ברכת רצ"ה שו

ע"כ אשים מחסום לעטי בזה. והנה כבוד ידידי הרב הגאון מהר"ל יצחק ני'. הביא דברי המהרש"א ז"ל בנדה דף י"ט שכ' דבהך דמשארסתני נאנסתי הו"ל ספק טומא' ברה"י ולכאור' יקשה לפ"ז הא דפריך בש"ס בהך דפ"פ מצאתי דאמאי אסורה עליו הא ס"ס הוא שמא אינו תחתיו ושמא באונס דמה מועיל ס"ס בס"ט ברה"י דכל ספיקות שאתה יכול להרבות ברה"י טמא וכמבואר במס' טהרות פ"ו ומ"ש הגאון בעל קצה"ח ז"ל בספרו הש"ש לדחות דברי המהרש"א ז"ל דכיון דלא נדע באיזה מקום הי' אי ברה"ר אי ברה"י לא אמרינן ספק טומא' ברה"י ספיקו טמא דזה הוי ספק רשויות אנכי לא מצאתי וראיתי ספק רשויות בכה"ג דלא מצינו ספק רשויות רק כשהטומא' ברה"ר והטהר' ברה"י או להיפך שהטהר' ברה"ר והטומא' ברה"י והוא נגע באחד מהם דבזה כיון שאין שני חלקי הספק ברה"י ל"ח ספק טומא' ברה"י משא"כ כאן שאם הי' ברה"י שני חלקי הספק הי' ס"ט ברה"י ואף א"נ שאנו מסופקים דילמא הי' הכל ברה"ר ולא ברה"י אין זה ספק רשויות ורק כאילו הי' עוד ספק גם כן אם נכנס או לא נכנס לרה"י וספק נטמא ברה"י דקיי"ל כחכמים דספיקו טמא דגם ספק ביאה טמא וגם אם יש עוד ספק נגע וכמבואר בטהרות שם וזה עוד גרע דהספק שמא הי' ברה"ר הוי ספק רחוק ואינו מצוי שנבעל' ברה"ר והבן זה. ולישב קושיא זו עלה על לבי לומר דכיון דבהך דפ"פ אנן אינו מאמינו לו ורק דאסור' לו משום דשאחד"א לא חשיב ספק טומא' ברה"י ולא מבעי' להסוברים דשאחד"א מטעם נדרי איסור נגעו בה דזה רק איסור ולא טומא' אלא אף אי נימא דמטעם דאדם נאמן לגבי עצמו כמאה עדים ולפי הודאתו א"כ הוי ספק טומא' ברה"י י"ל דכיון דלדידן בחזקת טהורה היא ל"ח ספק טומא' ברה"י להחמיר בס"ס דל"ה דומיא דסוטה דהספק הוא גם לדידן ולפ"ז נסתר ג"כ מ"ש אנכי למעל' דיש לדון בנ"ד כיון דלא הוי' א"א רק מדרבנן להתיר מטעם ספיקא דרבנן להקל דרובא רצון ל"ה רוב גמור ואינם רק שקול נגד החזק' חזקת היתר ומשוי לה רק ספיקא דכיון דבנ"ד הרתה וגם ילדה וגם לדידן ספיקא הוא הדר הו"ל ספק טומאה ברה"י דהו"ל כודאי ועיין בטהרות פ"ד דבאב הטומא' אף שהוא מד"ס ספיקו טמא ורק בטומא' קלה טהרו החכמים הספיקות עיי"ש שמונה והולך הספיקות שטהרו החכמים עייש"ה. שוב ראיתי בש"מ שהעיר בקושיא זו דמה מהני ס"ס בס"ט ברה"י ותירץ דה"מ כשהוחזק' טומא' אבל אם לא הוחזק' שם טומא' אין אוסרין בס"ס עיין בדבריו ז"ל ולפ"ז י"ל דה"ה בספק אחד בדרבנן דס"ס בדאורייתא וספק אחד בדרבנן במאזנים ישאו יחד

ובראשית ההשקפ' עלה על לבי לעורר עוד דהספק אם באונס או ברצון ל"ח ספק הוחזק' שם טומא' דהבועל המטמא בודאי הי' שם ורק שאנו מסופקים אם נטמא' בבעילתו שהי' ברצון או שלא נטמא' שהי' באונס וז"א רק כספק נגע. אולם אחרי בינותי ראיתי דז"א דהבועל בעצמו אינו טמא בפ"ע ורק שהוא מטמא האשה אם נבעל' לו ברצון וא"כ מה שהבועל הי' שם ל"ח הוחזק שם טומא' ואם כי זה ברור מאוד בסברא אמינא דעכצ"ל כן דאל"כ אינו מובן תירוצו של השיטה ז"ל דנהי דהספק אינו תחתיו הוי ספק אם הוחזק שם טומא' מ"מ הך ספיקא דאונס הוי רק ספק נגע ואי"ל דכל שספק אחד הוא אם הוחזק שם טומא' אין מחמירין שוב בס"ס דזה א"א להאמר כלל דבהדיא תנינן בטהרות שם ספק טומא' ספק טהרה ואת"ל טומא' ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא וע"כ כנ"ל דגם הך דספק אונס הוי ספק אם הי' שם טומא' וכיון ששני הספיקות המה בהחזקת הטומא' לא מחמירינן לתירוצו של השיטה ז"ל ודוק. (וצ"ל לפ"ז דספק אם יש כשיעור ל"ח ספק הוחזק שם טומא' כיון שיש טומא' ורק שאין בה שיעור לטמא אחרים דבטהרות שם מונה ג"כ ספק טומא' ספק טהרה ואם טומא' ספק הי' כשיעור] ועפ"ז אמינא לישב מה שנתקשיתי לפמ"ש הרמב"ן ז"ל בחידושיו לנדה בהך דחברותי' נושאות אותה במטה דאף דהיא וחברותי' הו"ל תלתא ל"ח רה"ר לענין הס"ס כיון שזו הטמא' ואין הספק בה אלא שהיא המטמא' אינה מהמנין דהו"ל כגוף השרץ דא"כ גם גבי סוטה לא יחשב שנים דהרי הבועל הוא המטמא ואינו א"כ לפ"ז מהמנין וגם בשנים א"כ לא יהי' חשוב רה"י דל"ה דומיא דסוטה. ורציתי לומר דא"נ דגם בשנים ל"ח ס"ט ברה"י א"כ בסוטה חשיב כספק רשויות שהטומא' ברה"י וטהר' ברה"ר דספיקו טהור והא נמי להא דמיא דאם נטמא' הבועל אינו מהמנין דהוא המטמא ואם לאו הו"ל רה"ר. אולם מלבד שיש לגמגם עוד בזה הנה לר' יהושיע דס"ל דגם בספק רשיות ספיקו טמא הו"ל לפ"ד רה"ר לטומא' דמאה כשנים וזה דבר זר מאוד ולפי הנ"ל ניחא דהבועל ל"ח טומא' בעצמו ורק שעם הבעיל' מטמא האשה ול"ח כגוף השרץ ושפיר הוי מהמנין ודוק בזה

והנה הרב הגאון מהרל"י ני' יצא לדון בדבר חדש דמשום בעלה החרש אין לדון דקטן אוכל נבילות הוא וה"ה חרש וכמבואר בש"ס יבמות דף קי"ד ואין לדון רק משום איסור' דידה וכבר כ' הרשב"א ז"ל בסוגיא דתרי ותרי דכיון שאומרת ברי לי ונשאת לאחד מעידי' לא אמרינן לאוקמ' אחזקת' חזקת אשת איש כיון ששניהם טוענין ברי נגד החזק' והכא הרי טוענת ברי שנאנס' ומותרת היא לבעל' והאריך בזה. אולם אנכי בחידושי העליתי דהרשב"א ז"ל לא כ"כ רק גבי תרי ותרי דתרי ותרי לא הוי ספק רק דרך ההשאל' דעדות שני עדים באמת הוי ודאי ונאמנין בעדותן נגד רוב וחזק' ורק דכיון שיש שני עדים האומרים בהיפוך הו"ל ודאות הסותרות אהדדי ולא נדע על מה לסמוך וזה שאמרו בכ"מ גבי תרי ותרי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהנהו ובזה מהני טענת ברי שאומר ברי לי שכן הוא כהודאי הזה אבל בשאר ספק ל"מ טענת ברי דכיון דלדידן ספיקא הוא אנן לא שבקינן לי' והבאתי ראי' ברורה לזה מהך דר' זכרי' בן הקצב שאמר המעון הזה לא זזה ידי מתוך ידה ואסרוה עליו משום דאין אדם נאמן ע"י עצמו הרי דגם בשבויה דאינה רק ספיקא מדרבנן לא מהני טענת ברי דהתם שניהם טוענין ברי שטהור' היא אלא ודאי כנ"ל דלא מהני טענת ברי רק בתרי ותרי וכמ"ש. וגם לגבי דידיה יש לעורר דאף דאין מצווים להפרישו מ"מ אינן יכולין להתיר לו דזה הוי ספו לי' בידים ואין לדון בזה רק לדעת הרשב"א ודעמי' ז"ל דאיסורא דרבנן מותר לספות גם בידים לקטן והבן כי קצרתי

ובגוף הדבר שכתבתי עפ"י דברי השיטה ז"ל דכיון דלא הוחזק' שם טומא' אין מחמירינן בס"ס דה"ה בספק אחד בדרבנן בכה"ג שהספק הוא אם הוחזק' טומא' אין מחמירין משום ספק טומא' ברה"י ובנ"ד דהוי ספיקא בדרבנן דהרוב רצון והחזק' שקולים הם יש להתיר. עדיין אני נבוך די"ל דדוקא בס"ס בדאורייתא בכה"ג מותר דכיון דס"ס בכ"מ הוי כודאי אצלינו אם כן אף דברה"י מגזה"כ גם בס"ס ספיקו טמא מ"מ כיון דהס"ס הוא שלא הוחזק' טומא' הוי כודאי שלא התחיל ס"ט ברה"י משא"כ בספק אחד בדרבנן דבאמת ספק הוא לדידן ורק שבכ"מ מקילין בדרבנן שפיר הוי ספק טומא' ברה"י דגם בדרבנן ספיקו טמא: ואשר הביאני לידי מבוכה זו הוא מה דלא אשתמיט לשום אחד מהקדמונים ז"ל לאמר לחלק בהך דאם הטומא' מד"ס דספיקו טמא דז"א רק בספק נגע אבל בספק כעין ספק שרץ או צפרדע טהור וכנ"ל לפ"ז עכ"ז מי שירצה לסמוך ע"ז בנ"ד בצירוף דעת מהר"י באסן ז"ל