לדעתם ז"ל היכי שאנו דנין להוציא מחזקת מ"ק אף היכא שנוגע לענין איסור מוקמינן שפיר אחזקת מ"ק וכמו בחזק' דמעיקרא היכי שא"י להכריע הספק מ"מ מוקמינן הדבר בחזקתו וכנ"ל בתרי ותרי דאין החזק' יכולה להכריע ומ"מ ודאי אוקמא אחזקה וא"ש הך דחולין ודיומא לענין ספק ממון עניים וגם בהך איבעי' דיש יד לצדק' נכונים לפ"ז דברי הר"ן ז"ל דאזלינן לקולא משום דמוקמינן אחזקה חזקת מ"ק דאף דהוי ספק אבעי' דלא איפשטא מ"מ כבר כתבתי דגם בכה"ג אזלינן בתר חזקה דמעיקרא דאף דמשום החזק' לא איפשטא האבעי' ואין החזק' יכולה להכריע ספק זה מ"מ אזלינן בתר חזקה דמעיקרא וכמו שבררנו וה"ה א"כ בתר חזקת מ"ק וכנ"ל. [ויש לדבר בזה הרבה בהך דאיני יודע אם נתחייבתי לך דחייב לצאת ידי שמים ובהך דטענו שניהם ספק דפטור אף לצי"ש אולם ליראת האריכות אשים קנצי למילין בזה ודי לחכימא ברמיזא]

ועפ"י הדברים האלה והחזיון הזה אמינא לבאר דברי התוס' דהך אלמנה לכ"ג שכתבו בהך דספק בן ט' כו' דלכך לא מוקמינן בחזקתו הראשונ' שהי' פחות מבן: ט' משום דכיון דהשתא דאתי קמן הוא ודאי בן ט' אף שהי' ספק כשבא עלי' לא מוקמינן אחזקה דחזקה קמייתא איתרע לה. דדבריהם ז"ל צ"ע באמת דהרי בכ"מ חזקה דמעיקרא עדיפא טפי מחזקה דהשתא וכל שהחזק' דהשתא סותר לחזקה דמעיקרא בתר חזקה דמעיקרא אזלינן וע' במהרי"ט בתשובותיו ח"א סי' י"א שהעלה משום זה דחזקת קטנות לא חשיב חזקה דהו"ל חזקה העשוי' להשתנות והשיב דברי התוס' הנ"ל שכתבו הטעם משום דהשתא הוא בן ט' לכוונה אחרת רחוקה מאוד מכוונתם ולשונם ז"ל עיי"ש וע' בפוסקים שחלקו עליו בזה והביאו ראיות הרבה דחזקת קטנות חשובה חזקה גמורה אף שעשוי' להשתנות. וביחוד מדברי רבותינו בעלי התוס' בעצמם שכתבו בפ' האומר דף ס"ד בהך דבני זה בן י"ג דנאמן לעדים משום דכיון דעשוי לגדל עשאוהו כדבר שבידו ולא כתבו בפשיטות דכיון דעשוי להשתנות ל"ה חזקה כלל והיכי דליכא חזקה ע"א נאמן אף כשאינו בידו. ואך שנדחקו מאוד ליישב דברי התוס' יבמות שהבאתי דמה בכך שהשתא גדול הוא הרי מ"מ קיי"ל בכ"מ דאזלינן בתר חזקה דמעיקרא אף היכא שיש חזקה דהשתא כנגדה ולפי הנ"ל א"ש הכל והתבונן דבאמת הך סברא דכל שעשוי להשתנות לא חשיב חזקה הוא סברא אלימתא אולם עכ"ז אינו רק כשאנו באים להכריע מתורת החזקה את הספק ולומר דכיון שעד עתה הי' כך יש לומר דלא נשתנה מכמות שהי' דלזה שפיר אמרי' דכיון שמקודם הי' הדבר עשוי להשתנות לא שייך שוב לומר דהחזק' מכריע שלא נשתנה דהרי הדבר עשוי מאז להשתנות אבל כשאין אנו באין לדון מתורת זה שהחזקה מכריע ורק משום דכל שיש ספק אין אנו יכולין להוציא הדבר מחזקתו עד שיהי' בירור לפנינו וכנ"ל בהך דתרי ותרי דאין החזקה מכריע כלל הספק דלא עדיפא מעדים ואפ"ה מוקמינן אחזקה שפיר יש לדון בכה"ג אף שהי' הדבר עשוי להשתנות דמ"מ כל שלא נשתנה עתה בבירור אין אנו יכולין להוציא הדבר מחזקתו שהי' עד עתה והבן זה

והנה בהא דבכ"מ כל שיש חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא אף ששניהם המה חזקות גמורות ומאי חזית דאזלת בתר חזקה דמעיקרא ולא בתר החזקה דהשתא שהוא ג"כ חזקה גמורה אמינא לפ"ז מלתא חדתא לא קדמני אדם דבאמת לענין שיכריע את הספק שני החזקות שוים המה ורק דכיון דמ"מ אין יתרון לענין הכרעת הספק לחזקה דהשתא על החזקה דמעיקרא ועדיין הדבר שקול ממילא אינו יכולין להוציא הדבר מחזקתו דמעיקרא ומשום דכל שהדבר ספק אצלינו א"י להוציא הדבר מחזקתו עד שיבורר לנו הדבר וכנ"ל דאין אנו צריכין לבוא לזה שהחזק' מכריע ורק דאף שהדבר שקול מעמידים בחזקתו הראשונ' וכנ"ל בהך דתרי ותרי ומעתה כ"ז היכי שיש כח ביד החזק' דמעיקרא ג"כ להכריע דבזה שפיר אמרי' דאף דיש חזקה דהשתא המכריע בהיפוך מ"מ כיון שעדיין הדבר שקול א"י להוציא הענין מחזקתו וכמו היכי שאין כאן הכרע' כלל מצד החזק' דמעיקרא דמ"מ מוקמינן אחזק'. אבל היכי שאין החזק' דמעיקרא מכריע כלל וכגון היכי שעשוי להשתנות דלא חשיב חזקה להכריע ורק דאמרי' דא"י להוציא מ"מ מחזקתו עד שיבורר וכנ"ל ל"מ רק היכי דליכא חזקה המכריע להיפך אבל היכא דיש חזקה דהשתא המנגד שפיר יש לנו למיזל בתר החזק' דהשתא דכיון דחזק' דהשתא מכריע את הספק דלזה אין החזק' דמעיקרא מועיל בכה"ג כיון שעשוי להשתנות וכנ"ל ממילא אין כאן ספק ורק בירור גמור ושפיר מוציאין מחזקתו הראשונ'. ומעתה דברי התוס' ביבמות שם נכונים ומאירים דכיון דהשתא הוא ודאי בן ט' לא מוקמינן אחזק' דמעיקרא ומשום דאף דבכ"מ כשיש חזקה דהשתא וחזקה דמעיקרא אזלינן בתר החזק' דמעיקרא מ"מ הכא כיון דעשוי להשתנות ואין כח א"כ ביד חזקה דמעיקרא להכריע שפיר אזלינן בתר חזקה דהשתא שהוא מכריע את הספק ול שייך שוב לומר שא"י להוציא הדבר מחזקתו בספק דהחזק' דהשתא הכריע את הספק ועשאו כודאי ושני הסברות א"כ יחדיו ידובקו ודוק היטב בכ"ז כי הוא סברה ברורה לכל משכיל דקה מהדק'. ועפ"ז נסתר מה שרציתי לישב מה שהקשיתי בחידושי על דברי הפוסקים ז"ל הנ"ל דביה"ש דאפוקי יומא חשוב חזקת איסור וגזרו ג"כ על השבותין דא"כ אמאי דוקא היכי דעשה מלאכ' בשני ביה"ש חייב חטאת עיין ש"ס דשבת דף ל"ה הרי גם בעשה מלאכ' בביה"ש דמוצ"ש לחוד הול"ל לפ"ז דחייב חטאת דמוקמינן בחזקת יום שעבר ואמרתי דבאמת לא הוי חזקה גמורה