ברכת רצ"ה שח

האסיף פה ולקמן נדבר בזה עוד

ובדברי הרשב"א בתשו' תקס"ג שכ' דבמקדיש שדהו לבדק הבית מעכשיו ולאחר ל' יום דהמתנ' בטלה דלא שייך בהקדש לומר דגופא קני מהיום ופירות לאח"כ דהרי אוכל מפירות היונקים משדה הקדש והא דמבטלינן המתנה ולא השיור הוא משום דהו"ל להשד' חזקת מ"ק וכיון דלא ידעינן מה נבטל המתנ' בטיל' ואוקמי' אחזקתי' שנתקש' כ"ת לפ"ז דגם זה הוא ספק איך נדונין להך דינא ואיך תועיל חזקה להכריע כיון דאינו ספק במציאות וכנ"ל בשם האחרונים ז"ל דבאמת כי י"ל דזה הוי בספק דעלמא דרק עיקר הספק הוא אם רצונו בביטול המתנ' או בביטול השיור ואולם עדיין יוקשה לפמ"ש בשם הפוסקים דהך דגודרות דחזקת מ"ק אינה חזקה כלל לענין איסור וכמובן. אולם האמת יורה דרכו דלק"מ ודברי רבינו ז"ל נכונים וברורים בטעמן דבהך דמקדיש כיון ששייר לעצמו הפירות וא"א שיתקיים דיבורו לגמרי באמת לענין איסורא פשיטא דכיון שיש אומדנא שלא רצה רק באופן שישייר לעצמו הפירות אין כאן נדר הקדש דהו"ל פתחו עמו וגם דאף אי לא הוי אומדנא רק שיוכל לפרש דבריו נאמן דסתם נדרים להחמיר ופירושן להקל ורק דלענין ממון אינו נאמן באמירתו וגם אומדנא כל שאינו מוכח טובא לא מהני ולזה כ' הרשב"א ז"ל דלענין צד הממון שיש בזה שהקדש תובע ממנו מוקמינן בחזקת מ"ק דכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי כל היכי דקיימא ארעא תיקום ולענין איסור הנדר שפיר מהני האומדנא ונאמן לפרש דבריו וכוונתו והרבה יש לי לדבר בסוגיא דתנאה אי חזרה הוי ואכ"מ הביאור. ובגוף סברת האחרונים ז"ל דבספק שאינו במציאות רק ספיקא דדינא לא שייך חזקה הארכתי הרבה בחידושי והעליתי דיש לחלק בין חזקה דמעיקרא לשאר החזקות דשאר החזקות אינם רק מכריעים את הספק לעשותו כודאי דבסברת החזק' מכריע לומר שהוא כן וזה לא שייך בספק שהוא ספיקא דדינא דבזה פשיטא דלא שייך ענין הכרעה מפאת החזק' דמשום זה לא נשתנ' הדין ולא אפשטא האבעי' והספק וכמ"ש ז"ל משא"כ בחזק' דמעיקרא דבלא הענין המכריע התור' גזרה להעמיד כל דבר בחזקתו הקודמת כל זמן שלא נתברר שיצא בודאי מחזקתו וכהך דנגע דילפינן מיני' דאזלינן בתר החזק' דכ"ז שאין יודעין בבירור מוקמינן הנגע בחזקת' כמו שהיתה עד עתה ואין אנו צריכין בזה לומר דהחזק' מכריע את הספק ומה"ט אמרינן דבתרי ותרי מדאורייתא מוקמינן אחזקה אף דלא שייך כאן לומר דהחזק' מכריע דלא יהא החזק' גדולה מאלו היו עוד שני עדים דל"מ להכריע דתרי כמאה וכמ"ש התוס' ב"ב דף ל"א לענין מגו דלכן אינם נאמנים האחרונים במגו דא"ב פסלו לקמאי בגזלונותא דאין המגו חשיבה יותר משני עדים ותרי כמאה עייש"ה **(מלחמת אריה מ"ש מו"ח ז"ל דבתרי ותרי ל"ש לומר דהחזק' מכריע דלא יהא החזק' עדיפא מעדים דתרי כמאה כמ"ש התוס' בב"ב דף ל"א לענין מיגו אלא ע"כ דהא דתו"ת אוקמינן אחזק' דמעיקרא אינו אלא דאין להוציא הדבר מחזקתו אבל ל"ח בירור ראיתי זה שנים רבות בשו"ת הגאון רע"א ז"ל שכתב ג"כ הכי וכתב להקשות לפ"ז בתוס' כתובות כ"ב ד"ה הבא עלי' באשם תלוי קאי שכתבו תימא דבחטאת קאי דהא מסקינן ביבמות ל"א דתו"ת ספיקא דרבנן ומדאורייתא אוקמי' אחזק' כו' ואומר ר"ת דחזק' דאשה דווקא ומנסבא מרעה לי' להך חזקה דמהאי טעמא נמי שרינן לה כי ליכא עדים כלל אע"פ שהיא בחזקת א"א וע"ז עמד הגאון ז"ל דהא הך חזקה דדיקא כו' הוי כמו אנן סהדי והאיך מהני זה בתרי ותרי הא תרי כמאה כמ"ש התוס' בב"ב לענין מיגו ע"ש וכעת אין הספר הנ"ל תו' לעיין בו והנה ולפע"ד אין דמיון כלל למ"ש התוס' בב"ב שם שבתוס' שם הקשו דנומהני' לבתראי במיגו דאי בעי פסלי לקמאי בגזלונותא ותרצו דמיגו לא עדיף מעדים דתרי כמאה א"כ דבריהם אינם רק דמיגו דעדים לא מהני אבל אם יש מיגו להבעל דין בעצמו שפיר י"ל דמהני דעדות מוכחשת לא הוי עדות וכאילו לתניוהו דמי ובלי עדים כלל הא הבעל דבר מהימן משום מיגו וא"כ דל עדים לגמרי ג"כ הא מהימן וכמו כן כאן גבי חזקה נמי י"ל דחשיב בירור ומ"מ מהני בתרי ותרי כיון דבלא עדים נמי אוקמינן הדבר על חזקתו. ובזה עולה שפיר מה שתרצו התוס' דחזק' דאשה דוקא מרעה להך חזקה ובליכא עדים כלל נמי שרינן מהאי טעמא א"כ ליכא לחייבו חטאת מחמת חזקת אשת איש וזה נכון לפע"ד מאוד. אמנם אנכי בחי' כתבתי דאפילו אי נימא כדעת הגאון רע"א ומו"ח ז"ל דגם מיגו של הבע"ד בעצמו נמי לא מהני ג"כ ניחא דברי התוס' כתובות ולא מטעם דחזקת דיקא חשיב חזקה. נגד חזקה אלא מצד אחר קאתי עלה דהנה בכריתות י"א ע"ב מבואר דאינו חייב חטאת רק עפ"י עצמו ובאמרו לו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי פליגי ר"מ ורבנן דר"מ מחייב חטאת וחכמים פוטרין דכתיב או הודע אלי' ולא שיודעהו אחרים ואנן קיי"ל כחכמים וא"כ צריך לומר לפי קושית התוס' דמשום חזקת א"א יהי' חייב חטאת דסבירי' להתוס' דמטעם חזקה חשיב כאלו הודע אלי' חטאתו דאף דהוא בספק מ"מ כיון דדעת התור' הוי דאוקמינן אחזקה דמעיקרא א"כ חשוב כמו ודאי וכמו באמרו לו שנים אכלת חלב והוא אומר איני יודע דחייב חטאת כמ"ש התוס' שם בכריתות. ועכצ"ל כיון דע"כ הוא מאמין לדברי העדים חשיב כאלו הודע אליו דכ"ז שאינו מכחיש אותן הרי הוא יודע עפ"י העדים וה"ה בחזקה וע"ז תרצו דחזקה אשה דוקא ומנסבא מרעה לה להך חזקה וחשיב כמו אנן סהדי שמת הבעל ולפ"ז זה האיש שנשאה ג"כ הוא אחד מהנך סהדי שמת בעלה הראשון מחמת הסברא דחזקה אשה דיקא כו' דהא זהו סברא ושכל אנושי וחשיב עכ"פ הדבר אצלו בספק ומשו"ה לא מייתי חטאת דאפילו אם נימא דחזקת א"א עדיפא משום דדיקא הוי כמו אנן סהדי ותרי כמאה מ"מ כיון שהוא בעצמו מסופק ודעתו באמת נוטה יותר שמת בעלה הראשון הוי כמו שהודיעהו אחרים דלא מייתי חטאת ואף דכונת התוס' נראה ברור כמו שכתבתי למעלה מ"מ דבר זה נחמד לדעתי מצד עצמותו ודוק:)** וע"כ משום דבחזק' דמעיקרא בלא זה דמכריע אזלינן בתרה כל זמן שאינו מבורר בהיפוך וכיון דהו"ל תרי ותרי שעדיין הדבר ספק אצלינו מוקמינן שפיר אחזקה ולא דמי למגו שאינו רק סברא ואומדנא שהאמת אתו ולא עדיף אומדנא מב' עדים דל"מ להכריע דתרי כמאה וא"כ כמו כן י"ל דגם בספיקא דדינא דיש לאוקמי' אחזק' דמעיקרא דאף שאינו יכול להכריע הספק מ"מ כיון שהדבר בספק אצלינו שפיר מוקמינן אחזקתו וכנ"ל בהך דתרי ותרי דג"כ אין החזקה יכולה להכריע וזה ברור בבירור הענינים

ובזה יבואר מ"ש הרבה פוסקים לחלק בהך דלא גזרו על שבות בין השמשות בין אפוקי לעיולי יומא דבאפוקי יומא שפיר אסור לעבור על השבותין ביה"ש דיש חזקת איסור עיין בדבריהם ז"ל דלכאור' יקשה דמה שייך כאן ענין חזקת היום שעבר וכי החזק' תוכל להכריע הספק שאנו מסופקים בכל ביה"ש. ולפי הנ"ל ניחא דבחזק' דמעיקרא אין צריך כלל להכרע' שיכריע את הספק ורק דכל שהוא ספק מוקמינן אחזקה כמו שהי' וכנ"ל ועיין בקונטרסו של