ברכת רצ"ה שה

קידושין רק מדרבנן וכאן דהוי ספק אונס ספקא דרבנן לקולא ואח"כ דחה זה ממ"ש התוס' שם לישב קושיתם דאמאי לא נוקי לה אחזקת היתר לבעל' דרצון לגבי אונס הוי רובא אלא שאינו רוב גמור ולא מצטרפין ספק אונס רק לס"ס אבל בחד ספיקא הו"ל אונס מיעוטא לגבי רצון והוא ביאר דבריהם ז"ל דדוקא לספק דאינה תחתיו מצטרפין האי ספיקא דאונס דע"י הספק דאינה תחתיו הו"ל פלגא ופלגא וסמוך מיעוטא דאונס והו"ל רובא משא"כ בספק אחד ואף בדרבנן. אמנם לדעתי אין זה כוונת רבותינו בעלי התוס' דאי מטעם סמוך מיעוטא לפלגא קאתי עלה ל"ה צריכין לומר דרובא רצון ל"ה רוב גמור דאף ברוב גמור האיכא מיעוט וסמוך מיעוטא לפלגא א"ו דגם התוס' ז"ל לא נחלקו דלא אמרינן ס"ס רק כשהספיקות המה ספיקות שקולים ול"א סמוך מיעוטא לפלגא רק בכגון הך דסמוך מיעוטא דמפילות למחצ' דנקיבות דמחצ' נקיבות הוא בטבעו של עולם בודאי וכמ"ש הריב"ש ז"ל וכל שאין בטבעו של עולם אין לדון משום רוב רק מפאת ס"ס ולא חשיב כס"ס רק כששני הספיקות כל אחד הוא שקול לאיסור ולהיתר וכוונת התוס' ז"ל לדעתי הוא דרובא רצון ל"ה רוב גמור דעדיף מחזק' ורק דמרע לה להחזק' דשקול הוא עם החזק' והדר הו"ל ספיקא להצטרף לס"ס בדאורייתא וה"ה א"כ לפ"ז בנ"ד דכל איסורו אינו רק מדרבנן הספק דשמא באונס משוי לי' ספיקא דרבנן וכנ"ל דרוב רצון והחזק' חזקת היתר לבעל' שקולים המה וספק דרבנן להקל ולקמן נדבר עוד בזה

והנה הרב הנ"ל יצא לדון להתיר עפ"י דברי הרר"י ז"ל הובאו דבריו ברא"ש ז"ל בסוגיא דפ"פ דגם באשת ישראל וקיבל אבי' קידושין כשהית' פחותה מבת ג' דאסור' עליו כיון דליכא אלא חדא ספיקא ז"א רק כשמכחשת ואומרת בתולה שלימה הייתי אבל כשמודית בפ"פ ורק שטוענת נאנסתי נאמנות וכ"נ שהסכים אתו הרא"ש ז"ל והרב הנ"ל האריך הרבה בפלפול וסברא לישב סתירת דברי הרמ"א ז"ל דבסי' ס"ח הביא דברי הרר"י ז"ל להלכ' ובסי' קע"ח בהך דנתייחד' ואמרה נאנסתי הביא שני הדיעות ויש לי הרהורי דברים הרבה בכל דבריו אולם לא הספיק הזמן עמדי לצרפם כראוי ואך על גוף הדין אבא לבררו בשורשו. הנה באמת צריך להבין דאמאי תהי' נאמנת לומר נאנסתי הרי גם עד כשר אינו נאמן בדבר שבערוה דאין דבר שבערוה פחות משנים ועלה על לבי לומר דמהר"י ז"ל בשיטת רבים מהקדמונים ז"ל קאי דגם בדשב"ע ע"א נאמן היכי דלא איתחזיק איסורא וה"ה היא עצמה דכיון דדמי לשאר איסורים גם בע"ד מהימן ואף דהוי נגד הרוב דרובא ברצון ורוב עדיף מחזק' וכיון דאין ע"א נאמן בדשב"ע באתחזיק איסורא כ"ש דאין להאמינו נגד הרוב כבר כתוב הריטב"א ז"ל דאף להסוברין דאין ע"א נאמן גם בשאר איסורים נגד החזק' נגד הרוב נאמן דאינו רק מברר שזה מן המיעוט וביחוד לפ"מ שבררתי רובא רצון אינו רוב גמור ולא עדיף ורק שקול הוא עם החזק' חזקת היתר ובספק השקול ע"א נאמן לדעת הפוסקים ז"ל אף בדשב"ע. ובאמת כי בנתקדשתי ואיני יודעת למי ובא אחד ואמר אני קדשתי קיי"ל דנאמן ליתן גט ואינו נאמן לכנוס דחיישינן דשמא יצרו תקפו אמנם ז"א רק דלכתחל' החמירו חז"ל בעריות דנפשו של אדם מחמדתן אבל אם כנס אינו מוציא וכמ"ש הרשב"א ז"ל והכא כבר כנסה

אולם עדיין נשאר לבאר סוטה גופא דאם נסתר' אחר הקינוי אסורה דאמאי לא תהי' נאמנת לומר טהור' אני ורציתי לומר דרגלים לדבר שע"י הקינוי והסתיר' חשוב כרוב ועדיף מהחזק' ואין ע"א נאמן בדשב"ע עכ"פ ואף לדעת הריטב"א ז"ל דנגד הרוב נאמן י"ל דז"א רק היכי שיש מיעוט ודאי בעולם והע"א א"כ רק מברר שזה מהמיעוט שישנו ודאי משא"כ באומדנא דרגל"ד דאין המיעוט ודאי בעולם דכל הסוטות הנסתרות י"ל שנטמאו. אולם אחר העיון א"א לומר כן דהרי כל ספק טומא' ברה"י מסוטה גמרינן דעשא' התורה כודאי וא"ת דהרגל"ד עדיף מהחזק' אין ללמוד מסוטה דכיון דהוי רובא דעדיף מהחזק' שפיר טמאה כודאי וע"כ דהנלע"ד אינו רק דעי"ז איתרע החזק' או דע"י הרגל"ד חשוב איתילד ריעותא והו"ל ספק טומא' ברה"י דל"מ חזקה והדק"ל א"כ דאמאי לא תהי' נאמנת לפ"ז. ועלה על לבי לומר עוד דכיון דבסוט' עשה הכתוב ספק כודאי א"כ תיכף כשנסתר' אחר הקינוי הוחזק' אצלינו כודאי טמאה ושוב אינה נאמנת לומר טהורה אני שאומרת נגד החזק' שהוחזק' לנו טמאה דל"מ לכ"ע בדשב"ע. אולם אחרי בינותי ראיתי דזה ליתא דכבר כ' מהר"ם ז"ל בתשובותיו דע"כ לא אמרינן דבאיתחזיק איסורא אין ע"א נאמן אלא גם שלפי דברי העד עד עתה אסור הי' והכא הרי היא אומרת שטהור' היא ומעיקרא בטעות החזקנוה לטמא' ובל"ז נרא' דזה לא חשיב החזקנוה לטמא' ודאי דספק טומא' ברה"י באמת ספק הוא ככל הספיקות ורק מצד גזה"כ הוא שגזר' תורה שהיא אסורה כודאי אבל אין זה ענין לחזקה שנאמר שאנחנו החזקנוה אותה שודאי נטמאת וז"ב. שוב ראיתי דעכצ"ל כן דהרי בספק טומא' ברה"י ע"א נאמן שלא נטמא אף שכבר נסתפק הספק מקודם וכמו שהוכיחו האחרונים ז"ל בראיות ברורות ואם נאמר דזה חשוב חזקה יקשה לדעת הסוברים דבדאיתחזיק איסורא אין ע"א נאמן וכמובן א"ו דל"ח חזקה וכנ"ל. אמנם י"ל דלכך בסוטה אינה נאמנת לדעת הפוסקים ז"ל אלו דכיון דנתיחד' הו"ל חשודה לאותה דבר דעברה על יחוד שהיא מה"ת ודוק: אולם אחר ההתבוננות ראיתי דכ"ז ליתא דכיון דלדידן ספיקא הוא אם זנתה ברצון אין להאמינ' מתורת ע"א כיון דע"ז אנו מסופקים והו"ל א"כ ספק פסול וכדקיי"ל בתרי ותרי שכת א' העידה על אחד שעבר עבירה וכת אחרת מכחישם דפסול מספק. ועוד דהרי באשת כהן שנשבית דאסור' לבעל' ע"א נאמן לומר שטהור' היא והיא עצמה אינה נאמנת אף דהספק הוא רק על אונס דלא נפסל' לעדות ועכצ"ל דהרר"י ז"ל לא כתב כן רק בהך דפ"פ מצאתי דבאמת אינו נאמן לגבי דידה ורק שאסור' עליו מטעם דשאחד"א וכיון שלדידן לא נפסל' כלל שפיר נאמנת להעיד שנאנס' וע"ז גם מהך דנשבית אין סתירה דהתם באמת אי"ל הטעם דלגבי גופה אינה נאמנת דגרע במע"א באיסורים שאינו רק ממונו וכ"כ אין לומר הטעם משום דחשו דיצרה תקפה דהרי בהך דאני קדשתי' נאמן ואם כנס אינו מוציא וע"כ דעיקר הטעם בהך דשבוי' דחשו חז"ל שמתוך שבושה לומר שנבעל' דאף באונס בושה לפני היא אומרת כן וראו שלא להאמינ' וגם בעלה אינו נאמן מה"ט דבוש לומר שנאנס' אשתו ולפ"ז בהך דפ"פ שפיר נאמנת לומר שנאנס' ול"ח שמשקרת דבשביל שיצרה תקפה ל"ח בדיעבד שתשקר כדי שלא תצא מבעל' ורק שתחיש שבושה וכסתה כלימה פני' לאמר שזנתה ברצון תחת בעלה וטוענת שנאנס' שאינו קלון כ"כ והרי היתה יכולה לטעון שבתול' שלימה היתה. ולפ"ז היכי שאנו יודעין בבירור שנבעל' מאחר וכנ"ד שהרתה וגם ילדה בזמן שהיתה רחוקה מבעל' אינה נאמנת לומר נאנס' גם לדעת הרר"י ז"ל כיון דהוי ספק פסול לדידן וגם מטעם חשש בושה וכנ"ל

ולפ"ז ניחא הך דסוטה גופא אינה נאמנת לומר שטהור' היא אף מה"ת בפשיטות ומטעם הראשון דהוי ספק פסול לדידן וכנ"ל והרוחנו בזה דלא יקשה לפמ"ש הפוסקים דגם בפ"פ לרה"ר או בעלה בעיר חשוב סתירה לגבי סוטה דבזה דלא עברה על איסור יחוד ואינה חשודה תהי' נאמנת ודוק היטב ויש לי עוד בכ"ז הרהורי דברים הרבה אולם לא צרפתים עוד במצרף הדעת והבחינ' ואשר